ווארטים

החיים למדו אותי ש...
״עדיף להריח פרח שהאויב שתל,
מלשבת על קוץ ש״חבר״ גידל״

כעבור חודש, פגש זליג את החברותא שלו נגרר ביום קייצי עם שני אבטיחים גדולים.

"מה קרה?" שאל אותו זליג.

"השוויגער שלי", השיב החברותא, "אמרה שהיא מוכנה לתת חצי מהחיים שלה בשביל אבטיח קר, אז הבאתי לה שניים, שיהיה..."
----------
לפני החתונה של החברותא שלו, הגיע אליו זליג ואמר לו: "מזל טוב, אני בטוח שבעתיד, תראה את היום הזה כיום המאושר בחייך".

"אבל", התפלא החברותא, "אני מתחתן רק מחר".

 "אני יודע", השיב לו זליג, "לזה בדיוק אני מתכוון".
---------
לאחר מספר חודשים עבר זליג למשרד קטן. הוא תלה שלט גדול בחוץ: 'זליג - שידוכים', והמתין לבואם של לקוחות.

כעבור מספר ימים נכנס אליו בחור צעיר, וזליג, כדי לעשות רושם טוב על הלקוח, נטל את האפרכסת של הטלפון, מתחיל לדבר בשטף:

"לא! רוזנשטיין מתעקשים על דירה בירושלים. הבן שלהם, הם אומרים הוא הבחור הכי טוב בישיבה והם לא מוכנים להתפשר. ניסיתי ללחוץ לכיוון דירה בטבריה, אבל האבא לא מסכים. תראה, אני אנסה להפעיל את כל כושר השכנוע שלי ויש לי הרבה, ברוך ה', אבל זה לא כל כך פשוט...תראה", נשא זליג את עיניו אל הבחור שנכנס והמתין בצד, "יש לי פה לקוח, כבר חוזר אליך..."

הוא ניתק את השיחה ופנה אל הבחור הצעיר: "כן", שאל, במה אפשר לעזור לך?"

"אני מחברת הטלפונים", השיב לו הבחור, "באתי לחבר לך את הקו..."