ערש"ק פרשת במדבר וערב חג השבועות תשפ"ה.
לידידיי ומכרי קוראי הגליון 'מעדני הפרשה' ו/או את המאמר המצורף.
למתעניינים, שם נכדי ה'בן אחר בן' הוא בן ציון קלצקין, כשם אבי ז"ל.
בדרשתי בסעודת הברית התחלתי בדרך צחות, כי נהוג לומר שהנשמות יורדים להשתתף בשמחות צאצאיהם ועל אחת כמה וכמה, כאשר קוראים לרך הנימול על שמו, בודאי שנשמתו יורדת להשתתף בשמחה, השאלה במקרה דנן, איך אבי יגיע לכאן אם אין לו פספורט? כי אבי חלף את שנותיו בעולם הזה בלי להוציא פספורט מעולם.
הוא נולד בירושלים לפני מלחמת העולם השניה, נפטר בירושלים, ומעולם לא יצא ממנה, ולמרות זאת, חיתן טו"ב בנים ובנות ונתן לכל אחד דירה לקראת החתונה, בלי משכנתא ובלי ללוות כסף מאף אחד (ואבי לא ירש שקל מאביו שנהרג כשהיה בן שנה).
אבי ז"ל היה האיש הכי מפורסם בירושלים, אבל לא רק מפורסם, אלא שכמעט לא היה איש בירושלים שלא היה לו ענין כלשהו עם אבי בימי חייו, אם זה ציור שלט, או תזמורת בחתונה, או מוזיקה בהכנסת ס"ת ושמחת בית השואבה, השכרת רמקולים לאירועים או הכרזת לויה ל"ע, ואפילו יושבי חושך אסירי ברזל, היה אבי נוסע בחוה"מ לנגן להם בבתי הכלא, וגם מי שבתוך עמי יושבת ולא נזדקק לאחד מכל אלו, ודאי 'נפל' אי פעם לזכרון משה להתפלל ושם פגש את הגבאי והבעל קורא אבי מורי ז"ל.
איש חמודות היה, בכל מקום שהגיע היה נעשה שמח, כל פעם שנכנסתי לביתו היה אומר לי: הבה נקיים מצוות עשה של 'ושננתם לבניך' וכששאלתי 'מה נלמד'? ענה: בא ונלמד משניות לעילוי נשמתי, וכששאלתיו: הרי אתה חי עדיין? היה עונה בחיוך, 'ואם אני חי, אין לי נשמה'?
הוספתי, שבשם אבי מרומז גם זכרונה של אמי הצדקנית ע"ה, שהרי בן ציון ר"ת 'בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ועתידין'
בס"ד סיפרתי על חידוש שנתחדש השבוע בענין 'אות' ברית מילה, שקשור גם לפרשת השבוע וגם לערב מתן תורה (מופיע בגליון)
בסוף דבריי כיבדתי את בני, אבי הבן לומר דברי ברכה והודיה להשי"ת.
פתח בני ואמר: חז"ל קבעו: לית כתובה דלית ביה תיגרא, בילדותי למדתי בבבא מציעא פרק 'שנים אוחזין בטלית', השבוע עברתי חוויה דומה למה שהמשנה מתארת שמה, אבל בצורה הפוכה: 'שנים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלך וזה אומר כולה שלך'
ובני הסביר: כיון שזה בן ראשון אצלי, וסנדקאות יש רק 1, החלטתי לפנות לאבי ולחמי ולהתייעץ עימם (כ"א בנפרד) ואקוה לטוב. כמה נעמה לי החוויה הזו שכל אחד מהם אמר מיד ללא כל התלבטות, לכבד את הצד השני. על כן ניסיתי להריח בעדינות, למי זה יותר קורץ ומעוניין, אך לשוא, 'זה אומר כולה שלך וזה אומר כולה שלך' ובאמת לא ידעתי מה לעשות?
ואיך הכרעתי? פניתי למורה הוראה שאני מתייעץ עימו והוא אמר לי שמדאורייתא אני מחוייב בכיבוד אב, ואם אבי מצווה עלי לתת הכיבוד לחמי, זה מה שעלי לעשות.
והוא סיים: איזה אושר להתמודד עם כאלו מריבות ומחלוקות, שבודאי לא על כגון דא נתכוון החפץ חיים במאמריו בגנות הויכוחים והמחלוקות.
אז הנה, ניצחתי ואני באמת שמח בניצחון, אמרתי כל הזמן לבני: הרב שטיינמן היה תמיד משנן, נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי מי שהפסיד מויתור, גם הרב ואזנער היה תמיד אומר: מויתור לא מפסידים, ואם חז"ל הבטיחו עשירות לסנדק, ודאי שהמוותר לא יפסיד בגלל הויתור ואדרבה. אמנם הודעתי חגיגית שאצל הבן הבא אי"ה, כנראה לא אתנגד.
אז אולי אצא מכל הסיפור בעל גאוה גדול, אבל זה שווה אם מישהו ילמד מזה משהו וימנע ריב הכי קטן והיה זה שכרנו.
נ.ב.
רב יוסף אמר כל שנה בחג השבועות 'אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא', מה מיוחד בשם יוסף לענין זה? מה יחודיותו של רב יוסף לענין זה? איך יוסף הצדיק קשור לענין? מה הקשר בין זה למרנן רבי עובדיה יוסף ורבי חיים קנייבסקי זכר צדיקים לברכה.
אלו ועוד פנינים חדשים בתוך הגליון המצו"ב.
כנסו לגליון, הדפיסו ותפיצו, טעמו וראו כי טוב. maadoney@gmail.com
בברכת שבת שלום ומבורך:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.