בעולמם של חרדים

יום שני, 31 באוגוסט 2020

*הטעם שראש השנה נקרא יום הזיכרון.וסוד חיבור אות ת' לאות א' מפי הרב דוד חבושה הי׳ו

הרב שמואל פריד בביהכנ"ס הגדול בית המדרש פתח תקווה

החיזוק היומי - הרב אליהו רבי

שלום וברכה מורי ורבותי!

רבי ישראל מסלנט, מחולל תנועת המוסר, כותב באגרתו המפורסמת (מכתב י"ד), שכל איש ישראל תאחזנו פלצות בהישמע קול חודש אלול.

כלומר, לא היה מי שלקח את החודש הזה ברצינות כמו רבי ישראל מסלנט, לא היה מי שהתייחס אליו בכובד ראש כמוהו.

אבל למרות זאת, כאשר יום אחד בחודש אלול הוא הלך ברחוב וראה את אחד ממכריו ואמר לו: "שלום וברכה!", וראה את אותו אדם עם חרדת הדין גדולה כל כך עד כדי כך שלא יכל להשיב לו ולא שת ליבו אליו, אמר לו רבי ישראל מסלנט: "מה אני אשם באלול שלך? מה אני אשם בחרדת הדין שלך?".

ללמדך, שגם כאשר אתה מעפיל לרמות גבוהות כל כך, ואתה לא רוצה לפספס את החודש הנפלא הזה ואת ההזדמנויות המדהימות הנקרות בחלקך, עם כל זה, אתה אמור להסתכל ימינה ושמאלה, ולראות מי זקוק לעזרתך, מי זקוק להארת הפנים שלך, מי זקוק למידה טובה מצידך כלפיו.

כאשר אתה מכין כוס קפה לחבר, בשבילו זו כוס של גשמיות אולם בשבילך זו כוס של רוחניות.

כל הארת פנים לחבר, כל אמירת שלום, כל עצה ותבונה ואפילו הקשבה למישהו שנמצא מולך, זו מעלה רוחנית נוספת, וזו הכנה מושלמת יותר ליום הדין.

חרדת הדין בפני עצמה, ואהבת ישראל ובין אדם לחברו קודמים לכל דבר אחר, הם לא אמורים לסבול מחרדת הדין שלנו.

מאירים פנים, מפרגנים, משבחים את הסביבה הקרובה והרחוקה, וזוכים לרב טוב כל הימים, ולהכתב ולהיחתם בספר החיים והשלום.

ברוכים תהיו!

קריאת ולימוד ה' פסוקים מספר דברים על פי הנהגת כבוד האדמו"ר לימים אלו:

יום שני יא' אלול
{י}וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֤ה הֵבֵ֨אתִי֙ אֶת-רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר-נָתַ֥תָּה לִּ֖י יְהֹוָ֑ה וְהִנַּחְתּ֗וֹ לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהִ֨שְׁתַּֽחֲוִ֔יתָ לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
{יא}וְשָֽׂמַחְתָּ֣ בְכָל-הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן-לְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ:
{יב}כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂ֠ר אֶת-כָּל-מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָֽתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּֽעֲשֵׂ֑ר וְנָֽתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָֽכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ:
{יג}וְאָֽמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן-הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה כְּכָל-מִצְוָֽתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא-עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֹתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי:
{יד}לֹֽא-אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹֽא-בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֨נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹֽא-נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי:

כי לא תשכח מפי זרעו - הלימוד היומי בזוהר הקדוש לק"ק "שובה ישראל"

תקוני הזוהר - דף לח.
קָם הַהוּא סָבָא וְאָמַר לוֹ רַבִּי רַבִּי בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בְּהַאי נְקוּדָה טְמִירָא עִלָּאָה, נְחִית הָכָא לְגַלָּאָה רָזָא טְמִירָא, וְלָא לִיקָרָא דִילִי עֲבִידְנָא, אֶלָּא לִיקָרָא דִשְׁכִינְתָּא, לְאַחֲזָאָה יְקָרָא דְהַאי נְקוּדָה טְמִירָא גְנִיזָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (איוב כח כא)וְנֶעִִלְמָה מֵעִינֵי כָל חָי, וַעֲלָהּ אִתְּמַר נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְגוֹמֵר, אַדְהָכִי הָא רַבִּי סָלִיק לְעִילָא בְאַוִּירָא לְנַטְלָא רְשׁוּ מֵהַהִיא נְקוּדָה דְאִיהִי גְנִיזָא תַמָּן, וְהָא קָא נָחִית בְּעַמּוּדָא דְאֶשָּׁא דְאִיהִי הֲבַל דְּפוּמָא, דְּבֵיהּ (דף לח ע''א) חֵיוָון רָצִין וְשָׁבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל א יט)וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב וְגוֹמֵר, וְאָמַר בְּרֵאשִׁית תַּמָּן בַּ''ת.
בְּרֵאשִׁית תַּמָּן בַּ''ת, וְהַאי בַּת נְקוּדָה סְתִימָא בְאַוִּירָא, עֲלָהּ אִתְּמַר (תהלים יז ח) שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן, אִיהִי וַדַּאי גְּנִיזָא בְאוֹר, וּבָהּ אִתְעֲבִיד אַוִּיר, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר (שמות ג ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהו''ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, חָמֵשׁ זִמְנִין אַדְכִּיר סְנֶה, וְחָמֵשׁ זִמְנִין אוֹר אִינוּן לְקִבְלַיְהוּ בְעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, וְאִינוּן (בראשית א ג ד) יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר, אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵל אלהי''ם בֵּין הָאוֹר, וַיִּקְרָא אלהי''ם לָאוֹר.

