מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, יום חמישי לפרשת בא כ"ג טבת תשפ"ה.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
בתוך 2 דקות הפכתי ממאשים לנאשם וזה היה ממש לא נעים וכדי להרגיע את האגו שלי, נזכרתי בסיפור המפורסם של החפץ חיים על הרכבת.
אבל בל נקדים את המאוחר ונספר גופא דעובדא היכי הוה.
בטשערעדי שהתקיים בשבוע שעבר לטובת בית מדרשנו, יצאתי עם הרגשה נעימה שיש מי שיקרא לזה גאוה, אני לא פוסל דברים כאלו שעושים לך טוב על הלב, לא באנו לעולם לסבול.
1800 תורמים שהגיעו מ-110 מתרימים (דפי טשערעדי) השלימו יחד את הפאזל שהתרומם לכחצי מליון דולר, הרי ממוצע של 15 תורמים לכל מתרים, אבל דא עקא, 210 תורמים הגיעו דרכי וזה בזכותכם, וחלק גדול הוסיפו כמה מילים של שבח על המתרים וכך נהפכתי לגאון וצדיק ורב חסד ומרביץ תורה ועוד הרבה כהנה כיד ה' הטובה עליכם והרבה מהמתרימים ישבו בשולחן בחפ"ק שהוקם באולם שסמוך לביהמ"ד וצפו בכל השבחים הללו ובטני התנפחה מהנאה, תודה לכם, הרמתם את קרני בבית המדרש (לא שזה היה נמוך לפני כן) ונקווה שהכבוד הזה לא יעלה לי ביוקר וח"ו יוריד משכרי בעוה"ב, העיקר שהפיידז' (דף) שלי הגיע ליעד ועמדתי בדברי.
הג"ר מרדכי דרוק היה תמיד אומר שהשכר היחיד בעוה"ז שמקזז מהשכר בעוה"ב זה כבוד, כי השכר בעוה"ב הוא רוחני וכבוד זה גם דבר רוחני וידוע כמה הרב שטיינמן זצ"ל היה מצטער וממש בוכה וגונח כאשר הרעיפו עליו כבוד ושבחים, אולי יום אחד גם אגיע לדרגה הזו, הלואי.
וכעת לסיפור שבתחילת המאמר:
אמש אני מקבל הודעה בוואצאפ מאחד מאנשי הקשר שלי, אברך כולל, שאני מכיר אותו עשרות שנים, הוא התגורר בשכנות אלינו בירושלים וכיום מתגורר בארה"ב, עם בקשה לטשערעדי לכולל שהוא לומד בו והוא מוסיף מספר מילים באופן אישי, שהסיוע שלי מאוד יעזור וכו'.
תוך כדי קריאה, אני מבחין כי מעל ההודעה שלו, מתנוססת ההודעה שלי ששלחתי שבוע שעבר עם לינק של הטשערעדי שלנו עם הודעה קולית צמודה ששלחתי באופן אישי לכל אחד מאנשי הקשר שלי ובו אני מבקש ממנו לסייע וכו' ולא ראיתי שום תגובה מצידו בין שני הודעות הצ'רדי.
חשבתי לעצמי, עכשיו הוא מרגיש את מה שהרגשתי שבוע שעבר לכל אלו שהתעלמו מהודעותי, וזאת למודעי, כל הודעה קולית ששלחתי עם צירוף הלינק, היתה גדושה בצרור ברכות 'מלא ברכת ה' ים ודרום ירשה' ואחרי ברכה כזאת, גם אם אינך יכול לתרום, לפחות תכתוב 'אמן, וכן למר' ולמי שאוהב מתוק, 'אמן, והמברך יתברך' (לא האמנתי למשמע אוזני כאשר נכנסתי לא מזמן לאדמו"ר מסויים וכשבירכני עניתי 'אמן, וכן למר' הוא ממש הצטמרר ותיקן אותי ואף דרש ממני לומר בפה מלא: 'וכן למתוק', הוא באמת כזה אדמו"ר מותק/מתוק, אבל 'וכן למר' זה לשון שהטביע 'רב' בגמ' ואין להצטמרר).
ובחזרה לוואצאפ: לפעמים הפיוז שלי קצר ומיד השארתי לו הודעה מבלי לחשוב פעמיים וכה אמרתי: 'בשבוע שעבר שלחתי הודעות על הקמפיין שלנו והרגשתי אז כמה השולח מצפה שייענו לבקשתו ומאוד הערכתי את אלו שלא היה לה אפשרות והתנצלו ולפחות ענו 'אמן' על הברכות'.
