האלטרנטיבה המסוכנת: מדוע עליית איזנקוט לראשות הממשלה היא איום קיומי על מדינת ישראל

 

האלטרנטיבה המסוכנת: מדוע עליית איזנקוט לראשות הממשלה היא איום קיומי על מדינת ישראל

כתבה שחייבים לקרוא ולהפנים ובמיוחד הקמפיינרים של מפלגות הימין

בפוליטיקה הישראלית של השנים האחרונות התפתח שיח מקוטב, אישי ויצרי, המתמקד בעיקר בשאלה כן או לא בנימין נתניהו. אזרחים רבים, ובהם גם כאלו המסתייגים עמוקות מאישיותו של נתניהו או מנהיגותו, מוצאים את עצמם מחשבים מסלול מחדש אל מול החלופות המוצעות להם משמאל. התבוננות מעמיקה בדמותו, במשנתו ובתוכניותיו הפוליטיות של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, מגלה כי מאחורי חזות הממלכתיות והשקט התעשייתי מסתתרת תפיסת עולם מסוכנת, העלולה להוביל את מדינת ישראל לאסון רב-מערכתי – פגיעה אנושה בזהות היהודית, ערעור מוחלט של תפיסת הביטחון מול איראן וגרורותיה, והעמקת הקרע הפנימי עם הציבור החרדי והמסורתי.

קונספציית ההכלה: כשהצבא שוכח את "הבא להורגך"

הביקורת המרכזית והנוקבת ביותר כלפי גדי איזנקוט נוגעת להיותו בשר מבשרה של מערכת ביטחונית שחיה, נשמה והובילה את קונספציית ההכלה והרגיעה המדומה. במשך שנים, כרמטכ"ל וכדמות מפתח במערכת הביטחון, דגל איזנקוט בניהול הסכסוך במקום בהכרעתו. זוהי גישה המעדיפה שקט זמני וטקטי על פני ניצחון אסטרטגי מוחץ.

אופיו הפיקודי והאישי של איזנקוט, המשתקף גם בתוכניותיו המדיניות הנוכחיות, מבוסס על הימנעות מחיכוך ועל רצון ללכת בין הטיפות. תחת הנהגתו, צה"ל הלך והתרחק מהציווי היהודי והמוסרי הבסיסי ביותר: "הבא להורגך – השכם להורגו". במקום יוזמה, התקפיות חסרת פשרות וגביית מחיר כבד מכל מי שמאיים על ריבונות המדינה, התקבעה תחת משמרתו מדיניות של תגובות מדודות, "שקלול סיכונים" מופרז ופחד מתמיד מהסלמה. עלייתו של אדם המזוהה בצורה כה מובהקת עם תפיסה זו לכס ראש הממשלה פירושה החזרת ישראל לשנות הקיפאון, שבהן האויב מתעצם מעבר לגדר, בזמן שירושלים מחשבת "שקט ייענה בשקט".

חזית איראן: חולשה שתוביל להרמת ראש של ציר הרשע

מול האיום הגדול ביותר על קיומה של מדינת ישראל – איראן וגרורותיה – נדרש מנהיג בעל עוצמה, כושר הרתעה פנומנלי ונכונות לפעול לבד, גם נגד כל הסיכויים והלחצים הבינלאומיים. בנימין נתניהו, על אף כל חסרונותיו, הוכיח לאורך השנים כי הוא מסוגל לעמוד מול נשיאים אמריקאים, לנאום בקונגרס ולנהל מערכה דיפלומטית וצבאית עיקשת שבלמה את איראן במשך עשורים.

כניסתו של איזנקוט ללשכת ראש הממשלה תתקבל בטהרן, בביירות ובעזה כאות חולשה מובהק. איזנקוט, המייצג את השמאל המדיני-ביטחוני, נוטה להישען באופן מוחלט על הקהילה הבינלאומית ועל תכתיבי הממשל האמריקאי. אדם שאינו מסוגל לקבל החלטות דרמטיות של שבירת כלים, יתקשה לעמוד בפרץ כאשר איראן תפרוץ לפצצה גרעינית. תחת הנהגתו, אויבי ישראל ירימו ראש, מתוך הבנה שההנהגה בירושלים שבויה בקונספציות ישנות של "הסדרים אזוריים" וארכיטקטורה בינלאומית, במקום להפעיל כוח צבאי ברוטאלי והחלטי.

