תשעה באב תשפ"ד
תגיד אפשר לשאול אותך שאלה קצת אישית?
אתה צם היום? ישבת על הרצפה? קראת מגילת איכה? הצטרפת לתפילות ולקינות המבכות את חורבן ירושלים?
אפשר עוד שאלה?
מתי לאחרונה היית בכניסה לעיר מתחת גשר המיתרים? בקריית הממשלה? ברחבת הכותל? בישיבת חברון? בבית וגן, ברמת אשכול, ברחביה?
על איזה חורבן מדברים? אמנם נכון אין בית המקדש אבל ירושלים כבר מזמן לא חרבה...
אז למה לא מעדכנים את הנוסחאות?
ואם התחלנו כבר עם שאלות אפשר עוד שאלה?
מה הסיפור של השנאת חינם הזו? את מי בדיוק אנחנו שונאים ולמה זה נקרא חינם?
אה ועוד דבר. תגיד, מה בסוף בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם או בגלל שלא בירכו בתורה תחילה? כל משגיח אומר משהו אחר...
ושאלה אחרונה, מבטיח.
תגיד לי מה הסיפור הזה שכל גדולי ישראל אומרים שגם בחור שלא מצליח ללמוד שיישאר במסגרת הישיבה ולא ילך לצבא... מה הקטע? לעשות להם דווקא?
מה זה עוזר זה הרי רק מחמם אותם יותר...
הרי גם אם נאמר שמי שמנהל את המאבק לגיוס בני הישיבות אלו רק קבוצה קטנה אבל תחשוב על עמך ישראל איך הם מסתכלים עלינו כאלה קיצונים ומוזרים אגואיסטיים שחיים על חשבון אחרים איך אחר כך הם יתקרבו לתורה ולמצוות? הרי תדמית כזו רק תרחיק אותם עוד יותר מדרך התורה..
אני מנצל את היום הזה בכדי להעלות לדיון סוגיא רגישה שאני חושש שביום רגיל אין לה הרבה סיכוי שתישמע אך ביום כזה אולי יהיה מישהו שהדברים ישפיעו עליו בצורה כזו או אחרת.
ההחלטה הסופית לכתוב על הנושא הגיעה אחרי פרסום הודעת היועמשי"ת על גזירה חדשה לציבור האברכים בסבסוד המעונות כבר לחודש אלול הקרוב בעוד שלפני מספר שעות פורסם שלמסתננים בתל אביב שנמצאים כאן בצורה בלתי חוקית ומי שקצת מכיר את האיזור יודע גם מה הם מעוללים הם בשונה מהאברכים זכאים יהיו לסבסוד המעונות בחודש אלול הקרוב...
אז בא נתחיל מהסוף. אני בטוח שאתה יודע את התשובות לשאלות או לפחות לרובם אבל תן לי שתי דקות לעשות סדר בתוך כל הבלגן הזה.
מבטיח לך שבעוד שתי דקות גם אם לא תסכים איתי אתה תחשוב על מה שקורה לנו היום בצורה קצת שונה.
אני רוצה לנסות ולהציע פירוש חדש לשנאת חינם. הביטוי הזה הוטבע על צורת החיים שהייתה בעם ישראל בשנותיו האחרונות של בית המקדש השני והוא מתאר שנאה המתחוללת בתוכו של המחנה עצמו. אותו מחנה של לומדי התורה ומקיימי המצוות בינם לבין עצמם. (יעו' בנציב בהרחבה)
כלומר בעוד שנאה בין שני מחנות שונים ומנוגדים בעלי מטרות שונות ושאיפות שונות יכולה להיות מובנת גם אם אינה מוצדקת' הרי ששנאה בתוך מחנה שבו כולם בעלי אותם מטרות ערכים שאיפות היא שנאה על חינם' כלומר אין סיבה בכלל לשנאה כזו... וזה אם כן משמעות המושג "שנאת חינם" שנאה בתוך קבוצה עם מכנה משותף זהה לחלוטין.
אך כעת יש לשאול אם אכן כך מדוע וכיצד התפתחה לה שנאה כזו?
אני חושב לומר שאת זה בדיוק חז"ל באו להסביר כשנתנו את הסיבה הנוספת שלא בירכו בתורה תחילה.
