וְאִם הָיוּ בְּנֵי תּוֹרָה עוֹסְקִים
בַּתּוֹרָה לַאֲמִתָּתָהּ, הָיוּ מַצִּילִים יְלָדִים הַרְבֵּה וַאֲנָשִׁים
רַבִּים מֵהִרְהוּרִי עֲבֵרָה וּכְפִירָה
הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט
שליט"א
כשגדולי
ישראל מורים הוראה ליחיד או לרבים, אנו מקבלים אותה ללא עוררין. אנו מחוייבים,
מעצם דין התורה, לסמוך, לציית ולנהוג כהוראת חכמים, "יָמִין וּשְׂמֹאל, אֲפִלּוּ
מַרְאִים בְּעֵינֶיךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין- שְׁמַע
לָהֶם" (ספרי, דברים פיסקא קנד).
אך
דרכם של הלומדים להתעמק, להבין ולהשכיל, ללמוד לקח לשעה ולדורות.
לפעמים
ישנם שיחות בין הלומדים, כדי להבין לעומק את ההסתכלות הנכונה על ענייני השעה. זה
אומר בכה וזה אומר בכה. אך כדי להבין באספקלריא תורתית כל דבר ועניין, עלינו
למלאות את עצמנו בדברי חכמים ולדעת את הסתכלותם על עניינים העומדים על הפרק. כשנדע
מה חשבו, מה כתבו ומה אמרו גדולינו, נוכל לזקק את שיכלנו בהשקפה תורתית נכונה. אז,
גם 'שיחת חולין של תלמידי חכמים', המגיעה מתוך ראייתם של חכמי התורה- 'צריכה
לימוד'.
הבה
ונקרא שלשה מכתבים מופלאים, שישפכו לנו אור מופלא על כמה סוגיות שעל הפרק.
ישנו
מכתב שכתב הגאון הגדול רבי שמחה זיסל ברוידא זצוק"ל, ראש ישיבת חברון. המכתב
נתגלה בין גנזי אחיו הגאון רבי צבי ברוידא זצ"ל, (ותשוח"ח לבן משפחתו של
הגר"צ זצ"ל, הרב הגאון רבי שמעון גלינסקי שליט"א, מנהל רוחני
בישיבת 'משאת המלך', שהעביר אלינו את צילום המכתב), והוא נושא את התאריך ו' אלול תרצ"ח.
שאלתו עסקה בהשתתפות בענייני שמירה מפני סכנת נפשות, כל הנראה של פרעות הערבים, בהצטרפות
לארגונים שעסקו בכך, בהם כנראה לא שרתה אוירה רוחנית מתאימה, "האם כדאי להיכנס
מחברה שכזו בשביל שמירה מסכנת נפשות", שאל הגרש"ז זצ"ל.
מרן החזו"א
זצוק"ל השיב לו: "אִם כִּי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת דּוֹחָה הַכֹּל,
מִכָּל מָקוֹם עִנְיְנֵי דָּת וֶאֱמוּנָה אֵינוֹ נִדְחֶה".
הגרש"ז
ברוידא זצ"ל הוסיף לשאול מה כדאי לעשות, אם אני בטוח בעצמי שלא אגרר אחריהם, ועל
כך באה תשובתו הנחרצת של מרן החזו"א: "שֶׁבָּזֶה אֵין הֶבְדֵּל
אֲפִלּוּ לְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל".
הגרש"ז
ברוידא זצ"ל, המספר כל זאת במכתב לאביו, מוסיף ומעיד על דברי מרן החזו"א:
"וְהִזְכִּיר לִי, שֶׁבְּפִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה נֶהֶרְגוּ אֲלָפִים
וּרְבָבוֹת מִפְּנֵי שְׁאֵלָה שֶׁל הַחְזָרָה לְמוּטָב שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל,
כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהֲצָלָה מֵהֶרֶג אֵינוֹ כְּדַאי, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שְׁאֵלָה שֶׁל
הֶפְסֵד רוּחָנִיּוּת וְדֵעוֹת".
--- סכנת נפשות דוחה הכל. אך לא ענייני אמונות
ודעות!!!
&&&&
כשבימים
אלו עסוקים נציגי היהדות החרדית, בשאלת החיבורים לקואליצייה כזאת או אחרת,
כשגדולינו ומאורינו מדריכים אותם על כל צעד ושעל במשא ומתן ובדיונים, נשמעת טענה,
שמגיעה אמנם ממסדרונות פוליטיים, אך מן הראוי להתייחס אליה, ולגלות, דרך התשובה,
אור חדש ביחס התורתי הנכון להשפעת עולם התורה והישיבות על כלל ישראל כולו.
כידוע,
רוח של התעוררות אמונית מפעמת בחלקים נרחבים מעם ישראל מאז טבח שמחת תורה תשפ"ד.