דורסנות כלפי הדת ומבוי סתום מול החרדים

הסכנה בעליית איזנקוט אינה מצטמצמת רק לגבולות הביטחוניים, אלא חודרת עמוק לתוך מרקם החיים הפנימי של המדינה היהודית. איזנקוט מוביל קו פוליטי המבקש, הלכה למעשה, לנתק את הזיקה ההיסטורית והתרבותית של המדינה לערכי הדת והמסורת.

הצהרותיו ותוכניותיו להקמת ממשלה ציונית צרה, המבוססת על תמיכה או הימנעות של מפלגות ערביות, חושפות את כוונתו האמיתית: דחיקת הציבור החרדי והדתי אל מחוץ למעגלי ההשפעה. לאיזנקוט אין דבר להציע למגזר החרדי. הוא אינו מבין את חשיבות לימוד התורה, אינו מכבד את הסטטוס קוו ומקדם סדר יום אזרחי רדיקלי שירמוס את השבת, את הכשרות ואת דיני המשפחה בישראל. ממשלה בראשותו תהיה ממשלת שמאל קיצונית שתנסה להנדס מחדש את החברה הישראלית, תוך התעלמות מוחלטת מחצי מהעם המחובר למסורת אבותיו.

קמפיין עשרת המנדטים: שונאים את נתניהו – אבל לא נדפוק את המדינה!

כאן בדיוק מונח קו השבר הפוליטי, ואליו צריך להיות מופנה קמפיין אנשי נתניהו בצורה החשופה והישירה ביותר. המסר הזה אינו מיועד לבייס האוטומטי, אלא לאותם עשרת המנדטים של ישראלים פטריוטים שלא מסוגלים לסבול את ביבי. הגיע הזמן להביט למציאות בעיניים ולהגיד בקול רם: אנחנו שונאים אותו, אבל אוהבים את המדינה!

אין לנו שום רצון להיות קרובים לאיש הזה, ואנו מתעבים את התנהלותו, אך אנו לא משלים את עצמנו לרגע לגבי מה שיקרה אם הוא יפול. בסרט המר והנורא הזה של "ממשלת שינוי" חלשה, שנשענת על כרעי תרנגולת של מפלגות ערביות וקונספציות שמאל, כולנו כבר היינו – ושילמנו עליו בדם. במזרח התיכון הבוער של היום, אסור לנו למצמץ אפילו לשנייה אחת. עלינו לקחת את הגורל בידינו, להפריד בין רגש אישי לבין אחריות לאומית, ולחדד חזק את המסר הריאליסטי: שונאים את נתניהו, אבל לא נדפוק את עצמנו ואציב את ביטחון הבית לפני הכל.

האמת המרה: נתניהו הוא הרע במיעוטו

לנוכח תמונת המצב הזו, מתחדדת המסקנה הבלתי נמנעת עבור כל מי שביטחון המדינה ועתידה היהודי עומדים לנגד עיניו. אפשר לשנוא את בנימין נתניהו, אפשר לתעב את התנהלותו, לראות בו אדם שרחוק מלהיות מופת אישי ולא לרצות בשום אופן את קרבתו. תחושות אלו שותפים להן רבים בימין ובמרכז המפה הפוליטית.

אך פוליטיקה וניהול מדינה אינם תוכנית ריאליטי או תחרות פופולריות. על כס ראש הממשלה של מדינת ישראל, המוקפת אויבים רצחניים ונמצאת במאבק קיומי יומיומי, חייב לשבת אדם עם יכולות מוכחות לעמוד בלחצים בינלאומיים כבדים, להוביל אסטרטגיה תקיפה מול איראן ולשמור על האיזון העדין בין חלקי העם. נתניהו, עם כל מגרעותיו, מבין את שפת המזרח התיכון, מבין את חשיבות השותפות עם הציבור הדתי והחרדי, ואינו שבור תחת קונספציות השמאל המדיני. העלאת גדי איזנקוט לשלטון תהיה הימור מסוכן מדי על עתיד המדינה – הימור שישראל פשוט אינה יכולה להרשות לעצמה.