וְאִינוּן חָמֵשׁ תִּקּוּנִין דְּמִדָּה, דְאִינוּן לְקִבְלַיְיהוּ אָאֵאֹאִאֻ, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (ישעיהו מ יב) מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם דָּא חֶסֶד, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן מָאי זֶרֶת דָּא גְּבוּרָה, וְכָל בַּשָּׁלִישׁ דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְאִיהוּ תְּלִיתָאֵי, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים דָּא נֶצַח, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם דָּא הוֹד, וְאִינוּן בְּרָזָא דְאָת ה', דְּהַאי נְקוּדָה מָדִיד בְּהוֹן ה' נְקוּדִין.

דְּאִיהִי דְּנָפִיק מִגּוֹ אַוִּירָא דַכְיָא, דְאִיהוּ כֶתֶר עִלָּאָה, וּבְגִין דְּאִלֵּין חָמֵשׁ מְדִידִין אִינוּן בְּרָזָא דְה' עִלָּאָה, אִיהוּ אָזִיל בְּהוֹן חֲמֵשׁ מְאָה שְׁנִין בֵּין כָּל חַד וְחַד, וְרָזָא דְמִלָּה עִץ הַחַיִּים מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּבֵין כָּל חַד וְחַד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּבְעוֹבִי דְכָל חַד וְחַד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, דְּכֻלְּהוּ סָלְקִין בְּמַתְקְלָא דְחָמֵשׁ חָמֵשׁ לְכָל סִטְרָא.

וְרָזָא דְמִלָּה וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד, וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית, וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִים לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה (שמות כו כו), לַיַּרְכָתַיִם אִינוּן יַרְכֵי קְשׁוֹט, יָמָּה, מָאי יָמָּה דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ(יחזקאל א כב) וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ.

וְאִיהוּ דְאוּקְמוּהוּ אֵין בֵּין מַיִם הָעִִלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּמְלֹא נִימָא, וְהַאי נִימָא עֲלֵיהּ אִתְּמַר אֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֵרְתָּהּ אֲפִילוּ כִּמְלֹא נִימָא, וּבָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם צַדִּיקַיָּיא אֲפִילוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְהַאי חוּט אִיהוּ חוּט דְּסָחִיר לְאוֹת בְּרִית מִילָה, וּבְרִית אִיהִי נִימָא, וַוי לוֹן מָאן דְּאַפְרִישׁ אוֹת בְּרִית בֵּין מַיִם לַמַּיִם, וּמָנַע זַרְעָא מִנֵּיהּ, דְּאַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְרָזָא דְמִלָּה (ישעיהו מח יח) לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ וַדַּאי, מַיִם עִִלְיוֹנִים אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, מַיִם תַּחְתּוֹנִים אוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, נִימָא דְאִיהוּ בֵין תַּרְוַיְיהוּ דָא יְסוֹד, דְּאִיהוּ רָזָא דְאוֹרַיְיתָא, וְאִיהוּ יְסוֹדָא וְעִקָּרָא דְתַרְוַיְיהוּ.

וּמָאן דְּמָנַע רָזָא דְעִקָּרָא דִתְרֵי תוֹרוֹת, כְּאִלּוּ אַהְדַּר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְאִלֵּין אִינוּן דְּאָמְרִין דְּלָא אוֹרַיְיתָא אֶלָּא כִּפְשָׁטָה, וְלֵית בָּהּ רָזָא אָחֳרָא, וְאִינוּן דּוּ פַּרְצוּפִין, אִיהוּ גַ''ן סְדָרִים דְּאִתְּמַר בָּהּ (שיר ד יב) גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּן נָעוּל מִסִּטְרָא דְם' סְתוּמָה, ו' אִיהוּ נָעוּל בְּשִׁית יוֹמֵי דְשָׁבוּעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מו א)יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְשַׁבָּת בְּגִין דְּלָא תְהֵא כְּנוֹעִל דֶּלֶת בִּפְנֵי לָוִוין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ לְווּ עָלַי וַאֲנִי פוֹרֵעַ, אִיהִי פְּתִיחָא לְגַבַּיְיהוּ דְאִינוּן נִשְׁמָתִין יְתֵירִין.

