השוטר מביט במסמך, ושואל, מה זה? היכן הדרכון? היהודי אינו מתבלבל, זה הדרכון שלנו. ככה כותבים אצלנו. הנה השם שלי. הנה מספרים. מה הבעיה? – השיב בשאלה לשוטר. נו, מקשה השוטר, והיכן התמונה שמצורפת לכל דרכון? תגיד, משיב לו היהודי, אני כאן עומד לפניך ואתה רוצה ממני תמונה, הנה אני פה...
מכל נקודת זווית שרק מביטים על הנכס של רפואה וישועה באשדוד, שהושקעו בו למעלה ממאה מיליון שקל, רואים ערימות של ניירות הדומים יותר לקבלה על צדקה מ'ויברך דוד', מאשר לכל מסמך תקין
נו, ומה עם התמונה אתם וודאי שואלים. התשובה היא - שהתמונה לראווה - היא עורך הדין ראובן אלימלך הקרוי בשם חבריו, רובי. מכריו מספרים על בחור מוכשר בכל סדר גודל, יצירתי, נוח, גמיש ונחמד. הוא בן 35 ונולד בירושלים
עו"ד רובי אלימלך הגיע לחסידות גור, יחד עם שותפו שלמה קרלנשטיין. היה זה לפני כשש שנים, לאחר מגבית נוסח המצ'ינג שנערכה בחסידות גור והניבה תפוקה יפה: למעלה מ-70 מיליון שקלים גויסו לכיסוי החובות הרבים של המוסדות
במכתב שנשלח באותם ימים לעובדי איחוד מוסדות גור נכתב: "... מגבית קמפיין המצ'ינג אינה פתרון קבוע. היא הייתה צורך השעה ובגדר עת לעשות לה'. מעתה חובתנו הראשונה היא שלא ליצור חובות חדשים שיפריעו לפעילות המפעל הקדוש והיקר הזה ולכלכל את צעדינו מעתה בתבונה רבה, בימים אלו עוסקים אנו בסגירת החלק העיקרי של חובת האיחוד, וזאת באמצעות המשאבים שגויסו באופן מיידי ובתשלומים"
בהמשך נכתב, כי "לפי החלטת ההנהלה שהתכנסה מיד בסיום קמפיין הגיוס אנו מצרפים להנהלה המאוחדת 'מבקר פנים' מקצועי ומנוסה, אשר יבחן מעתה את כלל ההוצאות באיחוד ובבית המדרש, משכורות, תמיכות במוסדות, ישיבות ות"תים, ושאר מפעלות התורה והחסד שעל ידי האיחוד, וינתב את ההכנסות וההוצאות ללא יצירת חובות, גירעונות ופערים תקציביים, לצורך הצלחת התהליך הנחוץ החליטה ההנהלה המאוחדת, כי כל קביעה והכרעה של מבקר הפנים תהא סופית ומוחלטת"
ההפתעה הגדולה הגיעה בכתובים בקטע הבא: "מבקר הפנים הנבחר הוא הרב שלמה קרלנשטיין, מיותר לציין כי חובת שיתוף הפעולה חלה על כל אחד ואחד לעזור ולסייע בעבודתו ולתת מענה לכל פניה ובקשה שלו גם ללא נוכחות ההנהלה או המנכ"לים, כי הצלחתו היא הצלחתנו"
הרב קרלנשטיין הוא מנהלה הכספי של ישיבת חברון. וגבאי הצדקה של איל ההון מניו יורק הרב יוסף טאבאק. המכתב אינו נותן מקום לפרשנויות: "כפי שכבר הודענו באחרונה, ייתכנו שינויי שכר והעסקה בשבועות הקרובים בהתאם לתכנית הכלכלית, יתכן גם כי המשכורת הבאה תחושב לפי החלטת המבקר, נקווה כי הדברים יתקבלו לשביעות רצון כולנו, ומתוך הבנה של חובת השעה להעמיד את ה'איחוד' על רגליו עד לייצובו וביסוסו בעזרת ה'. כמו כן, לאור הנ"ל לא הועברה משכורת 13 לעובדים"
האירוע הזה, הוא משמעותי ודרמטי בהיסטוריית חסידות גור בארץ הקדש. קהילת גור, היא מן הקהילות הגדולות בישראל, יש מבניה טובים, מוכשרים, יצירתיים, לא פחות מקרלנשטיין, ועו"ד לא פחות מוכשרים וממולחים כרובי אלימלך. גור, מעולם לא העניקה דריסת רגל חיצונית אל קרביה, וודאי לא באופן כפי שנכתב במכתב "להצלחת התהליך הנחוץ החליטה ההנהלה המאוחדת, כי כל קביעה והכרעה של מבקר הפנים תהא סופית ומוחלטת". איש מעסקני חסידות מעולם לא זכה לאמון כזה, מראש ובכתובים
