ערב שבת פר' מטו"מ תשפ"ד.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
שטיבל של סלאנים שוכן אחר כבוד בשכונתנו. לא נראה שהיה בשכונתנו מנין קבוע של חסידי סלאנים כשנפתח השטיבל, אבל מספיק אימביציונר אחד שהענין בוער בעצמותיו והכל אפשרי.
ומנין משיגים מנין? זהו, שיש מי שזה ממכר עבורו, הרצינות הכללית שבאה עם הברען בתפילה ומי כבר מדבר על ה'נשמת' בכל שבת שאורך שם הרבה יותר ממה שלוקח לי לקרא את הפרשיות 'מטות מסעי', עם ה'מי שברך'ס וכמעט כמו שלוקח לי לקרא משנה תורה (שעה פחות דקותיים) ואכן יש מספר שכנים שקרץ להם עבודת הקודש הזו ולא רק שהגיעו להתפלל, אלא שהפכו לחסידי סלאנים עם כל הווארימקייט.
אם כבר הזכרתי 'מי שברך', יש לי שכן חמוד ושמו ר' ירמי' פריד והוא תמיד מצטט אמרות שפר בשם אביו, שאמר:
בעסער 'על כן ברך' וי דריי 'מי שברך'.
אתרגם: עדיף 'על כן ברך', מאשר שלש 'מי שברך'.
ולמי שטרם הבין: עדיף לעשות כבר קידוש שמתחיל ב'על כן ברך' מאשר להאריך בהרבה 'מי שברך'.
יש לי איזה שהוא קשר עם סלאנים, לפני כארבעים שנה, כשהוקמה ישיבת סלאנים בירושלים בשכונת זכרון משה, אחי בנימין חגג אז בר מצוה ונכנס ללמוד שם, ובשנה הבאה, גם אני נכנסתי לשם, הייתי שם שנה אחת בלבד, כמו רוב הישיבות שלא החזקתי מעמד זמן רב. לדעתי, הייתי תלמיד צייתן, לא הפרעתי, אך גם לא למדתי מי יודע מה, יאמר לזכותי, תמיד הסתכלתי בהערצה על הבחורים המשקיעים בלימוד ובהתמדה, המצליחים לא היוו מושא להערצה אצלי, רק המשקיעים והמתמידים.
אם כך, למה לא החזקתי מעמד זמן רב בישיבות? באותם שנים, כל ירושלמי היה חשוד כתחמן ואויבער חכם והשגיחו עליו בשבע עיניים, ואני היתה לי איזו תמימות שגרמה לי לא להסתיר את הירושלמיות שבי, והמשגיחים בישיבות או ראשי הישיבות או שניהם לא אהבו את זה.
אח"כ נסעתי ללמוד בישיבת קרלין הליטאית בבני ברק והייתי הולך תכופות לטישים של הסלאנימער, יצא כך שלא חשתי שקירבו אותי שם (אולי כי פחדו מהאופי הקליל שלי והסירוב שלי לקבל את החיים ברצינות יתר), מזל שכך, משם הגעתי למתמידים אל רבינו ה'בן מלך' ושם שקטה רוחי ומצאתי את שאהבה נפשי.
מה נזכרתי בכל זה? סתם סיבה למסיבה, המאמרים שלי מספרים את ההיסטוריה והביבליוגרפיה שלי, שיום אחד מישהו יברור אותם מתוך המאמרים לכדי ספר, ובגלל הסיפור הבא עלינו לטובה, שתקראו בהמשך, השחלתי את הקטע הזה מחיי, שאולי ראוי אי פעם להקדיש לזה מאמר שלם.
לפני שבועיים אני מקבל טלפון מידידי הג"ר אליהו צ. שליט"א, שהוא מאלו שהצטרפו לשטיבל שהזכרנו לעיל והוא מאוד מתאים שם ומוסיף הרבה נופך לאוירה הרצינית שם והוא שואל אותי אם אני פנוי לבדחנות – גראמען בחתונה שתתקיים בלייקווד מחר בלילה, הוא מספר לי כי אחותו מארץ ישראל השתדכה עם משפחה מלייקווד וברגע האחרון נזכרו שרוצים בדחן.
אמרתי לו שעקרונית אני פנוי, אבל אני אמור מחר בערב לטוס להיות עם הנכדים אי שם במקום נופשם למספר ימים, וכל התוכניות מוכנות ולא נראה לי ששייך לשנות את הכל.
נתתי לו מספרי טלפון של כמה בדחנים בלייקווד, שינסה לבדוק מי מהם פנוי.
כעבור זמן קצר הוא נקש על דלת ביתי וסיפר לי כי ניסה, אך חלקם תפוסים וחלקם לא לפי האפשרויות הכלכליות של המשפחות ושאל אם יש מצב שאכתוב לו את הגראמען והוא ישיר אותם ואיך שיצא יצא.