הוספתי ואמרתי: אספר לך סיפור: בקמפיין של שבוע שעבר, שלחתי ההודעה לידיד שלי, איש עשיר ורחב לב, והוא מיד שלח לי את תמונת הכרטיס אשראי שלו משני צדדיה וצירף הודעה קצרה: 'תקח ממני כמה שנתת לי', הבנתי את העקיצה, לפני זמן מה היה קמפיין של הישיבה שהבן שלו לומד שם והוא שלח לי את הלינק ותרמתי לו 36 דולר, עניתי לו: אכן כך אעשה, אך לשם כך אני זקוק לעזרתך, והסברתי: אני תרמתי לך באותו לינק את המעשר של מה שהרווחתי אותו יום, תעדכן אותי כמה המעשר שלך של היום שאדע כמה להכניס? הוא שלח לי הודעה עם שמע איך שהוא צוחק וענה לי: רק בשביל הרעיון המחוכם אכן אוסיף לך, תמלא 100 דולר, (אני חושב שזה הרבה פחות מהמעשר שלו, אבל עדיין פי 3 ממה שקיבל ממני).
האברך המתין דקה או 2 וענה לי הודעה כתובה ועדינה: 'תודה שהתייחסת להודעה שלי, מה שאני לא עשיתי, כי תיארתי לעצמי שאתה מאוד עסוק בקמפיין, תרמתי כפי אפשרותי ולא אנונימי, תוכל לבדוק' וכך ברגע אחד הפך אותי ממאשים לנאשם, ממש לא נעים.
לחצתי על הלינק ויש אפשרות חיפוש, כתבתי את שמו ואכן מיד עלה שמו בעברית והסכום 36 דולר, באמת מכובד לאברך כולל, אלא שלזכותי ייאמר כי השם שלו, הוא שם די נפוץ ואני מכיר לפחות 4 או 5 אנשים בארץ עם אותו שם, אך לחובתי יאמר, שהוא כתב את שמו באיות אמריקאי עם אות ע' ואות א' במקום ניקוד ובארה"ב אין עוד אחד עם שמו, ואולי יש, אלא שאני לא מכיר, כך, שהייתי אמור להבין שזה הוא ולא אחר.
אבל טבעו של הבן אדם להיכנס למגננה והשארתי לו הודעה עם ברכה הוגנת והתנצלתי על שאכן לא הודיתי לו בשבוע שעבר והתנצלות נוספת על שעוד העזתי לתקוף אותו ועדיין נתתי לו מוסר בעדינות, אמרתי לו: חז"ל קבעו 'הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו' והנה לך הסיבה למה, לו היית מודיע לי הייתי חוסך את האי נעימות, גם הוספתי את הסיפור הידוע של החפץ חיים שפעם נסע ברכבת ויהודי שאל אותו מהיכן הוא? והח"ח ענה: מראדין, התלהב האיש וסיפר כי הוא בדרך לשם כדי לחזות במו עיניו את אותו גאון וצדיק וכו' ואז הח"ח אמר לו: סתם מגזימים עליו הוא יהודי פשוט וכו', האיש לא יכול היה להתאפק וסטר על לחיו של הזקן שהעיז לדבר כך על גדול הדור, אלא שכאשר הרכבת הגיעה לראדין והמונים המתינו לקבל את פני הצדיק, הבין האיש את טעותו וניגש אל הח"ח בבכיות שימחל לו, והח"ח ענה לו: האשמה תלויה בי על שזילזלתי בדבריך, ועקב כך פסק הח"ח שאסור לאדם לדבר לשה"ר אף לא על עצמו... הבנת? סיימתי, יש לעשות הכל כדי למנוע אי נעימות מהזולת.
כמובן שפיציתי אותו, כדין תורה למי שלא נהג כהוגן 'כפליים ישלם' ותרמתי 72 דולר, אך באתר נרשם 144 דולר (פי 4 ממה שתרם לי) כי יש עשירים שעושים מעטש (השוואה על כל תרומה) וכך יצא בסוף שכמעט קויים בי גם הפסוק 'ארבעה ישלם תחת השור'.
נ.ב. *בני אם חכם לבך ישמח ליבי גם אני, בני ר' שלמה חידש השבוע רעיון נפלא עם סימן לזכרון, באילו פרשיות בתורה מוזכר 'יציאת מצרים'?.
*במאפיות זורקים את המצות מהגומר לרעדלער, איך זה מסתדר עם הפסוק בפרשתנו 'ושמרתם את המצות' והיכן מרומז שאין בזה פגם?
*ופסח ה' על הפתח פירש"י וחמלתי, למה בחר רש"י דוקא לשון חמלה ולא וריחמתי וכדו' ומדוע שם החג הוא 'פסח', שהוא לכאורה פרט שולי?
*מדוע שובבי"ם מתחיל באמצע טבת, שזה כתשעים יום קודם הפסח?
כל אלו ועוד בתוככי הגליון המצורף בזה יראו ישרים וישמחו, טעמו וראו כי טוב.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.