צדקתם ממני. על נפלאות המוח האנושי ותרמיותיו העצמיות
אחרי
תמיהתי הרבתי כאן, איך אנשים מגבשים דעה, כשהנתונים לקבל ההחלטה,
כלל אינם לפניהם, האירוני שהקושיא קשה הרבה יותר, כאשר הנתונים לנגד עיניהם, אבל
מוכיחים הפוך. ההארה צודקת וחוזרני בי. לא שכבר איני תמה איך מגבשים עמדה בלי
נתונים, אלא שצודקים שאין שום קשר בין הנתונים לעמדות.
האמת
היא שקשה מאוד לקבל את זה. משום שלו חשבתי שאחרים טיפשים וחסרי דעת, זה מובן, קל
ואפילו מעודד. אבל, אם אקח בחשבון שזו תופעה אנושית שכיחה, זה אומר, מן הסתם, שגם לי יש נושאים בהם אני מקובע מראש לעמדה
מסוימת, הגם שהנתונים מדברים הפוך.
קודם
כל, אודה בטעותי. עובדה לנגד עינינו היא, ששופטי הבג"צ (נחשוב עליהם אשר
נחשוב, אבל מן הסתם לא נניח שהם ירודים מחשבתית מאף אחד מאיתנו) לוקחים חוק קיים,
כתוב שחור ע"ג לבן ומחליטים שאמנם בחוק כתוב שמי שימנה את נציב שרות המדינה
תהיה הממשלה ושאין צורך במכרז, וכך נהוג לאורך כל שנות המדינה, אבל ל'אור הנסיבות'
יש לקרוא את הדברים כאילו נכתבו הפוך ומעכשיו אל תקרי 'אין צורך במכרז' אלא תקרי
'יש צורך בהליך תחרותי'. הנסיבות שהשתנו הן, לדעת הבגציים שהממשלה מחליטה החלטות
בלי תיאום עם עקרונות הערכים שלהם (של נאורי הבג"צ). מובן שמהצד השני (והנכון
והצודק...) הנסיבות שהשתנו הן שהשופטים הפכו להיות 'מפלגת מר"צ בב"גצ' והשתלטו לגמרי על החוק
הנוהג בישראל.
אבל
נודה שסביר להניח שמכובדים אלו אינם שיכורים ואינם משקרים-במצח-נחושה. זאת תמונת
המציאות הנראית בעיניהם.
אלא
שמכאן אנחנו נכנסים לשדה אכזב מאוד. אם אסכם את כתיבתי כאן לאורך השנים כמדומני
שבעיקר עסקתי בתחומים מוגדרים. האחד הוא להאיר על כך שבעיית הנוער הנושר שלנו נובעת
מסיפורי מעשיות שאנחנו מספרים לילדים על דברים שאנחנו יודעים שאינם אמת ומציבים
אותם כאמת. כתבתי לא אחת שלא מדובר רק בנוער, אלא גם במבוגרים, רק שהתהליך אצלם
בנוי אחרת ותוצאתו אינה נשירה 'החוצה' מהמערכות החרדיות, אלא נשירה 'פנימה'.
כלומר, שנשארים מבחוץ חרדים ויראים, אבל בפנים מגיעים למסקנה שהכל שקר ומראית עין
בלבד.
למעיינים
יותר כתבתי על תחום אחר-זהה. הבאתי עשרות דוגמאות של הלכות חדשות שהפכו את מה שהיה
קודם. התפרסמה כאן סדרה של 'התורה
מתחדשת בכל עת', בה הבאתי חלק מהדברים ובלי נדר – בעקבות כתיבתי
זו - אכתוב בקרוב עוד פרק, מתוך מלאי בלתי
נדלה של 'התחדשויות ההלכה'. גם ההברקה של 'לא החוק השתנה, אלא הנסיבות', אינה
המצאה שלהם, אלא מוכרת לכל, כ'לא ההלכה השתנתה, אלא המציאות', אבל אכמ"ל.
הנושא
השלישי שעליו הרביתי לכתוב הוא תופעת פגעי-הילדים והילדות והשתיקה הציבורית שלנו
מולה. לעיני נראה ברור ושקוף - וכך שמעתי לא אחת ממורי ורבי ר' משה שפירא
זצ"ל שבדבר הזה אנחנו נלכדים ובזה אנחנו מאבדים את זכות הקיום מול הסרוגים
(שמסתבר שגם אצלם - ודווקא בחלקים היותר חרדיים - פושה אותו נגע. טרם מצאתי ישוב
לשאלה מדוע יש מתאם בין מידת החרדיות לבין מידת ערלות הלב לנפשם של נפגעים ואשמח
להחכים מכם בזה).
גם על
כת הטרור (המוכרת יותר בשם כת הנדל"ן כתבתי לא אחת – וגם בזה איני יודע מדוע
מציינים יותר את חולשתם לממון מאשר את רוע-רוחם ואכזריותם הבלתי-יהודית-בעליל, הן
כלפי חברי כתם והן כלפי כל נחזה למתנגד לדרכם). האמת שלא עליהם אני כותב, אלא
עלינו. איני מבין איך אנחנו מגדירים אותם כחלק מהיהדות החרדית, כשלעיני כל הם
רודפים ברוע וברשע שאין דוגמתו את כל מי שאינו מסכים עימם.
האם
יכול להיות שיצרי מטעני? האם יכול להיות שיש צד זכות באחת הסוגיות הללו? האם בחרתי
בעמדתי לא עפ"י התורה והמוסר, אלא מראש החלטתי שהגעררס רשעים ורק
נסמכתי-לכאורה על מעשיהם השפלים? האם יש צד זכות לכך שהמנהג הנהוג אצלנו הוא שכאשר
נתפס מפלצת שפוגע בילדם רק מרחיקים אותו מהמקום הספציפי (כאילו לא יודעים שהוא ילך
ויפגע באחרים במקום אחר)?? האם יש הצדקה לשקרים השקופים שאנחנו משקרים לעצמנו,
לילדינו ולתלמידינו?
אודה
מאוד לכל מי שיעזור לי למצוא צד זכות בהם.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות
וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.