ר' יונתן שטנצל מספר על האדמו"ר מקרלין ובנו

 אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לי עם הרבי מקרלין, שליט"א.

אמא שלי נפטרה לפני כשנתיים וחצי, בי' באדר ב' תשפ"ד. היא נפטרה מהמחלה. כשישבנו במשפחה והתחלנו לברר, התברר שיש בדיקה מיוחדת שאפשר לבצע אותה בגרמניה, זה נקרא "פאונדיישן", ודרכה אפשר למצוא תרופות שאולי יכולות לעבוד בצורה יותר יעילה על המחלה של אמא, עליה השלום, מרת נחמה שטענצל. הבדיקה הזו עולה 20,000 שקל.

שמענו שיש ארגון שעוזר במימון הבדיקה הזו. פנינו לארגון וקיבלנו סט של טפסים – את הטופס הזה, ואת הטופס הזה, ותדפיסי דפי בנק וסיפורים. וכל אחד יודע שכשנלחמים על הרפואה של אמא או של אבא, וכל כך מותשים, קשה להתחיל לרוץ ולמלא טופס כזה, וכאן חסר לך משהו, וכאן חסר לך משהו אחר – רק מהתהליך של הבירוקרטיה בן אדם נשבר.

אני הייתי לפני שלב השבירה. לא רציתי להמשיך בתהליך הזה מול אותו ארגון, ואז התברר לי מבדיקה מאוד פשוטה מי המנכ"ל של העמותה הזו, RCCS. התברר לי שקוראים לו ר' משה יצחק שפירא. שפירא הזה, כשבודקים ברשם העמותות למי הוא קשור, רואים שהוא גם מנכ"ל מוסדות קרלין-סטולין.

אני אמרתי לעצמי, אם הוא מנכ"ל העמותה והוא קשור לקרלין-סטולין, שמעתי שהרבי מקרלין-סטולין מקבל כל יום טלפון מכל יהודי, מכל מקום, מכיר אותו או לא מכיר אותו, בשעה 14:30, במספר 02-573-0107. אמרתי, מה יש לי להפסיד? אני אתקשר. הוא לא מכיר אותי, יונתן שטענצל, הוא לא יודע מי זה שטענצל, הוא לא יודע מי זו אמא שלי, הוא לא יודע כלום. אבל אני אתקשר להגיד: יהודי שצריך עזרה, בוא נראה אם הרבי מוכן לעזור ליהודי.

### השיחה המפתיעה עם הרבי

בשעה 14:25 התחלתי להתקשר, והתקשרתי במקרה מאיזה טלפון חסוי, כך שיכולתי להקיש כל הזמן על חיוג חוזר כדי לנסות לתפוס את הקו. ראיתי שהטלפון פנוי, אך הוא לא עונה. המשכתי להתקשר שוב ושוב – אולי הקו היה תפוס, יכול להיות.

וככה התקשרתי ב-14:27, 14:28, 14:29... *14:30 – עונה לי הרבי מקרלין-סטולין.*

והוא מתחיל לצעוק עליי, אומר לי: "מה אתה רוצה ממני? מה עשיתי לך?"

לא הבנתי מה קרה. פתאום, תוך עיבוד מהיר במוח, הבנתי שכנראה הוא ראה שהתקשרתי מטלפון חסום, ומישהו כבר הטריד אותו קודם, ולכן חשב שזה אני.

אמרתי לו: "סליחה כבוד הרבי, השם שלי יונתן שטענצל, אני לא מטריד את הרבי, אני רק מתקשר לנסות לעזור לאמא שלי."

הוא הבין שטעה, וישר עבר איתי לטון אחר, אמר לי: "כן, סליחה," או משהו כזה, "מה אני יכול לעזור לך?"

סיפרתי לו שאמא שלי חולה במחלה וצריכה לעבור בדיקה, ושיש ארגון שמנוהל על ידי ר' משה יצחק שפירא, שהוא מנכ"ל המוסדות שלו. ואמרתי לעצמי, אולי הרבי יוכל לעזור לי.

הרבי אומר לי: "תשמע, יש לי בן בשם ר' יוחנן. תתקשר אליו, הוא יעזור לך."

אמרתי לו: "אני יכול להתקשר לר' יוחנן ולהגיד לו שהרבי ביקש?"

הוא אומר לי: "כן, אתה יכול להגיד לו שאני אמרתי."

### העזרה המהירה מר' יוחנן

נפרדנו, אמרתי לו יישר כוח, תודה רבה. התקשרתי לר' יוחנן (אני מבין שזה הבן הגדול של הרבי). וסיפרתי לו את הסיפור, שאמא שלי צריכה לעבור בדיקה, והאם הוא יכול לעזור לי מול שפירא.

