הבוס במירון
במשך עשרות שנים היה ר' מנשה הממונה על ציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי באתרא קדישא מירון מטעם משרד הדתות ושמר בכל עוז על צביונו הרוחני והקדוש של מבנה הציון. ביד רמה היה מפקח על הנהלים באתר הציון למען שמירת קדושת וכבוד המקום.
במסגרת תפקידו מטעם משרד הדתות, שהה במירון מיום ראשון עד יום חמישי, כשהוא חוזר הביתה רק לימי שישי ושבת. הדרך מירושלים למירון ארכה בימים ההם כתשע שעות, את הדרך המפרכת מירושלים למירון עשה תמיד באוטובוסים, כשמשרד הדתות מעניק לו כרטיסיות נסיעה בחינם. ר' מנשה היה אומר בצחות: 'משרד הדתות נתן לי רכב גדול לנסוע למירון יחד עם 40 נוסעים נוספים. כמו כן היה אומר: יש בארץ 4,000 אוטובוסים שיהיו זמינים עבורי כשארצה לנסוע למירון.
מתוקף תפקידו הכיר כל אבן וכל נקיק במבנה הציון עליו היה מופקד שנים רבות, כשהוא מחדש בו חידושים רבים לתועלת הכלל והפרט. במהלך השנים שיפץ בכלילת יופי את מתחם הציון ופעל גדולות ונצורות לתחזוקת המקום בצורה נאותה עבור רבבות בית ישראל העולים מירונה על הציון הקדוש במשך כל ימות השנה. כל הפתחים והדלתות שנפרצו בשנים שעבד שם עשה לרווחת הקהל העצום, והם פירות יוזמתו האישית לתועלת כולם.
"מיד עם היכנסו לתפקיד אחרי מלחמת ששת הימים, החל לפעול למען הבאת שתייה קרה וחמה לרווחת המתפללים הבאים מרחוק, בהדגישו תמיד שמן הראוי יהיה לקדם את פני הבאים לאחר נסיעה ארוכה בהרוויית נפשם הצמאה. כך למעשה נוסד הגרעין הראשון של מפעלי הכנסת האורחים הפועלים כיום במירון. וכמובן, גם במירון לא זנח את שליחות הקודש למען שוכני עפר, וכשתושבי מירון ביקשו לבנות ולהרחיב בסביבות הציון הלך וסימן את קבריהם של הרוגי רעידת האדמה שהתרחשה בשנת תרע"א, כדי שחלילה לא ייפגעו בכבוד המתים.
"לצד זאת בנה ושכלל את המבנה הגדול מכל צדדיו, כאשר גולת הכותרת של פעולותיו היא שבירת הקיר החיצוני של המבנה והפיכתו לכניסה הראשית עבור המוני המתפללים. עד אז היתה הכניסה הראשית והיחידה אך ורק דרך קברו של רבי אלעזר בן רבי שמעון, מצב שגרם לצפיפות רבה היות וכל המתפללים נכנסו רק דרך שער יחיד, גברים ונשים. כשראה זאת, גמר אומר לפרוץ את הקיר בצד הנגדי ולהפכו לשער המרכזי, דבר שכיום אי אפשר להעלות על הדעת להסתדר בלעדיו.
בל"ג בעומר של שנת תרצ"ח, בהיותו ילד בן תשע, לקחה אותו אמו ע"ה להתפלל בציונו הקדוש של רשב"י במירון. הדרך ארכה כשבוע ימים, הם נסעו על גבי חמורים דרך שכם, עפולה וטבריה. מאותה שנה ועד ל"ג בעומר של שנת תשע"ו, לא החסיר ר' מנשה אף שנה מלהיות בל"ג בעומר במירון, כולל שנת תשכ"ז בה ל"ג בעומר היה שבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, ובמירון התאספו באותה שנה מנין מצומצם של יהודים.
בתמונה ר' מנשה אייכלר בצעירותו ליד הציון הק' של רשב''י בערב ל"ג בעומר מפקח על העניינים מקרוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.