ט"ו באב / שידוכים / פסקי הלכה מהרה"ג יעקב אריאל שליט"א בענייני שידוכים, ביחס לדילמות הקשורות בשאלות רפואיות:
בחורה
אשר אחד מהוריה סובל מחולי נפשי, או ממחלה פיזית תורשתית,האם מותר להעלים
עובדות אלו עד שיווצר קשר נפשי בין בני הזוג? האם יש משקל להתנגדות עזה של
ההורים בהקשר הזה? כאשר נוצר קשר כזה, כיצד על הבת להתייחס אל פחדיה
מהאפשרות שהבעל יחלה, הילדים וכיו"ב? בחורה אשר סבלה בעצמה מבעיות נפשיות
וטופלה, מה על השדכן לומר כאשר פונים אליו לשאול עליה לעניין שידוך? תשובות
: אם הבת סבורה שתוכל לבנות עם בעלה בית טוב, לתורה, ליראת שמים ולמידות
טובות_היא נוטלת על עצמה אחריות, סיכון מחושב, כשם שאדם נוטל על עצמו
אחריות בכל תחומי החיים המורכבים מזכויות וחובות, מעלות וחסרונות. על מחלת
נפש של אחד ההורים, צריך לספר אך לא בהתחלת ההכרות ולא לפרט אלא בהזדמנות
אגב שיחות על המשפחה, כשמגיעים כבר לשלב של הכרות עם המשפחה. אם המחלה
תורשתית הבעייה חמורה יותר וחובת הסיפור חשובה יותר ומוקדמת יותר. אמנם, לא
מיד בהתחלה, אלא כשמתחיל להיווצר קשר הדוק יותר. הדבר תלוי גם באחוז
הסיכון. אם אחוז הסיכון נמוך (פחות מ10%) אפשר להימנע מלספר. אך ככל שאחוז
הסיכון גבוה יותר כך מידת האחריות לספר גבוהה יותר. כל אחד צריך להחליט
ביוצרו קשר נישואין, אילו מטלות הוא מוכן ליטול על עצמו בעיק כאשר יש מחלה
מסוכנת ומדבקת. הדבר תלוי גם ברמת הסיכון. ככל שהעדות רחוקות יותר זו מזו
רמת הסיכון יורדת. כאשר מדובר באותה עדה, וקל וחומר משפחה, רמת הסיכון
עולה, ומומלץ לא ליצור קשר כזה. בענייני נישואין אין צורך להתחשב בהורים,
אם ההורים מתנגדים בגלל שיקולי יוקרה או חרדות מוגזמות. אך אם ההורים
נותנים עצה טובה, מן הראוי להתחשב בעצתם. אין לערב כאן שיקול מיסטי. אין
ערובות שלא תיארע תקלה. לוקחים כל זאת בחשבון ועם זאת מתפללים אל ה'
שהזיווג יעל יפה, שהילדים יהיו בריאים ויגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים.
בימס לשאלה השלישית: אם יש עדיין חשש להתפרצות מחודשת אצל המשודכת חייב
השדכן לספר. אולם, רק עובדות הידועות ממקור ראשון, ורק עובדות בלי הערכות,
לא להגזים, כמבואר בחפץ חיים. אם הבחורה הבריאה כליל אין צורך לספר כלל.
שבת שלום ומבורך וישועות לרוב ןבנחמת ציון ננוחם. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.