החכמים העשים את כל
מלאכת הקדש: סיפר תלמיד ישיבת "שער התורה" בגרודנא מה שחווה על בשרו מאהבת
התורה של ראש הישיבה, רבי שמעון שקופ זצ"ל.
נער
הייתי כשהורי שלחוני ללמוד בישיבה. הורי היו עניים מרודים ובלית ברירה
נאלצתי לעשות רגלי את כל הדרך הארוכה, מהלך של כשלושה שבועות. בלילות ישנתי
על ספסלים בבתי כנסת, ובימים הלכתי לכיוון העיר גרודנא, תוך שהסתמכתי על
פיתם הדלה של יהודים רחמנים. חוויות שונות חוויתי בדרך, אך יותר מכל חששתי,
שמא לא אצליח במבחן הכניסה לישיבה.על כן, שיננתי כל הדרך את הגמרא
שהכינותי לקראת הבחינה. סוף סוף הגעתי לישיבה, עייף ורעב, אבל מוכן למבחן.
נכנסתי
לביתו של ראש הישיבה, רבי שמעון שקופ זצ"ל, אשר קבלני בחביבות, שאל לשמי
ולעיירת מוצאי, אחר פנה ואמר לי: "ברצוני לשאול אותך שתי שאלות". נדרכתי
כולי והתחלתי לחזור בראשי על כל החומר שהכנתי לבחינה, אך רבי שמעון לא נתן
לי הרבה זמן לחשוב, ואמר, "שאלה ראשונה, מתי אכלת לאחרונה ארוחה חמה"? לא
הבנתי את השאלה, אך כשהוא חזר ושאל בשנית, "מתי אכלת לאחרונה ארוחה חמה"?
עניתי: "לפני כשלושה שבועות". קם רבי שמעון מכסאו ואמר: "ראה, רעייתי איננה
בבית כרגע, תאלץ להסתפק במה שאני יודע להכין. הוא פנה למטבח ובישל לי
ארוחה קלה. הייתי נבוך. שר התורה, מבשל בשבילי, בחור פשוט, אוכל. אכלתי
מהמוגש לי, וכשסיימתי מילא ראש הישיבה שוב את צלחתי, עד שהיה בטוח שאני שבע
כהוגן. לאחר מכן אמר לי: "ועכשיו נעבור לשאלה השניה, מתי ישנת לאחרונה
במיטה"? אבדתי את עשתונותי לשמע השאלה והשבתי, שאינני זוכר בדיוק. נכנס שר
התורה לחדר, סידר מיטה וביקש ממני לפרוש לשינה. נרדמתי עד מהרה. זה היה
מבחן הכניסה שלי לישיבת גרודנא.
המשיך
אותו תלמיד ואמר: "שנים רבות חלפו מאז, משפחתי כולה נכחדה בשואה, ואף עלי
עברו צרות ותלאות, מה ששמר על יהדותי כל השנים היה אותו מבחן כניסה לישיבה".
שבת
פרשת שקלים ואנו משיאים בקרוב חתן יתום עם כלה יתומה, שניהם שומרי מצוות
ומשפחותיהם חסרי כל. אין עמלות ואין שטיקים. כל פרוטה הולכת ישר לצרכי
הזוג, ענווים, בעלי מידות ויראי אלוקים.
שבת שלום ומבורך בשמחות וישועות. חודש טוב: כל אחד והמצטרך לו. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.