בסוד שיח

מאת שאול שיף

רבי מאיר שפירא , רבה של לובלין זצ"ל, בא אל גביר אחד לבקש ממנו תרומה בשביל ישיבת חכמי לובלין. הלה אף לא הזמינו לחדרו ובפנים רוגזות אמר לפוטרו  על רגל אחת בפרוזדור בנדבה של פרוטות, אלא שהרב דחה אותה בשאט נפש ואמר לו: "אין אני יולדת ואין אני צריך שתי כפרות". מה כוונתך _שאל הגביר. כוונתי פשוטה, אמר רבה של לובלין. שעה שאני בא אצל גביר ואין אני יכול להוציא תרומה הגונה ממנו , אבל הוא מכבדני ומקבל אותי בסבר פנים יפות, אני אומר בלבי : מילא, כפרה הכסף, לפחות הוא נותן כבוד לתורה. וכנגד זה, שעה שאני נתקל בגביר שאינו מכבדני , אבל נותן לי תרומה ביד רחבה, אני אומר בלבי : כפרה הכבוד , לפחות נתן תרומה. ואילו אצלך שתי כפרות בידי,לא כבוד ולא כסף  ודבר זה הוא טוב ליולדת , שלפי הכתוב היא צריכה שתי כפרות: כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת. (מאוצרנו הישן) ומעשה בעשיר אך קמצן גדול , שהיה נותן כצדקה לפונים אליו , פרוטת נחושת שחוקה. הללו נעלבו וזרקו לו את הפרוטה בחזרה. הקמצן לא נבהל מכך, נטל את הפרוטה והחזירה לארנקו וחוזר חלילה. רבי שניאור זלמן מלאדי זי"ע , שנהג לאסוף תרומות לפדיון שבויים, שמע על אותו גביר קמצן  ובכל זאת השכים לפתחו. לאחר שהרבי סיפר לו על מטרת בואו , הוציא הלה, כצפוי , את פרוטת הנחושת השחוקה והושיטה לבעל התניא , ולמרבה הפלא נטל הרבי את הפרוטה והניחה בארנק הצדקה שלו . הודה לגביר על התרומה ופנה ללכת. עצרו הגביר ושאלו: עד כה כולם זרקו את הפרוטה הזאת בפניי , ואילו אתה, רבי , לקחת אותה ואמרת אפילו תודה. הכיצד? השיב לו בעל התניא: אכן, הזהירו אותי שלא אכנס אצלך . אבל דווקא מששמעתי על פרוטת הנחושת  והרהרתי בדבר, באתי לכלל מסקנה, כי יצרך הרע נדבק כל כולו בפרוטה מסויימת זו, וברגע שיקחו אותה ממך תוסר הסתימה מלבך. פרוטה זו היא הסותמת לך את הלב ואם תפטר ממנה אז תהיה נדיב לב. שקע הגביר בהרהורים. לא עברו ימים רבים ובעיר נודע, כי נהפך לבו של האיש לטובה. [ מתוך הספר לקראת שבת  ]  שבת שלום ומבורך , מברכים חודש ניסן , שני נונין , נסי נסים לכלל ולפרט ובניסן נגאלין.