משנת יאשיהו - לימוד ששה סדרי משנה בק"ק שובה ישראל ליום שני יא' אלול התש"פ

מסכת בבא מציעא:
פרק ה - משנה ז
אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשָּׁעַר. (יָצָא הַשַּׁעַר, פּוֹסְקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה). הָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים, פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים, וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר, וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁשְּׁקָעוֹ בַכִּבְשָׁן. וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין פּוֹסְקִין עַל הַזֶּבֶל אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה לּוֹ זֶבֶל בָּאַשְׁפָּה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּפוֹסֵק עִמּוֹ כְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָסַק עִמּוֹ כְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ, יָכוֹל לוֹמַר תֶּן לִי כָזֶה, אוֹ תֶן לִי מָעוֹתָי:

פרק ה - משנה ח
מַלְוֶה אָדָם אֶת אֲרִיסָיו חִטִין בְּחִטִין לְזֶרַע, אֲבָל לֹא לֶאֱכֹל. שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַלְוֶה אֶת אֲרִיסָיו חִטִין בְּחִטִין לְזֶרַע, בְּיֹקֶר וְהוּזְלוּ, אוֹ בְזוֹל וְהוּקְרוּ, נוֹטֵל מֵהֶן כְּשַׁעַר הַזּוֹל, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהֲלָכָה כֵן, אֶלָּא שֶׁרָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ:

פרק ה - משנה ט
לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַלְוֵינִי כוֹר חִטִין וַאֲנִי אֶתֶּן לָךְ לַגֹּרֶן. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ הַלְוֵינִי עַד שֶׁיָּבוֹא בְנִי, אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ. וְהִלֵּל אוֹסֵר. וְכֵן הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, לֹא תַלְוֶה אִשָּׁה כִכָּר לַחֲבֶרְתָּהּ עַד שֶׁתַּעֲשֶׂנּוּ דָמִים, שֶׁמָּא יוֹקִירוּ חִטִים, וְנִמְצְאוּ בָאוֹת לִידֵי רִבִּית:

בבקשה מכולם להקדיש את הלימוד לרפואת כבוד הרב

דברי מרן הרי"ף

מי האיש החפץ חיים - לימוד יומי הלכות לשון הרע לק"ק "שובה ישראל" ליום שני יא' אלול התש"פ

עשין - ז
וְכָל זֶה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּבֵית הַמִדְרָשׁ, אֲבָל אִם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת בְּבֵית הַמִדְרָשׁ אוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, עוֹבֵר עוֹד עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (ויקרא י"ט ל'): ''וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ'' וּבֵית הַמִדְרָשׁ שֶׁלָּנוּ גַּם כֵּן בִּכְלַל מִקְדָּשׁ הוּא, כְּמוֹ שֶׁמְבֹאָר בַּפּוֹסְקִים, וְנִצְטַוֵּינוּ בְּזֶה הַפָּסוּק לִירֹא, מְמִי שֶׁשּׁוֹכֵן בּוֹ, וְלָכֵן אֵין מְחַשְּׁבִין בּוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת, כִּי אִם שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה וְכַדּוֹמֶה, וְכָל שֶׁכֵּן דְּאָסוּר בָּהֶם שְׂחוֹק וְהִתּוּל וְשִׂיחָה בְּטֵלָה, וְלֹא מוֹעִיל בָּזֶה שׁוּם תְּנַאי, כַּמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים (בסימן קנ"א סעיף י"א). וְעַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה דְּאָסוּר לְדַבֵּר בָּהֶם לְשׁוֹן הָרָע אוֹ רְכִילוּת מִפְּנֵי אֵימַת ה' יִתְבָּרַךְ הַשּׁוֹכֵן בּוֹ, לְבַד מֵאִסוּרוֹ הֶחָמוּר הָעַצְמִי, וּבָזֶה שֶׁמְדַבֵּר, מַרְאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה, וּלְכָךְ הוּא מֵעִיז פָּנָיו אֲפִלּוּ לְדַבֶּר בְּבֵית הַמֶלֶךְ שֶׁלֹּא כִּרְצוֹן הַמֶלֶךְ.

בבקשה מכולם להקדיש את הלימוד לרפואת כבוד הרב