חיות העולמות והנבראים, כאור וכזיו השמש:
להרחבת הבאור נזכיר: שאור השמש המאיר לארץ ולדרים עליה, אינו חלק מגוף השמש, אלא הוא הארה בלבד הנמשכת ממנה (ואינו כמים היורדים ממקום גבוה לנמוך, שעצם המים שהיו למעלה נמשכו למטה).
והנה, כדוגמת אור השמש: כך גם יש לראות את החיות האלוקית הנמשכת ממנו יתברך להחיות את העולמות. רק כאור וכהארה בעלמא מ"מהותו ועצמותו יתברך" (שהבורא האיר והמשיך ממנו, כשעלה ברצונו לברוא את העולם).
ובהתאם לכך מובן, מה שכאן בתניא, בעברו מהמשל לנמשל, אין רבנו מתאר את היחס שבין הברואים ל"עצמותו ומהותו יתברך", אלא לרוח פיו יתברך השופע עליהם ומהוה אותם מאין ליש - ובמישור זה, יש איפוא לראות את שני המבטים על העולם (שהבאנו בסיכום של אתמול).
...
המשל אינו דומה לגמרי:
נקודה נוספת שהתניא מעורר בסוף פרק ג, היא: שהנמשל (שבו אנחנו מתיחסים לאור האלוקי שבעולם), אינו דומה לגמרי למשל של אור השמש (שיש בו שני מצבים, האור כפי שהוא במקורו בגוף כדור השמש, והאור כפי שמתגלה לנבראים).
שכן, כמבואר לעיל: זה שאור השמש נראה על הארץ כדבר בפני עצמו, זה בגלל שכאן בחלל העולם גוף השמש לא נמצא במציאות, והביטול המושלם לגבי המקור, הוא רק כשנמצאים בתוכו ולא מחוצה לו.
ואילו הקב"ה, הרי במציאות הוא נמצא בכל מקום (ואין מקום הפנוי ממנו) - יוצא איפוא שתמיד הנבראים נמצאים במקורם. ואם כן, תמיד על הנבראים לחוש את עצמם כלפי הבורא, כהרגשת זיו השמש כפי שהוא בתוך השמש.
ואם כן צריך להבין כיצד נוצר המצב, שבו הנבראים אינם רואים ואינם חשים את מקור חיותם שבו הם שרויים?
את המענה לשאלה זו, נקבל אי"ה עם המבואר להלן לאורך "שער היחוד והאמונה".
...
חבר נכבד:
*מומלץ לשלב את התניא היומי, בדברי התורה הנאמרים בשלחן השבת.
שבת שלום!
הרב יקותיאל גרין כפר חב"ד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.