שלום וברכה מורי ורבותי!
כאשר המרגלים חזרו לארץ ישראל, לעם ישראל במדבר, הם אמרו להם: "ארץ אוכלת יושביה היא".
מה זאת אומרת?
הם ראו הרבה מאוד הלוויות בזמן שהם היו בארץ ישראל תחת הכותרת 'מרגלים'.
למה הם ראו כל כך הרבה הלוויות באותה שעה?
כי הקדוש ברוך הוא ריחם עליהן ולא רצה שישימו לב לבואם של האנשים הקטנטנים הללו וחלילה וחס יפגעו בהן לרעה.
כלומר, לקחו המרגלים משהו טוב שעשה האלוקים למענם, מתנה שהוא העניק להם, והפכו אותו למשהו רע.
לקחו את הטוב והסבירו אותו כרע לאחרים.
זו המידה הקשה ביותר שקיימת בימינו, "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן".
באותה מידה, "משיב רעה תחת טובה, לא תמוש רעה מביתו"- קיבלת טוב, אתה לוקח את אותו טוב והופך אותו לרע? מתרגם אותו לרעה?
אין מושחת גדול ממך!
אבל שוב פעם, כולם חכמים על המרגלים, כולנו חכמים אחרי דברי המדרש לעשות נו נו נו לאותם גדולי ישראל.
מה
קורה לכל אחד מאיתנו בבית הפרטי שלו? כמה פעמים אנחנו לוקחים את חסד ה'
עלינו ומתייחסים אליו לרעה? כמה פעמים אנחנו מתייחסים לילדים שהוא נתן לנו
כאל עונש? לאשה או לבעל שהוא העניק לנו כאל עונש?
לבית, לתלוש המשכורת, למקום העבודה, למקום הלימודים, ומה לא, כאל עונש?
אם
אלוקים הביא לך, אז טיפ- טיפה אמונה, קצת תסמוך עליו יותר ממה שאתה סומך
על עצמך, ואם זה מה שהוא נתן לך זה הדבר המדהים והמתאים ביותר בשבילך ואין
יותר ממנו.
אין עוד מלבדו! הקדוש ברוך הוא היחיד שיודע מה טוב לך וזה מה שהוא העניק לך.
תשלים, תאהב, תחבק ותנשק את כל הסובב אותך, ותלמד לומר: "תודה ריבונו של עולם גם על מה שאני לא ממש מבין עד כמה הוא לטובתי".
בהצלחה במבחן החיים הקשה ביותר,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.