עם ישראל מתקרב בשנים האחרונות אל אבינו שבשמים, לבתי הכנסת, רבים מאחינו הרחוקים
החלו ללבוש ציציות, מניחים תפילין ומתחזקים בשמירת מצוות. אולי יהיו יהודים
שיתרחקו, בעקבות חיבורים פוליטיים כאלו ואחרים? האם אנו דואגים רק ללומדים ומפקירים את העם
שבשדות?
הבה נשאל את עצמנו, בלי קשר לטענות
פוליטיות המופנות כלפינו. כיצד אנו, לומדי התורה יושבים אהלים, אמורים להקרין מאור
התורה הקדושה על כלל היושבים בציון?
אחד
ממקורבי מרן החזו"א זצוק"ל היה הגרא"י רוטשטין זצ"ל, מנהל בית
היתומים דיסקין ועסקן ציבורי, שהיה תלמיד חכם
וירא אלוקים מופלג. הגרא"י רוטשטין ניהל אמנם גם בית חרושת וביצע
עסקים מסועפים. אך הוא עשה את תורתו עיקר ומלאכתו עראי, ובכח שקידתו רכש ידע עצום
בש"ס ופוסקים וכתב בתמידות מערכות עמוקות בפילפולי דאורייתא. בשנות קום
המדינה רעשה ארץ בפרשת 'ילדי טהרן'. ילדים ניצולי השואה הגיעו לארץ ומרשיעי הברית
העבירום לשמד רוחני. הגרא"י
רוטשטין הציע להפגין ולהקים קול זעקה
גדול, להרעיש את העולם כולו על העוול המחריד שנעשה ל'ילדי טהרן' ע"י ראשי
המדינה, והוא שטח את הצעתו בכתב בפני מרן זצ"ל.
מרן
החזון איש השיב לו במכתב (שפורסם בספר הזכרון 'ברכת אברהם', שי"ל לזכר
הגרא"י רוטשטין, עמודים כו- כז), וכתב לו: "אַחֲרֵי הַשִּׁקּוּל
בֶּהַנִידוֹן, הוּחְלְטָה שְׁלִילָה מִצִּדִּי מִטַּעַם הַכָּמוּס, לַמְרוֹת
אַהֲבָתִי וְאַהֲדָתִי לְטָהֳרַת לְבָבָם וְשַׁלְהֶבֶת רוּחָם וּמְסִירוּת
נַפְשָׁם לְמַעַן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, לִלְחֹם מִלְחֶמֶת מִצְוָה".
כעבור
זמן פנה שוב הגרא"י רוטשטין אל החזון
איש וכתב לו על העניין. מרן זצוק"ל השיב לו במכתב מפורט, כשכל הקורא את דבריו
הקדושים, מדקדק בהם ומעיין בהם היטב, זוכה לאור גדול, ברור ונהיר, בהערכה הראויה
ללומד ולימוד התורה הקדושה.
וכך
כתב לו רבינו החזו"א: "עַל דְּבַר הָאֶמְצָעִים לְהַצָּלָה, יֵשׁ מָקוֹם
עִיּוּן וְהַשְּׁקִידָה עַל אֲתָר, לְהַבְרִיחָם וּלְהוֹצִיאָם מִשּׁוֹבֵיהֶם
הִצְלִיחָה בְּיוֹתֵר מֵהִשְׁתַּדְּלוּת רְחוֹקוֹת. וּבִהְיוֹת שֶׁכּוֹחוֹתֵינוּ
מְצֻמְצָמוֹת, וְאִם מוֹצִיאִים אוֹתָם בְּמָקוֹם אֶחָד נֶחְשָׁכוֹת בְּמָקוֹם
אַחֵר, צָרִיךְ לָדוּן בִּקְפִידָה יְתֵרָה עַל הַמַּטָּרָה הָרְצוּיָה, וּכְמוֹ
בְּקִנְיַן הַכֶּסֶף וְהָרְכוּשׁ אֵין הַהִשְׁתַּדְּלוּת רַק פִּרְעוֹן חוֹב,
וְחָלִילָה לַחֲשֹׁב כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי וְגֵו', כֵּן הִשְׁתַּדְּלוּת הַצָּלַת
נֶפֶשׁ רַק מִצְוָה, אֲבָל צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁאֵין בְּכוֹחֵנוּ לַעֲשׂוֹת
מְאוּמָה, רַק בְּמַעֲשֵׂינוּ אָנוּ מְעוֹרְרִים שַׁעֲרֵי רַחֲמִים שֶׁמַּעֲשֵׂה
יָדֵינוּ יְכוֹנְנוּ אֶת הַמְּבוּקָּשׁ. וּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל וּמַרְבֶּה
תַּחֲנוּנִים עַל הַהַצָּלָה, הוּא פּוֹעֵל יוֹתֵר מֵהַמִּשְׁתַּדֵּל. אַךְ הַדָּבָר צָרִיךְ שִׁקּוּל, שֶׁבְּמָקוֹם
שֶׁהַהַצָּלָה פְּשׁוּטָה בַּמַּעֲשֶׂה, הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל 'לֹא תַעֲמֹד עַל
דַּם רֵעֶךָ', וּמִי שֶׁרוֹאֶה אָדָם טוֹבֵעַ בַּנָּהָר וְיָכוֹל לְהַצִּילוֹ
וְאֵינוֹ מַצִּיל וְעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיִּנָּצֵל- הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ
דָּמִים. אֲבָל אִם אֵין בְּיָדוֹ לְהַצִּיל וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל עַל הַצָּלָתוֹ,
הֲרֵי זֶה מוֹנֵעַ מִלְּהַצִּיל, אַף שֶׁיַּעֲשֶׂה הִשְׁתַּדְּלוּת לְהַצָּלָה,
לֹא מִפְּנֵי שֶׁמְּקַוֶּה לְהַצִּיל רַק רָדוּף אַחַר רַחֲמֵי לֵב".
