דרוש וחיזוק פלאי לפרשת ראה
עם זיקוקי אורה וסוד ה' ממרן החד"ה קוק שליט"א
כתיב בריש פרשת "ראה", אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם. ופרש"י את הברכה על מנת אשר תשמעו. עכ"ל. וצ"ב בלשונו מהו ענין לשון תנאי דעל מנת הכא.
ובס' "שם משמואל" (פ' בחקתי, תרע"ג) כתב בשם אביו הגאון ר' אברהם בורשטיין מסוכוטשוב [בעל אבני נזר] בביאור לשון רש"י, עפמ"ש בגיטין (עד ע"א) וקידושין (ח ע"א) כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, וכ"פ הרמב"ם (פ"ו מאישות הי"ז, ופ"ג מזכיה ומתנה ה"ז וה"ח), והיינו שהברכה ניתנת תיכף ומיד ע"מ שתשמעו מכאן ולהבא, אבל הקללות אינן באות רק אח"כ בשעת מעשה והלאה וע"כ כתיב בהו "אם לא תשמעו". דלשון אם הוא כלל תנאי דעלמא.
וע"ש מה שהקשה לפי"ז בפס' "אם בחקתי תלכו" ששם הוא לטיבותא ועם כל זה נכתב בתורה בלשון הקללה של "אם לא תשמעו". וכן יש להעיר מלשון "והיה אם שמוע תשמעו" וכו'. וע"ש עוד בשם משמואל (בחקתי שנת תרע"ה, ופ' ראה תרע"ז). וע"ע בנוסחא אחרינא מכת"י של האבני נזר בס' נאות הדשא (ח"ב עמ' שנא). וככל החזיון הזה בביאור לשון רש"י ע"פ הגמ' בגיטין, והקושיא מאם בחקתי, מבואר ג"כ בס' עמק יהושע לר' אייזיל חריף (דרוש י, די"ט ע"ג). ע"ש במתק לשונו. ושנה פרקו בס' אבי הנחל (דמ"ד ע"א). וכ"כ גם הרב "ערבי נחל" בפרשתן. ועמש"כ על דבריו מהר"ש חזן מצפת בס' שלחן הזהב (פ' נח, דף ז ע"א). וכ"כ הגאון חת"ס בתורת משה בשם רבו בעל ההפלאה. וכ"כ בס' יהודה יעלה הכהן (ירושלם תרפ"ו) כאן בשם משנת ר"א. וראה עוד כיסוד זה ממש בס' מדרכי משה (עמ' קצז) בשם חידושי הרי"ם.
ובשנה שעברה הצעתי בערב שבת קדש פרשת ראה שאלה זו קמיה מרן החד"ה קוק שליט"א, ועל אתר כתב בזה דבר עמוק ונפלא הבלול בסוד ה' ליראיו [ומצ"ב כתב יד קדשו], וז"ל קדשו, משמע שבפרשת [והיה אם שמוע שהיא] עצם המקור, הוי כעין תנאי כפול של משפט התנאים [פ"ג דקידושין], וזהו מטבע ה"חלות" לעיכובא. משא"כ הכא שהוקדם "ראה" – [דהיינו] לא רק עצם הברכה, [אלא] הוי גדר חכמה שהיא ראיה [חכמה ראיה - בינה שמיעה] כידוע בספירות שבראש, אז תשיג בחכמתא אם רוח [הקדש] יש בך, שרק בפרשת ה"חלות" דלעיכובא נאמר כן בפועל, שהרי זה לעומת זה עשה האלהים, [וע"כ טופס הברכה כטופס הקללה], אבל בשורש הפנימי הנסתר של ההשגה, כבר נתונה הברכה מראש, וזהו כעין טובת עוה"ב המכוסה והמוסתרת מעין אדם. עכ"ל קדשו.
ושאלתי את רבינו שליט"א על הנוסח שכתב "אז תשיג בחכמתא" אם הוא נוסח מקורי מהזהר או מספרי קדמאי, ואמר לי בענות קדשו "זה הלשון שעלה לי בעת הכתיבה"... ודברתי עמו על הספר "שם משמואל" הנ"ל, ואמר לי בזה הלשון, "בימי צעירותי הייתי לומד עם חברותא את ספרי השם משמואל, זה היה הלחם שלי"...
