מה שמפחיד אותי

 מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
 
 
אנשים בסביבתי מסתובבים מפוחדים. הנה הנה תנחת עלינו מכת העונש המובטחת על ידי איראן. השמועות רצות בקצב, כאן מופיע שההתקפה צפויה בתוך יום-יומיים ושם מופיע שהנקמה תוגש קרה יותר (בפעם הקודמת לקח להם 13 בין חיסול הנבלה בדמשק למתקפת הטילים הזכורה).
 
לומר את האמת? איני פוחד. לא יודע מה משובש במנגנון אצלי, אבל משום מה הפחד לא אוחז בי. ממשיך בשגרת יומי הרגילה – כולל נסיעות ארוכות שבני ביתי היו מעדיפים שאמנע מהן ('ומה יקרה אם בדיוק כשתהיה שם תתחיל המתקפה?'). איני נותן למאורעות סביבי להסיטני כהו זה מתוכניותי ומסדר יומי הגדוש. זה לא אומר שאני בטוח שלא אפגע, אבל גם בלי זה אני זוכר יום יום ושעה שעה שכלל לא בטוח שאגיע למחוז חפצי לחיים לשמחה ולשלום. כשאדם נדרש לגורלו, רגליו יוליכו אותו לשם, גם אם הוא חושב שהוא נמלט ממנו.
יום יום ושעה שעה אני זוכר שייתכן שזו שעתי האחרונה עלי אדמות. איני יודע מתי אדרש לתת דין וחשבון לפני יוצרי ורק יודע שזה יקרה מתישהו.
 
לפחוד מפני אירוע ספציפי, כזה שאינו בשליטתי כלל, הינו הבל ורעות רוח בעיני. זה מזכיר לי את ההמונים שמריעים 'יש אלוקים' כאשר מישהו בועט בכדור לתוך מסגרת (הקרויה 'שער') כאילו גדולתו של אלוקים זקוקה לתמיכה או להכרה בעקבות 'גול' זה. כאילו אם הכדור לא נכנס, קטנה אמונתנו בו???
 
אין עוד מלבדו וכל מה שקרה קורה ויקרה הינו מאיתו יתברך ואין זולת זה מאומה בעולם, מלבד עולם דמיונות שלם ומורכב.
 
האיראנים יעשו את שבדעתם לעשות (אם הקב"ה ירשה את זה) והשאלה אם מה שישליכו עלינו יפגע או לא, האם מישהו יפגע מכך או לא, אינה תלויה בהם כלל. מי שנגזר דינו בר"ה שלא להשלים שנה זו, הדבר יקרה בין כה וכה, עם איראנים או בלעדם.
 
הדבר היחיד שתלוי בנו – ובנו בלבד – הוא האם נישא לבבנו אל כפיים, אל אל בשמיים. זה הדבר היחיד שאפשרי ומוטל עלינו. כל השאר 'כאלאם פאדי'.
 
נכון שמי שפחד אוחז בו שצריך לטפל בפחדים אלו ואם מקל עליו אם הוא מסתגר בביתו או אינו מתרחק ממ"ד כזה או אחר, טוב הוא עושה לשמירת שלמות וביראות נפשו. אבל מי שהפחד קנוי לו מבחוץ לו, טוב יעשה אם ישים על לב מה חובה מוטלת עלינו בעולם. הדבר לו אנחנו נדרשים הוא רק קרבתו יתברך, עשות צדקה ומשפט ולאחוז במידת החסד, הרחמים וגמילות חסדים על כולנה.
 
הדבר היחיד שמפחיד אותי הוא השמועות שהאיראנים משהים את נקמתם לתשעה באב ר"ל. כשלעצמי, איני מאמין לחצי מילה המתפרסמת בעיתונים (כאילו שהאיראנים מדווחים לניו יורק טיימס מתי בידוק הם יתקפו. הרי הדברים הבל הבלים.
אבל, מישהו גילה את אוזנם של מישהם שימים אלו הם ימי דין מתוחים ותשעה באב עולה על כולנה. אסונות לא מעטים פגעו בנו ביום זה וידוע לנו מרבותינו שהזמנים הם ימים שצריך להזהר בהם.
 
גם בזה אין בידינו לפעול מאומה. לא בנו תלוי אם יתקפו מתי והיכן. הדבר היחיד שתלוי בנו זו הפניה אליו יתברך, לבקש בתחנונים שיחוס וירחם עלינו, שלא יבוא איתנו בדין.
 
לכן, מתוך אחריות על עצמי, משפחתי ועמי, קבלתי על עצמי להרבות בחסד ובעיקר להימנע מלשון הרע ולהתרחק מכל דבר שמריח שנאת חינם.
 
גם בתחומי פנים מתוח עלינו הדין. אנחנו קוראים את זה כ'חדשות', אבל לכאורה הגזירות על מערכת החינוך החרדית מסוכנות לנו פי כה וכה מכל דבר אחר. לא על החינוך הטהור אני דואג. עמך ישראל דאגו וידאגו לחינוך טהור לילדינו – עם תקציב ובלי תקציב. מה שמפחיד אותי זה שהתקציבים המוכרים מופנים לאוכלוסייה של קירוב. את החיידרים שלנו לא בנינו מלכתחילה 'עליהם' והמערכת של החינוך העצמאי מופנית בעיקר 'החוצה'. רוב תלמודי התורה שמפעיל החינוך העצמאי מופעלים בפריפריה והחשש הוא שאותם נזניח. שנדאג לעצמנו בלבד ואת היושבים בקצוות המחנה נזניח.
 
בעד עמי אני דואג, בעד שולי עמי. ובל"נ אחזק פעולותי בקרב הקצוות הללו, להבטיח שכמה וכמה מהם, שידי מגעת לעוזרם ולסומכם, יקבלו את מלוא תשומת ליבי ויכולותי.
 
אמן שתחזקנה ידי כל המקדישים מאונם ומהונם לסמוך ולחזק את אחינו הנתונים למשיסה ושלא נתנה את עזרתנו להם בקבלת תקציב כזה או אחר.
 
 
חרדי בעולמו
 
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com