הדבר הראשון שיהודי צריך לחפש בחייו הוא, מי זה
הצדיק הזה שבאמת בזכותו ניזון העולם, לחפש מי אלה הצדיקים שמקיימים את העולם, מי
הם הצדיקים שמגנים עלינו.
בכל שלושת הפרשיות, וישב, מקץ,
ויגש אנו מחפשים את "הצדיק יסוד
עולם", את צדיק האמת את יוסף הצדיק. השבוע בפרשת "ויגש" הצדיק צועק
"אני יוסף" - צדיק האמת מתגלה. האחים היו כולם צדיקים אמתיים, קדושי
עליון, אבל לא האמינו שיוסף הוא "הצדיק יסוד עולם". האחים טעו ביוסף, הם
חשבו שיוסף הצדיק הוא כמותם, והוא רק עובד את ה‘ יותר מהם, לומד יותר, שומר את העיניים
יותר, כל אחד מהאחים היה בטוח שהוא צדיק האמת, אבל הם לא ידעו שהצדיק יסוד עולם זה
משהו אחר לגמרי,הוא למעלה מכל השגה למעלה משכל אנוש.
להמשך כנסו כאן:
להמשך כנסו כאן:
הרבי מקאמראנא בחומש
"היכל הברכה" אומר: האור של יוסף הצדיק האיר בכל העולמות ובכל הספירות, הוא
היה מאיר מסוף העולם ועד סופו, הוא היה מאיר כמו שמש, האחים בכלל לא ידעו איזה אור
גדול נמצא פה וכמו שכתוב בזוהר חדש פרשת וישב, שיוסף זה הכל זה השורש לכל, ממנו כל
השפע נמשך לעולם, יוסף הצליח תמיד להסתיר את האור שלו ,את הכח שלו "ויהי יוסף
יפה תאר ויפה מראה"זה ראשי תיבות "יתום" הצדיק הגדול הוא יתום הוא
נעלם לגמרי, הוא נסתר לגמרי לא יודעים ממנו כלום.וזה מה שמביא רבנו בתורה ס"ז
חלק ב' "כי יש צדיק שהוא היופי והפאר והחן של כל העולם כולו בבחינת 'ויהי
יוסף יפה תואר ויפה מראה' בחינת 'יפה נוף משוש כל הארץ', כי זה הצדיק האמיתי, שהוא
בחינת יוסף, הוא ההידור והיופי של כל העולם, וכשזה היופי והפאר נתגלה בעולם, דהיינו
כשזה הצדיק, שהוא היופי של כל העולם, נתפרסם ונתגדל בעולם, אזי נפתחין העינים של
העולם... וכל מי שמתקרב ונכלל בזה החן האמת, נפתחין עיניו, ורואה ומסתכל על עצמו, איך
הוא אוחז בכל המידות...וגם יכול לראות ולהסתכל בגדולת ה‘".
כי הצדיק האמת בא רק לדבר
אחד - לגלות את ה‘, הצדיק האמת בא לגלות שיש ה‘ בעולם, שאדם לא יחשוב שהוא פועל
בכוחות עצמו, שהוא יכול ללכת, שהוא יכול לעשות דברים לבד, לרוץ לבד, לפעול לבד בלי
ה‘. כי למרות שפה הוא מקבל מכה ביד, ופה הוא מקבל מכה ברגל, עדיין הוא חושב, אני
הולך, אני רץ, אני עושה. אדם חושב, שהוא המושל על העולם, הוא הולך, הוא נושם, מראים
לו בשנייה אחת, שאם משהו קטן בגוף זז איזה אלפית מילימטר, אז גמרנו! ומיד צריך ניתוחים,
בדיקות, צילומים ואז הוא כבר רואה שהוא לא האלוקים, הוא לא מלאך, הוא לא מושל על
העולם.
החיים מלמדים אותנו לאט
לאט, שאדם בנוי "נקבים נקבים, חלולים חלולים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם
יפתח אחד מהם או ייסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת".
כשאדם מגיע לגיל 60 כבר מתחילה לזוז לו פה חוליה ופה מתחיל לזוז איזה גיד, בגיל 60
הרגל מתייבשת, הגיד מתייבש. עד גיל 60 אדם
יכול לרמות את עצמו, שהוא משהו, שהוא כל יכול אבל בגיל הזה, הוא כבר רואה בחוש
שבאמת הוא לא משהו, הנה פה נפלתי, פה אני כבר לא יכול ללכת. אבל מי יכול לפתוח לנו
את העיניים, ולהראות לנו בשעה שאנחנו בריאים חזקים וחסונים שהכל זה ה‘, הבריאות זה
מה‘ החוזק מה‘, הכל מה‘, זה רק הצדיק שהוא בחינת יוסף, רק הוא יכול להראות לנו שיש
ה‘ בעולם.
