שמו בוער בעצמותיהם הוא הביס אותם טוטלית - זו הסיבה מדוע הם כל כך משתוללים

אחת השאלות שהכל שואלים מדוע דוקא כאן הם משתוללים כנשוכי נחש ממש, לא ראינו ולא חזינו אצל אישיות שנויה במחלוקת שיתנהגו ככה, קחו לדוגמא את הרב קוק ז"ל מספרים מי שזוכרים את אותה תקופה כי איש לא העיז לצאת לרקוד, אפילו נטורי קרתא התנהגו יחסית בשקט ובכבוד עד כדי שר' עמרם בלוי חזר ואמר כי למרות המחלוקת באבל אסור להפריע ואסור לפגוע, ומה עוד שאפילו החולקים הגדולים עליו הגיעו להלויה ואף אמרו כמה מילים טובות עליו בהזדמנויות שונות. בכל השנים מעודי איני זוכר עוד מי שיצאו לרחובות להשתולל בצורה כפי שעשו זאת כאן, ואסור לשכוח שעל הנהגה ועל אידיאולוגיה היו הרבה מחלוקות עם הרבה רבנים ומנהיגים ומעולם לא הרחיקו כל כך

האמת היא שהענין מורכב כאן מאוד, ראשית ירידת הדורות, איבדנו את הצלם היהודי והחרדי, איננו עוד מה שהיו אבותינו ואבות אבותינו. אני הולך אחורה שישים שנה ובוחן את מה שראיתי בעיני איך נראינו אז ואיך אנו נראים היום זה מפחיד, השבבניקים של אז היו יותר טובים מהישיבה בחורים של זמנינו, הכל השתנה לכיוון לא טוב, אם כי היו גם הרבה שינויים לטובה, כמו למשל הבלוריות בישיבות, בחברון ככל שהבלורית שלך היתה גבוהה ומטופחת יותר היית 'חתיך' יותר, וזה עזר לשידוכים, ר' שלמה זלמן אויערבך יצא אז נגדם וזעק כי זו חציצה לתפילין והרב שך זעק כי הוא מוציא לעז על ראשי הישיבות שהיו להם בלוריות כי לא הניחו תפילין, כתבתי באותן שנים רבות על מה שקורה, ודוקא בתחום הזה השיפור לטובה, אבל באשר למהותו לתדמיתו של בחור הישיבה, כאן השינוי הוא דרסטי, נפלנו בכל תחום כמעט

אותו דבר בנטורי קרתא ואצל הקנאים. בזמני למדתי בעץ חיים בכיתה אחת עם ילדים מהמזרחי ועד לנטורי קרתא, החברים שלי בכיתה הם מי שהיום ואז היו במחנות אחרים לגמרי, חיינו בשלום זה עם זה השתתפנו בשמחות של כולם ללא יוצא מן הכלל, ואילו היום אי אפשר עוד לראות מה שהיה אז, הכל השתנה, וככה גם ההתנהגות, בעוד שבעבר אלו ואלו למרות המחלוקת האידיאולוגית נהגו כחברים וידידים זה לזה, היום אם אתה חולק עלי אידיאולוגית אתה אוטומטית אוייב ושונא דבר שלא היה אז, נטורי קרתא של אז לא התנהגו כפי שמתנהגים היום כמעט בכל מקום, קחו אצל הליטאים ה' ישמרנו, אם אתה מחבל אוטומטית אתה אוייב של השונא, ואם אתה מן השונאים אוטומטית אתה שונא את המחבל

האמת היא שזה לא רק אצל הליטאים קחו את סאטמאר שם לאחר כמה שנים נרגע והיום יחסית חיים בשלום אלו ואלו, אבל בבאבוב כאן השנאה כל כך קשה שעד היום כשחסידי של באבוב 45 יכנס להתפלל מנחה או מעריב בבית כנסת של 48 הוא ייצא משם בשן ועין, אצל כולם הדברים האלו השתנו מן הקצה לקצה - לכן אני לא מתפלא שגם ההתנהגות השתנתה

אבל קורה עוד משהו ועמוק מאוד, נדמה כי זה מאה שנה לפחות לא היה מנהיג ששינה את התדמית החרדית מן הקצה לקצה והציל אותה לכיוון הישיבתי, בעוד שלפני שלשים שנה זו נהרסה כליל, הפוליטיקה חדרה, הישיבות הפכו להיות אוניברסיטאות שהסטונדטים נאבקים למען הדירקטורים, ככה גם בישיבות זה הפך להיות נורא הבחורים בישיבה נאבקים למען ראש הישיבה שלהם רק מפני שהם לומדים אצלו, סגנון של גויים כפי שלא היה בעבר לפני שהקימו את דגל התורה

המחבלים והקנאים האמינו כי דרכו של הרב שך להרס הישיבות והקמת מפלגה קנאית חזקה שתבטיח להם שלטון לאורך של דורות, ואז הגיע הרב שטיינמן ועשה להם בית ספר כזה אשר הרס להם את כל התכניות וכל המחשבות ובעיקר את שיטתם ודרכם הוא החזיר את הישיבות לדרך המלך, הוא החזיר להרבה ישיבות את האוירה של פעם לעסוק אך ורק בלימוד התורה והמוסר ובשום אופן לא בפוליטיקה, ולא להיות בשר תותחים של לבלרים ופוליטיקאים שניצלו אותם לצרכים פוליטיים

הרב שטיינמן ביקש לעשות זאת לפני עשרים וחמש שנה, אבל אז הם הצליחו למנוע זאת ממנו, כאשר הרב אלישיב תפס את ההנהגה, אבל הוא המתין להזדמנות הגדולה וזה הגיע

עוד דבר קרה שעל כך אינם יכולים לסלוח לו, הם חיסלו בשעתו כמה ראשי ישיבות גדולים כמו ר' חיים גריינימן ר' דב לנדו ועוד אחרים, והרב שטיינמן הוא זה שהחזיר אותם למזרח של ההנהגה הציבורית. ר' חיים גריינימן הלך לעולמו, אבל ר' דב לנדו נותר והוא היום ה'פני' המנהיג שנותר לעולם הליטאי, כרגע הוא אינו רוצה את ההנהגה אבל לא אופתע אם בעתיד הוא זה שיתפוס את ההנהגה ואין מכה קשה מזו למחבלים ולאחרים שרצו לחסלו

ההשתוללות שלהם היא ההוכחה הכי גדולה שהוא הכה בהם מכה כואבת מאוד, כזו שחיסלה להם את העתיד, לקחה מהם את ההנהגה, וכל מי שהם בנו, אין להם עוד סיכוי להיות בהנהגה הליטאית בעתיד

חיים שאולזון