ממשיך
החזו"א וכותב: "וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל 'גְּדוֹלָה תַּלְמוּד
תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַצָּלַת נְפָשׁוֹת' וְאִלְמָלֵי דָּוִד עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אֵין
יוֹאָב עַל הַצָּבָא, וּכְשֵׁם שֶׁאֵיבְרֵי הָאָדָם מִתְחַלְּקִין
לִפְעוּלּוֹתֵיהֶן, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת וְיָדַיִם עַסְקָנִיּוֹת, כֵּן
הָעָם כֻּלּוֹ הוּא כְּגוּף אֶחָד וְאִישִׁים נִפְרָדִים בּוֹ וְכָל אִישׁ צָרִיךְ
לְמַלֹּאוֹת תְּעוּדָתוֹ, וְאִם הָיוּ בְּנֵי תּוֹרָה עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה
לַאֲמִתָּתָהּ, הָיוּ מַצִּילִים יְלָדִים הַרְבֵּה וַאֲנָשִׁים רַבִּים
מֵהִרְהוּרִי עֲבֵרָה וּכְפִירָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּשֶׁפַע קָדְשָׁם
בְּהִשְׁתַּפֵּךְ רוּחַ טָהֳרָה בָּעוֹלָם, וּבִסְבִיבוֹת בַּעַל תּוֹרָה אֲמִתִּי
הַדָּבָר נִכָּר לְעֵינֵינוּ הַשְׁפָּעָה מְרוּבָּה עַל אֲנָשִׁים הַרְבֵּה, מָה
שֶׁכָּל הִשְׁתַּדְּלוּת מַעֲשִׂית לֹא תַּשֵּׂגְנָה. וּכְמוֹ כֵּן יֵשׁ רְשָׁמִים
עַל הָרְחוֹקִים שֶׁאֵין עֵין הָרוֹאֶה מְרַגֶּשֶׁת בָּם לְדַקּוּתָם".
השפעתם של עמלי התורה על עם ישראל כולו, לא מגיעה
מחיבורים פוליטיים ל'גוש' כזה או אחר, אלא מתוך עסק התורה לאמיתתה.
ככל שבני תורה שקועים יותר ויותר בעמלה של תורה
לאמיתתה, מתוך נקיות, קדושה וטהרה, בניתוק מוחלט מכל הסובב אותם, רחוקים מכל נגיעה
מהעולם החיצוני- כך "הָיוּ מַצִּילִים יְלָדִים הַרְבֵּה
וַאֲנָשִׁים רַבִּים מֵהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה וּכְפִירָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
בְּשֶׁפַע קָדְשָׁם בְּהִשְׁתַּפֵּךְ רוּחַ טָהֳרָה בָּעוֹלָם". דווקא השמירה על כל בן תורה שלומד,
הדאגה שיוכל ללמוד בלי חשש מעצר ובלי סנקציות וגזירות כלכליות קשות, תביא לשפע של
רוח טהרה לכל יהודי באשר הוא. ככל שנדאג ונשמור יותר על עמלי התורה, כך יוכלו הם
להיות שקועים יותר בעמלה של תורה לאמיתתה, ללא חששות ופחדים, גזירות וקשיים.
ממילא, כך נקבע בסדרי הנהגת העולם ע"י הקב"ה ית"ש, תשרה רוח טהרה
גדולה יותר על מעגלים רחבים יותר, מעגלים ועוד מעגלים, עד שמלאה הארץ דעה את ה',
כמים לים מכסים.
כדאי לשנן שוב ושוב את דברי רבינו החזו"א
זי"ע, להבין ולהפנים שגולת הכותרת שלנו היא השמירה והערבות ל'כי לא תשכח מפי
זרעו', להעמיד את עולם התורה, בני הישיבות ואברכי הכוללים, בראש מעייננו ובמרכז
לבבנו. כך תמשיך שלהבת התורה להאיר להם עצמם, ומהם- לכל יושבי ארץ ישראל ולעולם
כולו.

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.