ירידה מסוימת ברמת האמון בכספים האגדתיים שהתגוללו בעמותות המרכזיות, היא זו שבעטיה, בהוראתו ובברכתו של כ"ק האדמו"ר מגור, התקבלה ההחלטה כפי שהתקבלה, ובכוונת מכוון נבחרו אנשים מחוץ לחסידות, שכן הם אינם מכירים את הפוליטיקה הפנימית, ולכן לא יחשבו כל החלטה, האם נוח לי מפלוני או נעים לי מאלמוני, אלא יביטו על המספרים – ויקבלו את ההחלטות הנכונות
קרלנשטיין ואלימלך משלימים זה את זה. שלמה מגיע עם סמכות, נוכחות, ביטחון עצמי על מלא, אומר את שחושב, אינו חושש לספוג ביקורת והוא מרצה רק את מי שמשלם לו. כל השאר לא מעניינים. אלימלך, מסתובב עם חותמת עו"ד. כך מתקבלות החלטות, העו"ד חותם, הרשויות מקבלות את הדיווחים חתומים והציבור מגביר את האמון
גם הנהלת המוסדות, ראשי איחוד מוסדות גור ובית המדרש העולמי וכו', יוצאים נשכרים מההחלטה. הם מקבלים כבוד והמון, מעמד, חברי הנהלה, סמכות בלי אחריות. מבקרי הפנים, הם מקבלי ההחלטות. הצוות קרלנשטיין את אלימלך, הוצגו ומוצגים לאדמו"ר שליט"א כאנשי מקצוע החפים מכל אינטרס, וכך מהווים ביטוח צד ג', מול כל טענה שעלולה להישמע אצל האדמו"ר שליט"א
הבחירה בהם היתה טעות טראגית. השארתם בתפקיד, היא סמל השחיתות. כמוה כתליית שלט, "כאן גונבים בכיף". הם מעורבים כמעט בכל ענין ועמותה. בחותמת עורך הדין, מה שמאפשר ל'אחראיים' עליהם, לא רק להנות מכבוד, מעמד ושררה, אלא להמשיך בעסקים בו זמנית בשעה שההנהלה מתכנסת. התורמים הגדולים רואים את המבקר ואת עו"ד והם שמחים ומרוצים
שלמה קרלנשטיין ראה בבחירתו למבקר הפנים של חסידות גור, מקפצה ענקית לקריירה שלו. הוא נדרש לצלוח אתגר בודד כדי להתקבל סופית לתפקיד. האתגר לא היה מצידה של גור, אלא ממעסיק שאיתו היה לו הסכם – האוסר עליו לקבל כל תפקיד הכרוך בענייני כספים, ללא הסכמתו המפורשת
מצויד בטיוטת חוזה עבודה עם חסידות גור, הגיע לבקש רשות ממעסיקו. זה האחרון לא התלהב יתר על המידה מסיבותיו שלו. שלמה לחץ מאוד. הוא הבהיר שרואה בכך הזדמנות חייו וביקש שלא יסרבו לו. המעסיק ביקש ממנו לחשוב לילה
באותו לילה, התקשר המעסיק שלו לחסיד גור, אותו מכיר ומוקיר ושאל לדעתו. החסיד לא בדיוק הבין כיצד יכול להביע דעה תומכת או נוגדת, הוא לא הכיר לא את המועמד ולא את דרישות התפקיד, כך שסבר שאין ביכולתו לתת עצה הגונה. המעסיק התעקש. 'אני מעדיף את דעתך בלי שאתה מכיר את הפרטים'- השיב
'הייתי מבקש שתפגוש את ר' שלמה. הוא יכול לבוא אליך, אתם יכולים לשבת בבית שלי בירושלים, מתי שתיאות ובאיזה שעה שתבקש. שב איתו, שמע אותו, תענה לי תשובה לאחר מכן'- ביקש המעסיק - יהודי - תלמיד חכם עצום, בעל צדקות גדול ומיוחד מאוד
הפגישה התקיימה בביתו של המעסיק הנגיד בירושלים, כשבעל הבית עצמו שהה בניו יורק. במהלך הפגישה שארכה כשעה, ר' שלמה, הפגין נחרצות בבקשה לקבל את התפקיד ובלי להתמהמה - ביקש למפות לו את הכוחות המרכזיים בגור, מי נגד מי, מי במחנה של מי, איך זה עובד, מי נותן את המילה הראשונה ומי את האחרונה. האורח, היה נבוך מעט. זה לא האירוע שלשמו התכנסנו
