סיפור מדהים מהרבי - על ההקפדה שלא לאכול תרנגול הודו

 

לקראת תשעת הימים שייהפכו לנו לששון ולשמחה במהרה אמן.

מומחה הכשרות הרב יוחנן רייכמן במארג מחכים ומרתק אודות מקור היתר אכילתו של עוף המכונה - תרנגול הודו.

וצוואת השל״ה הקדוש לצאצאיו שלא לאכלו.

איתא שולחן ערוך:

יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו. (ומותר בחומץ של יין) (אגודה ומהרי"ל). ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית. ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז.

הגה: ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה (רבינו ירוחם ני"א ח"ג והגהות מיימוני), שאין שוחטין כי אם לצורך מצווה, כגון לחולה או שבת או מילה וכיוצא בו:

ידוע שמוצאו מיבשת אמריקה, והובא ממקסיקו לאירופה וצפון אפריקה לפני שנת ר"פ, ומאז נהגו בתפוצות ישראל לאכלו, מהו היתר אכילתו כיום, כשברור לנו שבזמנו התירוהו בטעות שלא על פי מסורת וקבלה מדור לדור, שהרי במקומות מושבות ישראל עד אז, לא היה עוף זה בנמצא.

גאב"ד נוה אחיעזר הגאון הגדול הרב יצחק ישעי' וייס שליט"א מסביר כך: 

בדרכי תשובה האריך לבסס את המנהג המקובל בכל קהילות ישראל לאכול תרנגולי הודו המכונים 'אינדיק', למרות שהגיעו למקום ישוב בני ישראל רק אחרי שנת וכתב כך: בשו"ת מי באר כתוב: וכבר ידוע בעוף אינדיק שהי' מסורה ברורה מאנשי "אינדי"א" קבלה עד משה רבינו שהוא עוף טהור אלא שהיה מחלוקת בין חכמי הדור אם לסמוך על אנשי אינדי"א עד שעמד הריב"ש (כוונתו לרבינו ישראל בעש"ט זי"ע, הרה"ק מהר"י אייזיק מקאמארנא זי"ע.) הכריע כחכמים המתירין, ואמר שיש לסמוך על אנשי אינדי"א כי יש שם יראים ושלמים, וכל אנשי אינדי"א נזהרים ממאכלות אסורות.

הגאון רבי נתן לובארט זצ"ל העיד ששמע מרבו הגה"ק רבי שימעל'ע מזעליחוב זצ"ל שבהגיע עוף זה לארצות מושב היהודים, למרוקו ולצרפת, ושמעו חכמי ישראל שהובא העוף על ידי צי ספרד מהודו, כי כידוע קולמבוס סבר שהגיע דרך המערב עד הודו, ומאחר שנבצר מהם בירור מסורת אכילתו באמצעות צי הספרדים שאסרו מדרך כף רגל יהודית בארצות שלטונם. שלחו חכמי ישראל מכתבים להודו בדרך הישנה, כלומר כתבו לחכמי בבל שישאלו את חכמי פרס ששוכנים בגבול הודו שיבררו אצל יהודי הודו אודות מנהגם בכשרות התרנגולים הגדולים השחורים המשונים, וכמובן שלא יכלו להעביר תמונה, אלא תיאור מסויים.

וחכמי פרס השיבום שאכן גם לארצם מביאים מהודו עופות גדולים משונים אלו, כי אכן יש תרנגול אחר שאף הוא גדול ושחור ומשונה ומוצאו מהודו [האמיתית]. וכבר נהגו מימי חכמי הגמרא לאוכלו, ולא עלתה על דעת השואלים והמשיבים, כשם שלא ידעו כל בני הדור, שקיימת הודו חדשה [אמריקה], והיא מקור האינדיק הנדון ולא הודו שכנת פרס. ולכן התירו כולם את אכילת האינדיק, על פי מסורת יהודי פרס הנשענת על מסורת יהודי הודו.