כל מה שבאנו לעולם זה לדעת
שאנחנו לא עושים כלום, באנו לדעת שה‘ מנהיג את העולם, אנחנו רק צריכים לראות
אלוקות, לראות את ה‘, בכל צעד לראות את ה‘, בכל תנועה לראות את ה‘, בכל מחשבה ודיבור
לראות את ה‘. אדם מזיז יד, מזיז רגל זה הכל ה‘. ה‘ מזיז את היד ה‘ מזיז את הרגל. אדם
חי בעולם, "חברמן", בונה בנינים, בונה ישיבות אם הוא לא יודע שה‘ עשה את
הכל אז הכל זה מגדל בבל, כמו ששלמה המלך אמר "בנה בניתי בית זבול לך".
מיד אמר ה‘: בנה בניתי? אתה בנית? אם כן נגזר על הבית להיחרב. תגיד ה‘ בנה! ה‘
עשה! המגיד ממעזריטש בסיפור הידוע אסר להגיד את המילה
אני. צדיקים נזהרו לא להגיד את המילה אני. אדם אומר את המילה אני, אוי ואבוי!
כל התורה כל הגמרא שו"ע, כל היורה דעה, כל
התפילות זה רק שנדע שה' עושה הכל, שיש ה‘ בעולם, אנחנו לא עושים כלום לא מזיזים
יד, לא מזיזים רגל, לא נושמים, "כל הנשמה תהלל יה הללויה"- כל נשימה
ונשימה זה מה‘. כל העבודה של האדם 120 שנה זה לדעת מי זה הצדיק שדרכו עוברת החיות
לכל העולם, בזכותו השפע בא לעולם, כמו שמספרת הגמרא, על רבי חנינא בן דוסא:
"כל העולם כולו ניזון בזכות חנינא בני וחנינא די לו בקב חרובים".הדבר
הראשון שיהודי צריך לדעת על מה העולם עומד, בזכות מי העולם ניזון, צריך לחפש מי זה
הצדיק הזה שבאמת בזכותו ניזון העולם, לחפש מי אלה הצדיקים שמקיימים את העולם, מי
הם הצדיקים שמגנים עלינו.
"וכל מי שמתקרב לזה הצדיק, כל מי שנכלל בשם
האמת של זה הצדיק הוא יכול לראות איפה הוא נמצא בתיקון המידות", (ליקו"ת ס"ז) הראיה לאדם שהוא הגיע לצדיק זה כשהוא מתחיל
לשנוא את הרע שלו, מתחיל לשנוא את היצרים שלו, הוא מתחיל לשנוא את כל הדברים
הגשמיים שסובבים אותו, הוא רק שונא את הגוף, את הדברים הרעים, את כל התאוות, לכל
הפחות הוא לא עושה מהם אידיאל, הוא לא מתפאר בהם. ברגע שאדם מתקרב לצדיק האמת הוא
רק מחפש את הדברים הטובים, רואה רק טוב בכל אחד מתחיל לאהוב את עם ישראל, אוהב
אותם אהבת נפש מוסר את הנפש למען כולם. הוא רק רוצה לצאת מכל המידות הרעות שלו, מכל
התאוות וזוכה לחזור בתשובה שלמה להשם יתברך.
"כי זה הצדיק האמת יש לו כוח לתקן את כל
העולם", כי הצדיק הזה יכול להחזיר את כל העולם למוטב , אם אנשים היו מתקרבים
אליו ומאמינים בו, היו יוצאים מכל הרע שלהם ומזדככים לגמרי כי הצדיק שכבר יצא
מארבע יסודות, שזיכך את כל הארבע יסודות, שכבר נקי מכל תאווה, הוא יכול להוציא את
כל בני העולם מהרע שלהם, מהתאוות שלהם. וזה שאומר הגאון רבי מאיר שמחה הכהן
מדווינסק (בעל "האור שמח" על הרמב"ם),
על הגמרא במסכת סוטה (יג‘ עמ‘ א‘) "ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד" (בראשית נ‘-י‘) "תנא אפילו סוסים ואפילו חמורים".-
אומר רבי מאיר שמחה הכהן - "ויספדו מספד גדול" אפילו הסוסים ספדו ליעקב
אבינו, היה כזה מספד גדול כזה מספד כבד שהסוסים בכו, החמורים בכו, כולם בכו על
הצדיק. הסוסים הרגישו שהצדיק נעלם החמורים הרגישו שהצדיק איננו, "ידע שור
קונהו, חמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן" הסוסים מודים בצדיק
האמת, החמורים מודים בצדיק האמת, זה ממש בושה וחרפה איך אנשים לא רואים את הצדיק, איך
אנשים עיוורים, מסתובבים בעולם לא יודעים מי זה הצדיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.