'תשמע', השיב האורח לר' שלמה, 'בהבנתי, ולמיטב ידיעתי, גור אינה זקוקה לשכור את כישורך, או יכולותיך. טובים וגדולים כשיהיו, וכך אני מתרשם, מתוך סך חברי קהילתה היא יכולה למצוא בלי להתאמץ כמוך ובדומה לך. הסיבה היחידה שמחפשים מישהו מבחוץ, זה רק בגלל שהוא אינו יודע מי במחנה של מי. ככל ואמלא בקשתך ואספר לך מי במחנה של מי, אני מעקר ממך את הסיבה שבגינה רוצים אותך לתפקיד. צא מזה. תהיה נאמן לתפקיד, כפי שמבקש כ"ק האדמו"ר. תביט על המספרים ותקבל את ההחלטות הנכונות אך ורק לטובת מוסדות גור'
עם סיום הפגישה התקשר המעסיק וביקש לדעת האם נכון לאשר לו לעבוד בחסידות גור או לא. 'הקשב ידידי', השיב לו הנשאל, 'לא החכמתי בסיום הפגישה בקשר לשאלתך הספציפית – כן או לא, אני רק יכול להגיד לך מה חשתי: האיש שלך ר' שלמה מאוד מאוד רוצה בתפקיד. זה בנפשו. אם ר' שלמה חשוב לך, תן לו אישור. הוא ממש רוצה. זה מה שאני יכול לומר לך'. המעסיק שוכנע ואישר לר' שלמה לקחת את התפקיד
הראשון לזהות את הכישלון, היה היהודי שעצתו התבקשה. השאלות שר' שלמה שאל - היו שאלות פוליטיות שהביאו לירידת האמון בהנהלת המוסדות, ומה הטעם לבחור בו אם הגיע להנציח את הפוליטיקה
נאמנות, מעולם לא היתה הצד החזק שלהם. כשהפורשים מהחסידות הקימו חצר משלהם, לראשונה בתולדות גור, ועוד בירושלים מטר וחצי מבית המדרש העולמי של גור, ר' שלמה קרלנשטיין ערך שמחת שבע ברכות לבתו של יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי. אורח הכבוד באירוע היה ראש הישיבה מגור שליט"א
אני מנסה להעלות בדעתי, מה היה מתרחש, לו מי מבני הקהילה היה הולך באותם ימים לשמחת צאצאיו בקהילת הפורשים. ברור שהיה מוחרם מיידית. ברם, מבקר הפנים עורך אירוע ומסיבות פוליטיות שלו, מזמין את רבם של הפורשים. לא חלילה שיש בכך עוולה. אך יש כללי נימוס מינימליים. אתה מתפרנס במקום שנפגע אנושות, מה הדחף להזמין דווקא בסמוך לאירוע את מי שפרש מאלו שמשלמים משכורתך
על פי הסדר המקובל בגור, עוד באותו הערב - ר' שלמה ועו"ד אלימלך היו אמורים לעוף על טיל על מעשה שכזה. אלו היו ימים בהם, משלחות על גבי משלחות של אישים ורבנים מגור שהלכו ונדדו בבתיהם של גדולי האדמורי"ם להתחנן לא לקבל, ולא להכיר בפורשים וברבם, והנה המבקרים שקיבלו סמכות ללא גבולות ולפיה "כל קביעה והכרעה של מבקר הפנים תהא סופית ומוחלטת", מזמינים את רבם של הפורשים לעיני כל
כבר בזמן אמת, היה מי שפנה לאחד העסקנים המרכזיים והגדולים והעיר את תשומת ליבם: כשמבקר פנים עם מלא הטנא סמכויות מזמין את רבם של הפורשים, כל ניסיון להסביר ככה או אחרת הוא חסר תכלית ותוחלת. אין מציאות ששני ההפכים הללו ידורו יחדיו. תשובת העסקן (ששמו הופיע בכמה מהתחקירים שפרסמתי כאן בעניין גור), היתה: 'שטויות. זה בכלל לא הם הזמינו אותו'
היהודי הנמנה על בני קהילת גור נדהם: 'לא הבנתי, הם ערכו את האירוע, אז מי הזמין אותו, אתה? אני?' העסקן התעקש: 'שטויות. לא צריך להתייחס'
לימים התברר שההזמנה היתה הרבה יותר מהזמנה מנומסת. כבר באותם ימים, פעל ר' שלמה אצל ידידו יו"ר ש"ס אריה דרעי, שיקבל את התלמוד תורה של ילדי הפורשים לרשת החינוך 'בני יוסף' של ש"ס בכדי שלא ייתקלו בבעיות תקציביות בהיעדר קוד מוסד מוכר. ובהיות והיה ברור שהחינוך העצמאי לא יכול להרשות לעצמו לתת להם קוד מוסד, ר' שלמה מצא את הפתרון ואכן אריה דרעי הורה לצרפם לרשת 'בני יוסף'
את המשכורת מקבלים מבקרי הפנים מגור, את הלקוחות הנוספים – בעקבות גור - את האישורים הנדרשים הם מסדר לפורשים מגור