אולם מעט מחכמי ישראל פקפקו אם ניתן לסמוך על מסורת יהודי הודו, שכידוע בעת ההיא כבר נתמעטה תורה בהודו, וריננו עליהם [כנראה בעניינים אחרים, וממילא פסולים להעיד]. וכנראה קיבל הרה"ק מקאמרנא שהבעל שם טוב אמר שכיון שלפי המסורת בני משה גלו למדינות הודו, מהם נובע שורש מסורת כשרות ה'אינדיק', וניתן לסמוך כיון שיש שם יראים ושלמים שאינם נכשלים, גם כל אנשי אינדיע בפרט נזהרין הרבה ממאכלות אסורות, על כן יש לסמוך עליהם, ולכשנתגלה לחכמי האומות הטעות, שאמריקה אינה הודו, הוברר גם לחכמי ישראל שמנהגם לאכול אינו על פי המסורה הנ"ל, אולם מכיון שכל סימני הכשרות נמצאים בעוף זה וגדולי הדורות הללו אכלו עופות אלו, שוב לא נמנעו מאכילתם, כי הרי בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, צדיקים עצמם לא כל שכן . והוסיף הגה"ק ר"ש הנ"ל ואמר, שמאת ה' היתה זאת, להטעות עולם ויושביו, כדי להנהיג אכילת עופות אלו עד היום, שהרי על פי חומרת רבותינו הראשונים שלא לאכול אלא את העופות שיש להם מסורת, היו בני ישראל מנועים מלהעלות הניצוצות שבהם לשרשם.

צוואת רבינו השל״ה הקדוש לצאצאיו שלא לאכול העוף הנקרא הודו.

מסורת זו מובאת לראשונה ב'ספר זכרון' לרבי מאיר יואל ב"ר יהודה לייב וויגאדער רבה של דובלין שבאירלנד (נדפס בלודז' תרצ"א, מחבר פורה של ספרי דרושים ומאמרים, דברי חכמה ומדע), ובהקדמה הוא מספר על משפחתו אמו "הצנועה והמפורסמת ע"י מעשיה הטובים מרת צביה, בת ר' שאול הלוי זצ"ל ממשפחת הורוויץ, אחות הגאון המפורסם ר' שמעון הלוי איש הורוויץ אב"ד דק"ק לייפציג, חוטר מגזע השל"ה זצ"ל": 

"סימן אחד היה מסור בידם, כי כל יוצאי ירך השל"ה לא יאכלו בשר אינדיק, באשר כי

פעם אחת ראה השל"ה ברבור זה דורס על עכבר וטרפו ואכלו, על כן חשבו בין העופות הטמאים.

מעשה פלא בעניין אכילת תרנגולי הודו, מסופר על האדמו"ר מליובאוויטש זיע"א: "יהודי מבני ברק, ששנים רבות לא נולדו לו ילדים, כתב לכ"ק אדמו"ר ושאל בעצתו. הגיעה תשובה: "דיוק בכשרות האכילה והשתייה". אותו יהודי נזהר תמיד לאכול כשר למהדרין בלבד ולא ידע מה עליו לעשות. 

באותם ימים דיברה עמו בטלפון אמו שגרה בחו"ל וסיפרה לו כי משפחתם מצאצאי השל"ה הקדוש. עברו כמה ימים ולפתע נודע לו כי השל"ה אסר על צאצאיו לאכול תרנגול הודו. כשהבין את הקשר הפסיקו בביתם לאכול הודו. לא עברו ימים רבים ואשתו נפקדה וילדה זרעא חיא וקיימא".

המעשה מובא גם בספר תולדות הרב מרדכי שמואל אשכנזי רבו של כפר חב"ד (עמ' 502), באופן שונה מעט: "בראשית שנת תשמ"א, סיפר אחד מתושבי כפר חב"ד לרב אשכנזי, כי מכיוון שעברו שנתיים וחצי מעת נישואיו ורעייתו לא נפקדה עדיין, ביקש ברכה מהרבי, ונצטווה: "זהירות בכשרות האכילה ושתייה". "אולם, מקפיד הנני על כל כללי הכשרות, ואינני יודע להסביר את תשובתו הקדושה של הרבי", תינה האיש. הרב אשכנזי ביקש זמן לחשוב בעניין, וכעבור כמה ימים, ענה לשאול: "הלוא רעייתך הינה מצאצאי השל"ה, אזי אולי הרבי התכוון, כי היא תקפיד על הוראתו של השל"ה, שלא לטעום בשר הודו". המשפחה המדוברת גידלה תרנגולי הודו, ובשר זה היה מצוי אם כן בביתה, אך האישה יישמה בכל זאת את עצתו של הרב אשכנזי, ונפקדה מיד". 

יצוין, כי אחרי שהרבי השיב לאותו אברך על הבשורה שרעייתו נפקדה, ביקש מישהו ברכה עבורו לזרעא חיא וקיימא, כי לא ידע אודות הבשורה, ענה הרבי: "הרי כבר עניתי, זהירות בכשרות האכילה ושתייה".