בין הזמנים - מנוחה או סבל?

במקור אמור היה להיות 'בין הזמנים' זמן של 'וקוי ה' יחליפו כח' על מנת להגיע לאלול עם כוחות חזקים ובריאים. אבל האם אכן זה המצב בימינו, או שכבר שנים רבות אין דבר כזה. כן, ואולי, ראשי הישיבות ואדמורי"ם שנוסעים לנוח בשווייץ ומדינות דומות אחרות נחים. אבל ההמון הגדול התלמידים והחסידים האם להם מנוחה בתקופה זו או שמא דווקא ובגלל 'בין הזמנים' הם עוברים סבל ומגיעים לאלול סחוטים

ונעבור רגע להורים, האם ב'בין הזמנים' יש להם מנוחה דקה. גם כאשר הילדים בחוץ בטיולים או בנסיעות, ליבם של ההורים דופק 24 שעות ביממה חוששים לשמוע בשורות לא טובות. שומעים על אסונות ומיד חושבים מי יודע במי מדובר. גם כאשר נמצאים קרובים לבית, בין הזמנים הפך להיות סיוט להורים, דאגה ועבודה, הילדים מתרוצצים ומנצלים את הזמן לדברים שבכל השנה לא עושים, כאשר לכל אלו אין להם דבר עם מנוחה, דווקא אחרי 'בין הזמנים' הם זקוקים למנוחה

המבינים מבין המשגיחים והמדריכים בישיבות אומרים, שהבחורים מגיעים לאלול סחוטים ועדיין באווירת בין הזמנים, מעטים הם אלו שמנצלים את 'בין הזמנים' למנוחה, הרוב מנצל זאת לנסיעות וטיולים ולדברים שלא היו עושים לולא היה מדובר בבין הזמנים

מספר האסונות בבין הזמנים בכל שנה הולך וגודל. כל כך הרבה בשורות לא טובות לא עבר כמעט יום מבלי שהגיע למערכת ידיעות על פצועים. הרבה אסונות עוברים בתקופה הזו, האם זה טוב, או אולי הגיע הזמן למצוא מסגרת לבחורים, שתמנע את המצב הזה. בחורים שיוצאים לרחוב בבין הזמנים, כל מה שלמדו בישיבה כל מה שחינכו אותם במשך השנה שקדמה ל'בין הזמנים' של אב, מאבדים בשעות ובימים, באלול בשנה החדשה צריך להתחיל הכל מחדש, ומה הועלנו אם עבודה של שנה נהרסת בשלשה שבועות של בין הזמנים של חודש מנחם אב

איני מציע לרגע לקחת מן הבחורים את שלשת השבועות, הם זקוקים להתרענן קצת, אם כי בחור בן תורה אמיתי היה מעצמו מוותר על ה'בין הזמים'. מכיר אני בחורים טובים שכל ה'בין הזמנים' הם יושבים בבית הכנסת ולומדים. אבל ישנם מי שזקוקים להתפרק קצת, הם צריכים לעסוק בדברים אחרים, את כל זה אפשר לסדר במסגרת של מחנה או משהו דומה. המצב הזה כמות שהוא, זה הפקרות, זה אסון רוחני וגשמי

אני כותב על כך עכשיו כאשר חוזרים לישיבות, על ראשי הישיבות לתכנן את השנה הבאה אם חלילה המשיח לא יבא קודם, איך מסדרים מסגרות לבחורים וככה גם לבנות הסמינרים שחוזרות לחודש ויותר. המצב כמות שהוא לא טוב לעתיד החינוך הישיבתי. מאבדים כל כך הרבה רק בגלל טעויות שעושים בבין הזמנים

חיים שאולזון