מרן החד"ה קוק שליט"א
משיב על שאלת הרבי מסטמאר זיע"א
מה נעשה בנר הדלוק בראשו של העובר - כשיוצא ממעי אמו
איתא בנדה (ל ע"ב) דרש רבי שמלאי, למה הולד דומה במעי אמו וכו', ונר דלוק לו על ראשו, וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו וכו', ומלמדין אותו כל התורה כולה וכו', וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ. ע"כ.
ובס' היקר "בי חייא" (פ' תזריע, עמ' כט) וכן בס' "אות חיים" (ארלנגר, בהקדמה עמ' נו) הביאו בשם האדמו"ר מהרי"ט מסטמאר זיע"א [היום כ"ג אב יומא דהילולא דיליה] ששאל, למה לא אמרו בגמ' מה קורה עם הנר שהיה דלוק לו על ראשו, ועם זה שהוא צופה מסוף העולם ועד סופו.
ומטו משמיה שהשיב, שכאן רואים שכל ההשגות והחזיונות באים אך ורק מכח התורה הקדושה, וברגע שהתורה נשכחת ממנו, ממילא הנר נכבה, "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו, כג), וכידוע ד"שוכח" אותיות "חושך", וממילא גם אינו יכול להיות צופה מסוף העולם ועד סופו, כי רק בכח "אסתכל באורייתא", זוכה לדרגה הנ"ל. עכ"ד [בתוספת נופך, ועמש"כ בס"ד באריכות בדרושי חנוכה].
כשהצגתי לפני כשנה שאלה זו קמיה רבינו הגדול מרן הגר"ד קוק שליט"א בהיותו מסובל ביסורים לאחר ניתוח קשה במפרק הירך, השיבני על אתר בדרכא אחרינא, וז"ל קדשו:
הנר הזה, הוא "נר ה' נשמת אדם", וזה נשאר באתכסיא דאתכסיא, צריכים לעבוד עבודת פרך בשביל לגלות אותו, "חיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר" (ע"פ פסחים ז ע"ב), ואם האדם לא יעבוד עבודת פרך, הנשמה שלו תשאר באתכסיא דאתכסיא - והוא לא ירגיש כלום... הוא יכול לשיר שירים ולהוריד דמעות ולבכות עד מחר, אבל זה דמעות של תנין (סנהדרין נט סע"ב), כי להרגיש - הוא לא ירגיש כלום... ואין מה להתפעל מזה, יש הרבה שמורידים דמעות ואין בהם כלום...
[בהזדמנות אחרת דיבר רבינו שליט"א על סוגיא זו, שכל עבודת האדם בעולמו היא לגלות את נשמתו, וגילוי הנשמה שהיא מעולם היצירה, הרבה יותר גבוה מגילוי אליהו - שהוא עולם היצירה. ואכמ"ל].
ושאלתי עוד ממרן שליט"א שגם לגבי מה שהוא "צופה מסוף העולם ועד סופו", לא כתוב בגמ' מה קורה עם זה, והענין הוא, כי כל יהודי יש לו בתוך הראש "חוזה מלובלין"... כל יהודי הוא החוזה מלובלין... רק צריך לגלות את ההסתר שטמון בו... [וכאשר ראו הכל בדור האחרון בעובדות רבות ונשגבות עם סידנא בבא סאלי ובנו בבא מאיר זתע"א].
ונשאל מרן שליט"א מן החברים [נכדו הרב בניהו בקר שליט"א והרא"ז ויינברג שליט"א], דאם כן כולהו "שוין נינהו" דהלא גם התורה נמצאת בלבו ובמוחו של האדם באתכסיא, ולמה בגמ' מודגש רק הענין של שכחת התורה. [וכבר ידוע מה שכתבו בספרים דכל עמל התורה בעוה"ז הוא כדי לגלות את התורה שנמצאת אצלו באתכסיא ממה שלמד במעי אמו, ולכן השגת התורה נקראת "מציאה", כמ"ש במגילה (ו ע"ב) יגעת ומצאת תאמין. וראה כל מה שהבאנו בזה בס' "זכר עשה" (עמ' צו – צז). ואכמ"ל].
בתחילה אמר רבינו שליט"א, זה כבר אני לא יודע, אני שומע את השאלה, אני לא רוצה לענות דבר שלא נשפך לי... [לאחרונה אמר רבינו שליט"א כמה פעמים, שאינו רוצה "לייצר" חידושים, ורק מה שנשפך לו מלבו הוא אשר מבקש לומר, כי תורה שהיא בגדר "שפכי כמים", יש בה אמת ללא שוחד הדעת וכו'].
ושוב ביאר רבינו שליט"א תוך כדי דיבור חילוק נעים וברור, ד"צופה מסוף העולם ועד סופו" וכן "נר דלוק לו על ראשו" זה "מצב דגברא", וזה מוגדר שנשאר באתכסיא - ולא שייך בזה גדר "שכחה", משא"כ הענין של לימוד כל התורה ושכחתה שזה "ידיעה דגברא", בזה הוא דשייך לומר ש"נשכח" על ידי שסוטרו. עכ"ד מרן שליט"א המחזקים.
אכתוב כאן למשמרת מה שאמר לי רבינו שליט"א [בב' או ג' שיחות שונות] לפני כשנתיים, "אם הרבי מסטמאר היה כאן במדינה של גיהנם שלנו, המצב היה נראה אחרת לגמרי, האדמו"ר נפטר ועמו כל האש של סטמאר, הוא עמוד האש ההולך לפני המחנה והוא היה העיקר והטפל ביחד, הכל היה בתוכו, וכשהוא עלה בסערה השמימה הכל עלה עמו, מה שיש היום קורין עצמן סטמאר בזה שלא לוקחים כסף מהמדינה אין בזה משמעות כ"כ, כי העיקר היה כח המלחמה הקדושה שלו בכל הגאוה של המדינה ואת זה כבר אין היום כ"כ, וחבל על דאבדין ולא משתכחין"...
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.