ווארטים

צורב בא לעשיר מפורסם וביקש מאתו סגולה לעשירות.
אמר לו העשיר:
לך והיה שתים-עשרה שנה חזיר.
תמה הצורב:
ואחר-כך?
החזיר לו העשיר:
תנוח דעתך.  אחר-כך כבר תהיה חזיר כל ימיך.

אמרו לו לבר-אבהן ובר אוריין:
כיצד אדם חשוב כמוך ממיך עצמו בפני פלוני, שבּוּר בן-בּוּר הוא ואינו אלא חמת מלא מטבע?
השיב החשוב:
זהו רצונו של בורא-העולם.  תדע שכך: אין לך ברייה חשובה במעשה-בראשית מן האדם, ואין לך ברייה שפלה במעשה-בראשית מן הבהמר.  אף-על-פי-כן נגזרה גזרה על האדם, שיהא ממיך ומכניע עצמו בפני הבהמה – כשהוא מבקש לחלוב אותה...

אורח עני עשה כמה זמן בביתו של קרוב עשיר.  לסוף צרה בו עינה של בעלת-הבית ואמרה לו:
תמהה אני עליך, שאין לך געגועים על אשתך, אשר הנחת בביתך.
הבריקו עיניו של האורח העני, נענה ואמר:
יפה אמרת, אלך ואכתוב לה מיד, שתבוא לכאן.

משולח של פירמה ידועה בא לעיר ונכנס אצל אחד מלקוחותיו לשאול, שמא טלגרמה באה בשבילו?
הן, – השיב הלה.  – זה עתה באה.
קרא המשולח את הטלגרמה ופניו נפלו:
אשתי ילדה תאומים.
טפח לו הלקוח בשכמו ואמר:
טוב מאד!...  מעכשיו תדע גם אתה בצערו של אדם המקבל יותר מכפי שהזמין...