ובכדי לבאר את הדברים אקדים הקדמה קצרה
במהלך אלפי שנים ועד ימינו אנו הלכו והתפתחו קמו ונפלו בעמי הגויים אימפריות ממלכות וממשלים גדולים וחזקים. אך הדבר היותר מעניין שבמקביל לכך פעם בכמה מאות שנים העולם גם מחליף את צורת הממשלים. היו תקופות של מלוכה יחידנית והיו תקופות של קיסרויות היו תקופות של אימפריות והיו תקופות של ממשלים מייצגי ציבור.
במאה שנים האחרונות זכורות צורות הממשל בעלי האידאלים המוכרים כקומינזם סוציאליזם קפטילזם ועד לדמוקרטיה של ימינו. כל שיטות הממשל לסוגיהם החזיקו רק כמה מאות שנים עד לקריסתה והגעתה של הצורה החדשה.
הסיבה לנפילתם של כל סוגי הממשל השונים היא מכיוון שהממשל זקוק לאימון העם ובשביל שהאימון יהיה חזק ויציב צריך שרוב העם יראה גם ערך מסוים בצורת השלטון, כדיי שלמען אותו הערך הוא יבליג גם במצבים שלא יתאימו לו וגם כשתהיה לו ביקורת. אך ברגע שהעם מאבד את האמונה בערך העליון מהר מאוד הביקורת תתחיל לעלות והבא בתור בדרך להנהגה יהיה זה שיצליח לגייס את אמונתם של העם בערך חדש לצורת השלטון שהוא מציע וכך קורא פעם אחר פעם שיטת ממשל דומיננטית גוררת אחריה חלקים גדולים בעם המאמינים בערכי השיטה עד שהופכים את השיטה כמנהיג ולאחר שנים בהם מתגלים פערים וקשיים מתחילים או אט המוני העם לאבד את הערך וזהו סופו של המשטר.
עם ישראל להבדיל משאר אומות העולם מחוייב לערך עליון אחד ויחיד והוא תורת ישראל
גם כשהיו נשיאים ומלכים כהנים נביאים וכו’ הסיבה היחידה שעם ישראל כפפו את קומתם בפניהם לא היה משום ערך כזה או אחר שהם הציגו אלא אך ורק מכיוון שהם פעלו מכוח ציווי התורה ממילא עם ישראל נשמע להם.
ולכן ביום שאחד מאותם מנהיגים יאמר הוראה שסותרת אפילו דין אחד מהתורה באותו רגע תיגמר הנהגתו. העם כולו ללא שום צורך בהתארגנות כזו או אחרת יסורו מעל אוהלו ודינו יועבר לבית דין, מכיוון שהוא איבד את מקור כוחו ממנו הוא שאב את סמכותו.
בשלהי בית שני התחילה תפיסה זו הולכת ומאבדת את כוחה.
אמנם עם ישראל המשיכו ללמוד תורה אך לא ראו בה כערך אבסולוטי שעליו אין לערער כערך מקודש המנחה ומוביל את דרכו של היהודי הפרטי היחיד ודרכו של הכלל כעם.
לא בירכו בתורה תחילה מבארים בעלי המוסר הינה מציאות בה למדו תורה אך לא בירכו קודם הלימוד כלומר ההתייחסות לא הייתה כאל ערך מקודש עליון אלא כאל חכמה גרידא.
על פי זה נראה לי שזה מה שרמזו חז"ל. מצב כזה של התפוררות הערך העליון המקודש והאבסלוטי שהיה לתורה הוא זה שיצר בעקבותיו תת קבוצות בתוך המחנה שהובילו בסופו לשנאה ביניהם.
אם עד היום בעת ספק או ויכוח היה מצפן אחד ויחיד מקודש שהכריע, היום ישנם שיקולים ודרכים נוספים שאפשר לשקול, ולכל קבוצה היתה דעה שונה. כך קרא שבתוך המחנה עצמו נוצרו חילוקי דעות ויכוחים ושנאה כביכול ומדובר על שני מחנות נוגדים.
מאז חורבן בית שני גזר עלינו הקב”ה שלא נוכל לכונן ממלכה ריבונית כשאר העמים עד לבניין בית המקדש השלישי.
הכלים לתיקופה של מערכת שלטון דורשת הקמת מערכות שונות ובראשם בית המקדש וסנהדרין וכל עוד הם אינם, אין בידינו את האפשרות על פי התורה לכונן את מערכת מלכות ישראל.
