ויהי בנסוע / מעשה המאחורקה ח''ב

נטענה העגלה בענפי ההושענות שנקשרו בחבלים ואיש חסדי (כי אוי היה לי מאותה גזלנית שדית אילו לא נמצא לי זה שהיה בקיא בשכמותה) פצח ב ויהי בנסוע מסולסל של שמחת תורה נתן את האות לבת סיסי ונסענו בשמחה ובמוחין דגדלות. פתח רבי ביירך ואמר הקשב בני והקשב יפה:

במחז סלאנים של לפני מהפכת הבאנדיטים האדומים במחנה של הדיביזיה הארבעים ושבע בפיקוטה של אדוננו הצאר ניקולאי התעוררו יום אחד החיילים לקול הטרוב ובאראבאני-באראבאן בדרך שהסאלדאטסקי יודעים שהם חייבים להתייצב איש על עמדו על הפאראדיקייה-ז'קאזוב ולשמוע את דבר הקאמאנדאנט, אלא שהפעם ניצב בפניהם הפודופולקובניק דזשוגאניעבסקי בכבודו ובעצמו והודיע את פקודת היום לאמור:

חיילים יקרים, הא-ל הטוב בירך אותי בכבוד הנשגב להודיעכם כי ביום החמש עשרה מיסאטסיניא (חדש מאי) הברוכה של השנה הבאה נזכה לקבל את ביקורו של אדוננו הצאר האדיר של האימפריה הרוסית והפקודה היא להקדיש את שעות האימונים של אחרי הצהריים לצחצוח המחנה והכנות צירימונית הפריומיה!! אוי לו ולנפשו של האחראי אם ימצא במחננו או סביבתו עלה עץ או עשב אשר לא טופל לכבוד ביקור הוד מעלת רוממותו!!. וכן אני מצוה על כל החיילים בכל הדרגות שבאם חננם הא-ל באיזה כשרון שיש בו להנעים את ביקורו של האמפרור הקדוש שירים ידו ויגש אלי כדי שאספק  את כל הצריך לו על מנת לעמוד בפאטריאצ'סקאיא מיסיא שלקח על על עצמו..

הראשון שהרים ידו היה חייל יאקוטי דובי ששפם קטן ומחודד כעיפרון היה תקוע לו בבסיס אפו המחוק ויפריטור ניקיטה וולקוב שמו. וכך אמר לו אותו אותו חייל: לורד קאמאנדושיה ביכולתי להראות לאדוננו מחזה של חזה מימיו, וכל הנחוץ לי הוא חזירון אפוי במשקל החמש עשרה קילוגרם ודמיז'אן וודקה של שבע ליטר וקופסא של מאחורקה וגפרורים ואני עבדו הנאמן יטרוף לעיני אדוננו ירום הודו את החזירון אשתה עד תום את הוודקה ואעשן אל תוכי את כל קופסת המאחרקה מבלי לשחרר טיפה מהעשן ואזדקף ואעמוד כמקל בפני אדוננו המלך.. ומכיוון שלא נמצא כל פגם באותו חייל מבני היאקוט הנאמנים העמידו לו את ווסילי אגורוב הקוואטירמסטר שידאג לצרכי אימוניו. ויקרב היום הגדול וכל הורדנא גיוברניא לבשה חג וצידי הרחובות קושטו בלפידים דגלי הצאר והראסיסקה אימפריה. ואז עם תום טכס קבלת הפנים הוצג מיודענו לפני הוד מעלתו ויעש בזריזות של לוליין את כל אשר קיבל עליו לעשות ומששאב לתוכו את עשנה של המאחורקה האחרונה התייצב כמקל לרגלי במת הכבוד עליו ישבו האמפרור והגנרלים, אך עוד לא שקטו קריאות הבראבו ומחיאות החל עשן גובר והולך בוקע מעיניו אזניו ופירקי איבריו של ניקיטה ועוד לאהספיק אותו חייל לומר יסלח לי הצאר האדיר עד שהתפוצץ לאלפי רסיסים.. כן יאבדו כל אויביך השם.

ומכאן יבין החכם מדעתו את מוסר ההשכל העמוק שבסיפור הנורא שמוטב לו לאדם שיצניע את יכולותיו ובמקום גדולים לא יעמוד וכמאמר החכמים אכול בצל ושב בצל וייטב לנו לבנינו ולבני בנינו עד עולם אמן כן יהי רצון.

יהודי פשוט