אומר לי ר' יוחנן: "תשמע, אני אטפל בעניין. אם תוך 20 דקות שפירא לא יתקשר אליך חזרה, תודיע לי."

עברו 20 דקות ושפירא לא התקשר. עברו 25, 30 דקות. עברו 40 דקות. ביידיש אומרים: "גורנישט מיט גורנישט" (כלום ושום דבר).

התקשרתי שוב לר' יוחנן, בנו של האדמו"ר מקרלין. אמרתי לו: "ר' יוחנן?" אמר לי: "כן". אמרתי לו: "מדבר יונתן שטענצל." עדיין שפירא לא חזר אליי.

אמר לי: "הוא לא חזר? אני מטפל בזה עכשיו."

לא חלפו שתי דקות ושפירא כבר על הקו. שלום וברכה, מדבר שפירא, שואל לשלומי, מדבר כאן ככה וככה. אמרתי כן, כן, קיבלתי את הפנייה, הכל בסדר, אנחנו מטפלים בעניין. איזה קולות ופסים, הכל מסודר...

ואני רוצה להגיד לכם שבאמת, תוך יומיים הגיעה אחות מיוחדת לבית של אמא שלי ולקחה את בדיקת הדם המיוחדת הזאת. הבדיקה הזאת טסה לגרמניה, והתשובות חזרו אחרי שבועיים-שלושה. לא משנה – סיפור הבדיקה הזאת, ה"פאונדיישן" בגרמניה, בסופו של דבר לא עזר לאמא, אבל התפעלתי.

### סגירת מעגל של חסד

התפעלתי משני דברים:

1. *הזמינות:* מהזמינות של אחד מחשובי האדמו"רים, שמוכן לפנות מזמנו לכל יהודי. הוא לא מכיר אותי, לא יודע אפילו מי אני. פניתי אליו, והוא מוכן לעזור. יש יהודים, אנשי דלא מעלי, שמטרידים אדמו"רים – וחבל. יהודים כאלה בזמן הזה יכולים לעשות חסד ולעזור ליהודים אחרים. ומי שמפריע ליהודים צדיקים כאלה, שיעשה תשובה באמת.

2. *ההתנהלות של ר' יוחנן:* התפעלתי גם מהבן, ר' יוחנן. אני לא מכיר אותו... בדיוק דיברתי עם איזה יהודי חסיד קרלין, סיפרתי לו את הסיפור, ואמר לי "אה, יוחנן'שקה, יוחנן'שקה". שאלתי אותו מה זה יוחנן'שקה, ואמר לי "זה ר' יוחנן'שקה, נו". אמרתי, טוב, נו, ככה קוראים לו בקרלין.

אבל הסתכלתי על ההתנהלות שלו – בדרך כלל אנשים שפונים אליהם בבקשת עזרה לא אומרים לבן אדם "תתקשר אליי עוד 20 דקות". הם רוצים אוויר, לא רוצים שישגעו אותם כל שנייה. והוא אומר לי: "תתקשר אליי עוד 20 דקות, ואם הוא לא חזר אליך, תשגע אותי עוד פעם" (במילים אחרות). הוא רוצה לעזור ליהודי, הוא באמת רוצה לעזור, הוא רוצה לקדם את העניין, הוא רוצה לפתור את הבעיה!

אמרתי לעצמי, ראיתי דבר כזה... אני זוכר את החסד בקרלין מהתקופה שהייתי בחור צעיר. ממש בחור בן 18 שלמד בישיבת מיר – אני זוכר שבכל ליל שבת קודש לא רציתי ללכת לאכול בחדר האוכל של מיר, כי זה היה אוכל משעמם, אז חיפשנו הבחורים לאכול במשפחות שיארחו אותנו. אני זוכר שאחד מבתי הכנסת שהייתי מגיע אליו כמעט כל שבת היה בית הכנסת של חסידות קרלין ברחוב אבינועם ילין (אם אני לא טועה). ושם היה יהודי בשם ר' אברהם בריזל, שהיה מסדר את כל ה-30-40 בחורים שהיו מגיעים ממיר או מבריסק אצל משפחות. גם אביו, נראה לי, ר' אהרן יוסף בריזל זצ"ל, היה מארח. היה שם יהודי בשם ר' שמעיה טויסיג, ר' ירמיה צוקר... מדובר בסיפור מלפני שלושים וכמה שנה.

וככה משפחות אחרי משפחות היו מארחות את הבחורים בבתים שלהם. גם זה חסד שהונהג לפני כמה עשרות שנים – הכנסת אורחים. אבל קצת שכחתי מהסיפור הזה, כי עברו כבר כמה עשרות שנים ואני לא דרכתי בקרלין ואין לי שום קשר עם קרלין. פתאום ראיתי ממש התנהלות כזאת...

אני אומר: *אשרינו שיש מנהיגים לדור.*

יונתן שטנצל