מאז אנו חיים בגלות ללא ממלכה וללא הנהגה והערך היחיד שמהווה בעבורנו מצפן להתנהלות היא התורה קדושה. שמירה על התורה כערך היחיד העליון הוא הערובה היחידה להמשך קיומנו כעם. ולכן עם ישראל ומנהיגיו לאורך כל הדורות מסרו נפשם אל מול השלטונות בגלות להמשיך ולשמור קיום חיי התורה גם במחיר של מסירות נפש.
בתקופה האחרונה משהו עובר על המחנה שלנו.
נראה שהערך העליון שעליו גדלנו וחונכנו מתחיל לאבד מערכו בתוך המחנה פנימה.
גובה הלהבות יכול להיות בהחלט סמן לכך.
אכן נמצאים אנו במצב מורכב כי בעוד שבמשך כל שנות הגלות המאבק היה כנגד עמי הגויים שרצו לכלותינו ומולם התאספו כל המחנה כאיש אחד להיאבק על ערכי העם, הרי שעם קום המדינה נפל דבר.
מאז הקמתה נוצר מצב אבסורדי בו יהודי הנאמן לעמו ולדרך בה התחנך במשך אלפי שנים צריך לנהל את המאבק לשמירת אורח חייו וערכיו מול שלטון יהודי מול אחיו שבחרו בדרך חדשה ככל הגויים.
בעת כינונה של המדינה זו אכן הייתה מציאות בלתי אפשרית בה כל צד האשים את השני בבגידה האחד במורשתו והשני בארצו אך בלית ברירה בכדי לקבל את המנדט מבריטניה ומהאו"ם דרשו מהשלטון הציוני להביא הוכחות שהם אכן מייצגים ודואגים לכלל המגזרים כולל אגודת ישראל. בדיונים קדחתניים התחייב בן גוריון על מסמך הסטטוס קוו המאפשר ליהודי שומר תורה ומצוות לחיות בארץ ישראל כאזרח שווה עם מערכות חינוך נפרדות וכל מה שנצרך.
מייד לאחר קבלת המנדט עמל בן גוריון לכונן מערכת ממשל חילונית אך הוא הבין את האתגר שניצב לפניו והוא העיקרון הפשוט שלא ניתן לייסד מערכת שלטון שתזכה לאמון העם ללא הצבת ערכים עליונים ומה יהיו ערכיו של העם היהודי החדש אם לא התורה?
אז ערך הדמוקרטיה שהיה אז בשיא התפתחותו היה הבסיס אך בן גוריון הרגיש שזה לא מספיק. לכן הוא עמל בכל כוחו במקביל למסד את ערך הממלכתיות כלומר כנסת ישראל איננה רק אולם התכנסות בו מתנהלים דיונים אלא מקום עם ערך מקודש כנ"ל בית המשפט כנ"ל כל מוסדות המדינה אינם מערכות ניהול אלא מוסדות ממלכתיים ומקודשים הראויים לאימון מלא של העם כמו כן הם אמורים להוות בהחלטותיהם ובהנהגותיהם מודל ומצפן לערכי העם.
לצורך כך דוד בו גוריון גם שילב מעמדות המוזכרות במקרא ובמשנה בתוך המערכות כדי לשוות להם גם מימד דתי רוחני ולהוסיף עוד ערך על ערכם.
אכן אט אט החלה המגמה תופסת מקום בקרבם של היהודים החדשים אך קבוצת שומרי התורה הנאמנים לדרכם לא שיתפו פעולה. הם לא היו מוכנים לראות שום ערך לא בחבר השופטים ולא בשרים כאלה ואחרים. מבחינתם זוהי מערכת ניהול גרידא ללא ערכים מקודשים כלל והדברים היחידים שניתן לשתף איתם פעולה הם רק בדברים שאינם סותרים את הערך המרכזי של התורה.
בן גוריון לא ויתר ועלה למעונו של החזון אי"ש שהיה אז מנהיג היהדות הנאמנה וניסה לשכנעו כי מצב חדש נוצר וערכים חדשים קיימים כעת ערך העם והארץ וכו'
ועוד מכיוון שכבר הוקמה המדינה ויש כנסת ריבונית בירושלים ויש שרים ונשיא ובית משפט ומערכת חוקים וכולם מתקיימים על ידי יהודים ולמען שמירה על העם היהודי, מן הראוי שכל יהודי באשר הוא יהיה שותף מלא בכך. ושמא הגיע הזמן להכניס גם את הערכים האלה בשיקולים ההלכתיים.