מכיון שהרב אליהו הנ"ל הוא מרביץ תורה בישיבה והבנתי שכדי שהדבר יצא לפועל, הוא יושבת מתלמודו ליממה הקרובה, ובנוסף אף אני אושבת למספר שעות, ע"כ ניסיתי להעלות רעיון מחוץ לקופסא.
תשמע, אמרתי לו. תכתוב לי את כל השמות של האנשים שאתם רוצים שירקדו במצוה טאנץ, הסבים והדודים וכו' ואני אקליט כל אחד בקליפ נפרד, ואצרף כיתוב קצר: סב החתן, אב הכלה, דודים חתן וכו', וכמו שמדליקים מוזיקה מנגן או מטלפון, כך האחראי על הסאונד יפעיל כל קליפ לפי תורו של הרוקד ועם תפילה וסיעתא דשמיא יצא מוצלח.
ר' אליהו שמח על הרעיון כמוצא שלל רב, בטח עדיף לו מלעשות זאת בעצמו ולקחת סיכון עצמי של בושות בפניו אם לא יצליח, סיכמנו על כך ור' אליהו יצא מביתי שמח וטוב לב.
למחרת הגיע ר' אליהו לביתי עם רשימת המוזמנים למצוה טאנץ, אך אני כבר הייתי עסוק בסידורים לקראת הטיסה, מזל שהיה לי נהג שלקח אותי לשדה התעופה וביקשתי מהנהג לכבות את המוזיקה שלו והקלטתי קטע קטע.
התקשרתי לאורגניסט כדי לתאם את הענין, לוודא שיש לו פלאג לחיבור בין הטלפון לרמקול ושיתן לי את מס' הוואצאפ שלו שאעביר לו את הקליפים, שיאזין להם קצת ויוכל לתת ליווי עם האורגן.
להפתעתי, הוא סירב שזה יעבור דרך הוואצאפ שלו ושיתן ליווי, כי הרעיון נראה לו בלתי מוצלח והוא לא רוצה להיתפס כחלק מהכשלון, אך הסכים להביא פלאג שיחבר בין הטלפון של מי שלא יהיה, לרמקול.
ביקשתי מר' אליהו מספר של אחד מבני המשפחה שיש לו וואצאפ (אפשר גם דרך אימייל, אך זה יותר מסורבל) והתחלתי להעביר החלקים שהכנתי, ובינתיים הגעתי לשדה התעופה, היה לי עוד קצת זמן עד העליה למטוס, אך לא יכולתי להקליט כי כל רגע בקע מהרמקולים שבשדה, הודעות מהודעות שונות, כרגיל.
נזכרתי, כי ליד חדר האחמי"ם יש רחבה שקטה, פניתי לשם והשלמתי את המלאכה, ולא התביישתי מפני הגויים שהלעיגו עלי וחשבו: מי זה המשוגע שיושב לו בשדה התעופה ומקליט שירים?
כשנחתתי כעבור 3 שעות, מצאתי מס' שיחות שלא נענו מר' אליהו, חזרתי אליו והוא אמר לי בלחץ, שניתווספו איזה 2 דודים שהוא לא כתב אותם ברשימה, הרגעתי אותו, לקחתי את שמותיהם וכאשר חיכיתי למזוודה, תפסתי לי פינה שקטה ובין הודעה להודעה ברמקולים, השחלתי קטע מוקלט ותוך זמן קצר, הם הועברו אל בעל הוואצאפ.
מה אומר לכם! בבוקר קיבלתי טלפונים גם מר' אליהו וגם מהאורגניסט וגם מבעל הוואצאפ, כולם שיבחו והיללו שזה היה מוצלח מעל ומעבר, ולא האמינו שזה יצא כ"כ גזעי.
ר' אליהו הוסיף וסיפר לי, כי כשהסתיים הקריאה של הסבא 'ער גייט, ער גייט', קם הסבא ושלף שטר כסף וחיפש את הבדחן לתת לו את השבת געלט כנהוג.
בקיצור: זה הדליק לי כאן רעיון עסקי.
ר' יו"ט עהרליך יש לו שיר שמספר על זמר שקיבל כמה חתונות לאותו לילה וקיווה להרויח 1000 דולר לערב אחד והוא מתאר את התלאות של ההתרוצצויות ולבסוף גם הבזיונות, ומסכם בשיר: 'אויף 2 חתונות קען מען נישט טאנצן' (אי אפשר לרקוד על 2 חתונות).
אך במקרה דנן ועם הטכנולוגיה דהיום, אוכל בס"ד לשבת בלייקווד ומצודתי תהיה פרוסה עד לארץ ישראל מחד ואוסטרליה מאידך ולבדח בחמש חתונות בלילה אחת בהקלטות ששודרו מראש, וכמובן יהיה חסכון כספי גדול בדבר.
זרקתי את הכפפה, כעת בידכם הדבר.
נ.ב.
היכן בפרשתנו משתמע, שבשידוכים בגיל מבוגר אין ענין לשדך לפי הסדר דוקא, אלא כל הקודם זוכה?
התשובה בראשית הגליון.
בברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.