ובעיקר ההבדל בין לשון "את הברכה אשר תשמעון", ללשון "והקללה אם לא תשמעו", כעת הנני רואה דכל האמור לעיל של כת קודמין היא, שכ"כ הרב נחלת יעקב (נדפס בשנת ת"ב) כאן, ומהר"ל מפראג בגור אריה כאן, וכ"כ הרב פנים מאירות בס' כתנות אור בפרשתן, ע"ש בארוכה. וכיסוד הדברים הנ"ל כבר כתב בס' תולדות יצחק קארו כאן, וז"ל, ועוד, שאמר והקללה אם לא תשמעו, וכן היה ראוי שיאמר בברכה, והתשובה אמר אשר תשמעו לומר, שישראל בחזקת כשרים ובודאי ישמעו ולכן יצוה להם את הברכה. עכ"ל. וע"ש. וכ"כ הרב מהר"א לונשיץ ב"כלי יקר" כאן, דבא להורות על הקדמת השכר למעשה, והביא סמך לדבר מפסוק בתהלים (קה, מה) ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו. וכ"כ יסוד זה הרב בינה לעתים (דרוש א) ע"ש מה שפירש ויישב עפי"ז. וכ"כ הפרשת דרכים (דרך מצרים, ריש דרוש ד), והוב"ד בס' כתר מלכות (מאמר ח). וע"ש בדבריו.
ונראה שענין זה נקשר במשחז"ל (קידושין מ ע"א) מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, לא כן במחשבה רעה. וזה טעם דברכה קודמת למעשה במצות. שו"ר שכ"כ בס' באר מים חיים בפרשתן [הובא בעטורי תורה], וכ"כ בקיצור בס' יד המאיר בפרשתן, וכ"כ גם בס' רנת יצחק סורוצקין (בפרשתן, עמ' שנב), וע"ש מש"כ לפלפל יפה עפי"ז בשני ענינים הקשורים להנ"ל.
אחרי מופלג מצאתי שכבר כ"כ גאון עזינו החיד"א בס' פתח עינים (ר"ה יז ע"ב) ע"ד הגמ' שם "אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה". והעיר הרא"ש שם, למה צריך רחמים קודם שיחטא האדם. ותי' דגלוי לפניו שיחטא. עכ"ד.
והעיר ע"ז החיד"א, דזה שמעינן כבר בישמעאל דכתיב ביה "באשר הוא שם". וע"ש מה שפלפל מעט בזה. ושוב כתב, ואפשר לפרש כפי דברי הרא"ש, אני ה' קודם שיחטא אני ה' אחר שיחטא, במה שידוע שמדתו יתברך לדון באשר הוא שם, שאינו מסתכל במה שעתיד לחטוא. אך הוא מסתכל במה שעתיד לעשות טובה, וכמו שאמר הכתוב "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה", ובזכות זה הושיעם כמו שארז"ל, ואף שעתידין לעשות העגל, וזש"ה אני ה' קודם שיחטא, דגלוי שיחטא ואינו מסתכל לעתיד, ואני ה' אחר שיחטא - לראות אם עתיד לשוב בתשובה מרחם עליו, אף דהוו תרתי דסתרן, שאינו רואה החטא שיעשה - ורואה הטובה שעתיד לעשות, והיינו רבותא דממדת רחמיו שתים זו שמענו. עכ"ל הטהור. וע"ש מה שהעמיס כן בכוונת רש"י בר"ה שם. וכ"כ שנית בספרו "גאולת עולם" על הגדש"פ (עמ' יב). וע"ש מה שכתב לבאר עפי"ז.
הרי לפנינו כעשרים מגדולי הדורות די בכל אתר ואתר דקיימו וקבלו עליהם סברא זו דבמעשים טובים הקב"ה פורע לטובה במוקדם, לא כן בהיפך שאינו פורע אלא לאחר מעשה. ועמש"כ לפרש בס"ד ע"פ יסוד זה לשון תורה ר"פ כי תבא. ע"ש. ובמקום אחר הארכתי למאד ביסוד זה על הפסק הנודע בשם מהרש"ם מבערז'אן ליתן פדיון נפש לצדיק וכו'. ואכמ"ל יותר.
ויש כאן עצה נפלאה ליום הדין הגדול שעל ידי קבלה טובה לעתיד בקושטא זוכה האדם להרבות זכויות מהשתא ולהפיל את כף הקטרוג ולזכות להכתב ולהחתם בספרן של צדיקים, אכי"ר.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.