ואמנם, ברור שילדי הפורשים זקוקים למקום ללמוד. כשם שברור שלא ניתן להעניש ילד על מעשה שהוריו עשו. באותה מידה, ברור כשמש בצהריים שיש מספיק מי שידאג להם. האבסורד הוא, שמכל העולם, מבקרי הפנים של קהילת גור, דואגים לפורשים
שמחת השבע ברכות של בת יו"ר ש"ס אריה דרעי, שבה כאמור השתתף ונאם, ראש הישיבה שליט"א, היתה בחודש סיוון תשפ"א. כשנה וחצי לאחר שהפורשים הקימו חצר משלהם. ימים בודדים לאחר אותו אירוע, ערכה הקהילה הפורשת גם היא מגבית מצ'ינג – כשהיעד שהציבו לעצמם עמד על – 36 מיליון שקל. גם הם לא שיערו בעצמם את ההצלחה המסחררת – 50 מיליון שקל. על המעורבות של החברה האלו מאחורי הקלעים עוד ארחיב בהזדמנות
בחלוף כמה חודשים נוספים, ובמסעו הראשון לארה"ב, אירח המעסיק של ר' שלמה קרלנשטיין, את ראש הישיבה שליט"א לסעודת מלוה מלכה במעונו בארה"ב. לנוכח הנכתב כאן, איש אינו יכול לחשוד במבקרי הפנים הללו בנאמנות. זכותם לכבד, ולעבוד עבור כל מי שהם רוצים. ברם יש כללי נימוס מינימליים. תכבד ולו במעט את מקום העבודה שלך
בענין הזה, אין לי טענות למבקרי הפנים. הטענות הם כלפי העסקנים הבכירים בגור היודעים היטיב שהעובדות הכתובות כאן הן נכונות, והם בחרו להותיר אותם ולחזק את מעמדם. כך לדוגמא: עו"ד רובי אלימלך מלווה את כל ההחלפות שנעשו באחרונה בעמותות של גור, מדובר בעשרות רבות של עמותות. הוא האיש שאומר את המילה האחרונה
תסכימו איתי שאין אחד בכל קהילת גור, שיכול בעת ובעונה אחת להיות המילה האחרונה בגור, ולארח את ראש הישיבה, לדאוג שתלמוד התורה שלו יתקבל בש"ס, ולצחוק כל הדרך אל הבנק. ואם במציאות - יש כן אחד, זה לא בגלל שהוא מורם מעם, או בעל רוח הקודש, אלא מישהו שמאוד מאוד מתאים לפוזיציה שהוא ממלא בהנהלת מוסדות גור. בחסותו/ תם, יש להם חותמת כשרות למהדרין ואיש אינו יכול לפצות פה
אמנם, כל חסידי גור האחרים מצווים ועומדים שלא לקיים כל קשר ישיר או עקיף עם מי מהפורשים, אבל מבקרי הפנים שלהם המילה האחרונה והקובעת מקיימים ומארחים וההנהלה וחברי ההנהלה יודעים ומעלימים עין. היש סיבה אחרת, למעט פשעים כלכליים שהם מבצעים יחד עם חלק מהיושבים ראשונה במלכות?
קרלנשטיין ורובי אלימלך אינם דואגים כלל לעתידם בחסידות גור. תפקידם ומעמדם בחסידות גור איתן מתמיד ומובטח לנצח. מי יעז לומר להם מילה? הרי לו ייפגעו ויפתחו את הפה, חסידות גור כולה יכולה לארוז לאריזונה... הידד לשחיתות מושרשת. כך השקיפות עליה הכריז בוועידת דאבוס שלמה טייטל, היתה לשחיתות
העסקנים שעושים איתם עסקים, כלומר שבחסותם מדללים את הקופה המשותפת, מצויים עימם בברית לא כתובה. אתם ממלאים פיכם בכל הקשור לעניינים שלנו, אנחנו ממלאים פינו מים בכל הקשור לאינטרסים שלכם. לאותם עסקנים יש גיבוי מהמבקרים, למבקרים יש גיבוי מהעסקנים. יחד הם נכנסים מעת לעת לקודש פנימה לתת דיווחים והחגיגה נמשכת. החגיגה שלהם היא תוגת החסידות כולה
כפי שפתחתי, הם כרטיס הביקור. תמונת הראווה. לכל איש יש שם. לכל אזרח, יש מספר זהות. בכל מעבר גבול, נדרש דרכון. הדרכון נושא מספר מזהה. אבל גם תמונה. רק במקום חסר גבולות ניתן להסתתר ולא להציג תמונה. אבל לפעמים התמונה מקיר זועקת, ובפוסט נפרד, אחשוף היום את חלקה. לא פחות ממזעזע. מותיר לשיפוטכם, או לתפארת השקיפות עליה הוכרז בחסידות
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.