עד היכן מותר ללכת בשביל פרסומות?

מאת בן תורה

ביום ששי הופיעה בפסל מודעת פרסום מטעם 'פריד' המשווקים מצעים וכדומה. פרסום המודעה עורר פליאה בשל העובדה כי בעלי המפעל הם אנשים שומרי תורה ומצוות ומודעים לאיסור החמור שהטילו מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א על הפרסום בפסל. 

אנשים יראי ד' שהסבו את תשומת ליבו של הבעלים לענין סיפרו כבר ביום ה' בלילה כי לטענתו כי בשל העובדה שנתן את מילתו לבעלי העיתון הוא מתקשה לחזור בו, אך לדבריו מדובר בטעות שלא תחזור על עצמה.

אלא שבשיחה שערכנו עם אחד מבני משפחתו [מדרגה ראשונה] של הבעלים, מגולל הלה באוזנינו סיפור הזוי.

לדבריו, מעסיקה החברה משרד פרסום הפונה למגזר הכללי, ומחלקה נפרדת הפונה למגזר החרדי. אנשי השיווק של הפסל [אם ישנם כאלו כנראה שהם מחוסרי עבודה....] פנו במתכוון למחלקה העוסקת במגזר הכללי שאינם מודעים למתרחש במלחמה של הציבור החרדי נגד מהרסיו ומחריביו, והציעו להם פרסום בחינמון המחולק בעשרות אלפי עותקים במחיר אפסי. כמובן שהללו קפצו על המציאה וסגרו חוזה על פרסום של עמוד שלם. 

אלא מששמעו אנשי הפרסום של המגזר החרדי על הדבר, פרצו בזעקה ביודעם על ההרס והחורבן שהדבר יכול להמיט על המפעל, ופנו לבעל המפעל שיורה על ביטול החוזה. אלא שהבעלים סירב להפר את מילתו, אך הבהיר לאנשי הפרסום כי מדובר במעידה חד פעמית. 

אך הקטע המדהים עוד לפנינו:

ביום חמישי התקבלה במשרד הפרסום שיחת טלפון מהמבקר של הפסל ובו הוא מודיע כי לא יוכל לאשר את פרסום המודעה בשל דגל ישראל המצויין עליה. אנשי הפרסום שידעו על כאב הראש שגרם הנושא לבעלי המפעל מיהרו להגיב כי מבחינתם אפשר לוותר על הפרסום בכלל...

וראה זה פלא: ביום ו' הופיעה המודעה עם דגל ישראל עליה, למרות ההצהרה כי 'איננו יכולים לאשר את הפרסום'...

כי כמו שקווי הנייעס שכל גדולי ישראל מכל החוגים הכריזו מלחמה עליהם, הוכשרו למען קיום המפלגה, וכמו שהללו מגינים בחירוף נפש על ניר ברקן למרות השמות שהוא עושה בקדושתה וצביונה היהודי של ירושלים, וכשם שהללו מצהירים בריש גלי על תמיכה במועמד ד"לי שאינו נוהג כמנהג החזו"א בענין ה'היתר מכירה', בלשון המעטה, והכל בשביל קמצוץ יחס והשפעה, כן הוא הדבר הזה...