רבי חיים מטשרנוביץ [
בעל"באר מים חיים" ] נוהג היה לומר: ברגיל, בעניינים של יראת שמים וכשרות,
כל יהודי מאמין ליהודי אחר על דיברתו, אף אם אינו מכירו כלל, והוא זר לו.
אבל אם יבוא יהודי ויבקש
גמילות
חסד, הלוואה, לא ימהר הזולת להלוות לו אלא אם כן יהיו בידיו ערבויות
מספיקות, ותחילה יברר ברר היטב מי הוא זה ואיזה הוא. לא כך נהג אברהם
אבינו. בענייני ממונות לא ביקש מאליעזר כל
התחייבות
שהיא, ונתן בו מלוא אמונו - "זקן ביתו המושל בכל אשר לו". אך כנגד זה,
כשהיה מדובר בדבר מצוה , בהשגחה שלא יקח יצחק מבנות כנען _ אז לא אבה עוד
אברהם להאמין לאליעזר על דיברתו
אלא דרש ממנו שבועה: "שים נא ידך תחת ירכי".
ומעשה
ברבי ישראל סלנטר, שנסע בימות הקיץ לכפר נופש להבראה. והנה בהגיעו
לביתו של הכפרי בעל האכסניה, ביקשו הכפרי שישחוט לו עגל קטן, ור'
ישראל ענה לו שאינו שוחט, ואינו בקיא בענייני
שחיטה, והכפרי המשיך להפציר בו שישחט לו: וכי כל כך קשה לשחוט עגל קטן?
אחרי
כמה ימים ביקש ר' ישראל מהכפרי הלוואה, בטענה שנזדמנה לו איזו סחורה
לקנות, ומיד בהגיעו חזרה לעירו ישלח לו את הכסף ללא כל עיכוב. מיד
ענהו הכפרי : מאיפה מכיר אני את כבודו שאתן לו
הלוואה?
או אז אמר לו ר' ישראל : ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. בעניין העגל היית
מוכן להאמין לי , ולא חששת לאכילת טריפה ונבלה רח"ל , ואילו בעניין
הכסף כבר אינך מאמין לי ואינך מכירני...
שבוע טוב ומבורך בשמחה , בבריאות , רווחה תורה וחסד. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.