רבי מכבד עשירים
שנינו במשנה: "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין".
וכבר תמהו רבים וטובים בלשון צחות: יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? והלא עוד אחד מהלך בינינו שפגיעתו רעה מכולם. החובל בו חייב, נתבע ומשלם עד פרוטה אחרונה, והוא שחבל באחרים פטור, אין לך תובע ואין לך נפרע. הלא הוא עז הפנים שבדור: העשיר!
והלא קשיא: מפני מה השמיטו התנא, ולא מנאו בשורה אחת עם אלו שפגיעתם רעה?
ויש שתירצו: הרי מסדר המשנה הוא ששנו עליו בגמרא, רבי מכבד עשירים. לכן לא הושיבם על ספסל אחד עם החרש והשוטה.
במה דברים אמורים?! במעשה שהיה.
מהלך בינינו בתקופה האחרונה עשיר (יחצניו מקפידים להגדירו: מולטי מיליונר), שכל טענותיו תכלת. מסירות נפש, טהרת החינוך, אי תלות בשלטון. מילים שאין עליהן חולק. אלא שנשתמט מיניה משנה ערוכה: איזהו עשיר, השמח בחלקו. חלקו של אדם הוא ממונו. כתרה של תורה אינו חלקו, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, ק"ו את שמו של מרן הרה"ק מסאטמר זי"ע, שענוותו היתה גדולה מאוצרותיו של זה.
ראשית מעשיו הגלויים לקהל: אכסניא של תורה שנזדמנה לידו, מטוס שהועמד לרשות אחד מגדולי האדמו"רים במסעו לחיזוק מוסדות התורה, ובפתח הדלת הופקד מכתב "אישי". מכתב אישי שהגיע אל מערכות העיתונים קודם שהגיע המטוס לרום טיסתו. וכגון דא צריך למודעי? אתמהה. שאלת חכם חצי תשובה אמרו, אבל כאן אין שאלה כלל: יש תשובה שלמה המחזרת אחר קהל, והנייר, כדרכו, סובל הכל.
וכבר הזהירונו חכמים שלא לעשות את התורה קרדום לחפור בו. בא זה וחידש היפוכה של משנה: עשה את הקרדום תורה.
ומה עלה בגורלם של אדמו"רים וראשי ישיבות שנצרכו בצוק העתים לבוא בשעריו? עדויות ההולכות ומצטברות מלמדות על מנה זעומה של כבוד, מדודה בצמצום. ואל תתמה: הבא לפשוט יד אצל מי שפשיטת הרגל -כך לוחשים יודעי ח"ן מעבר לים- נמנית בין מקורות עשרו, אל יצפה למצוא שם עין יפה. מי שנושיו שבו ריקם, הפושטים יד על אחת כמה וכמה.
והוא שונה ומשלש. מעמד לחיים במעון הקודש בירושלים, ואף שם לא נכנס כתלמיד אל רבו אלא כפטרון אל נכסיו, מעניק דרך גאווה סט ספרים לתלמיד חכם שמילא כרסו בהם קודם שנולד המעניק. וכבר העידו חז"ל מה עם הארץ אומר: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. יפה שתיקה לחכמים, אמרו, ק"ו למי שאינם חכמים, אלא שקל וחומר זה לא הגיע לוויליאמסבורג.
ומצלמות. תמיד מצלמות. תיעודים המופצים מן הקודש פנימה אל כל עבר, ואינם מוסיפים כבוד לאיש מן הנוכחים מלבד המצולם הזחוח עצמו. שזה ההבדל כולו בין שואל למקהיל: השואל מבקש תשובה, המקהיל מבקש קהל. ומי שכבר הוכיח כי מכתב פרטי אצלו הוא הודעה לעיתונות, שוב אין לתמוה היכן נפרצה הגדר.
וכבר עמד רש"י על קרח, עשיר הדורות, שפקח היה, ומה ראה לשטות זו? עינו הטעתו. מי שקנה הכל בכסף סבור שגם דעת תורה עומדת למכירה, ושההפרש בין גביר לגדול הדור אינו אלא הפרש של מחיר. ואינו יודע שכתרה של תורה מונח בקרן זווית דווקא מפני שאין יד ממשמשת בו, וכל הפושט אליו אצבע עם פנקס שיקים, הכתר בורח ממנו כברוח האור מן החושך.
ואנן מה נענה אבתריה? לא נענה. שכבר שנינו: רבי מכבד עשירים. ותו לא מידי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.