העגלה הריקה מול המליאה היה המשפט שנחקק לדורות וקבע את התנהלות שומרי התורה בארץ ישראל לעד.
החזו"א טען אז, אתם מביאים עמכם עגלה מליאה עם סמלי שלטון ובית מחוקקים מקום ועד לשופטים ומערכת צבאית ואתם מבקשים מאיתנו לקבל את הערכים האלו כמצפן אך העגלה הזו שלכם היא ריקה מתוכן ערכי, זוהי עגלה המציגה מערכת שלטון עם סממנים חיצוניים גרידא.
לעומת העגלה המליאה שלנו המייצגת את ערכי התורה שאנו שומרים עליה במשך אלפי שנים עגלת הערכים שלכם היא ריקה מתוכן. לעולם לא נמיר את מערכת הערכים שלנו המושתתת על תורת ישראל העמוסה לעייפה בעגלה ריקה המושתתת על סממנים חיצוניים בלבד. כל עוד ובית המקדש לא נבנה אין לנו ערך נוסף לבד מהתורה והיא בלבד אמורה להיות לנו המצפן לכל החלטה.
גם אם ביום רגיל יש כאלה שאוליי התפיסה הזו נשמעת להם קצת קיצונית היום יום ט' באב כל יהודי יכול להזדהות עמה בקלות.
ביום שבו אנחנו יושבים על הארץ ומתענים ובוכים על חורבן ירושלים, אחינו הרחוקים אינם מבינים על איזה חורבן ירושליים אנו בוכים הרי ירושליים עיר מודרנית ומפותחת בירת שלטון ישראל עם מרכזי סחר ענקיים מרכזי תיירות ופרוייקטי ענק של מגורים. בעיניהם ירושלים היום בניה ועומדת בתפארתה.
אך כיהודים מאמינים גדלנו שכרגע זוהי ירושלים חלולה ומחוללת ירושלים ללא השראת השכינה ובית המקדש היא ירושלים חרֵבה ושעלינו לבכות על החלל הענק שפעור בלבה. המיצג החזותי אכן קיים אך הוא נעדר את היסוד את הלב והערך שאמור להיות בו.
אם נחשוב רגע על המשמעות זה בדיוק מה שטען אז החזון איש. אכן יש כנסת ובית מחוקקים אכן יש שלטון אכן יש שופטים אך ללא השכינה הם גופים חרבים המציגים רק את התמונה החיצונית בדיוק כמו ירושלים תחת גשר המיתרים המדהים..
אתם אוליי רואים בזה ערך אנחנו רואים את זה כחלול ומחולל.
וכך כל שנה מחדש אנו שבים ומזכירים לעצמנו שירושלים הזו חרבה ומחוללת מתוכנה ומערכיה.
זה לא שאין לנו הכרת הטוב להקב"ה על כך שזכינו להיות פה, זה לא שאנחנו לא מעריכים את כל מערכת הניהול של המדינה העושה מאמצים לתת לכל אזרח את צרכיו אך בעינינו אין במערכת זו ערך עליון האמור להיות מצפן לערכינו ונר לרגלינו.
לא בחינם סוגיית הגיוס במאבק מאז קום המדינה. מכיוון שמעבר לתפקיד הצבא בניהול מלחמות הוא קיבל תפקיד ברור להוות חלק מן המערכת הממלכתית לחנך דור שלם תחת ערכי המדינה במשך שלוש שנים בכדי להטמיע בו את הערכים החשובים והמקודשים למדינת ישראל. ואלו תהליכים שהם חלק בלתי נפרד מעבודתו היומיומית של מערכות הצבא מול החיילים.
גדולי ישראל טוענים שלא ניתן להפקיד נער צעיר העומד בשלב הקריטי ביותר של גיבוש זהותו וערכיו בידי מערכת המנוהלת ומתנהלת אך ורק על פי ערכי המדינה ושבהלכה היא רואה רק צרה שבמקרה הטוב צריך לפתור אותה ובמקרה הפחות טוב אפשר גם להעלים עין מדרישותיה.
נער יהודי האמור לגבש את ערכיו וזהותו ותפקידינו להעביר לו את האמונה והנאמנות הבלעדית לערכי התורה לא יוכל לספוג את הערכים המקודשים האלו במקום זר ומנוכר.
עברו כשבעים שנה הדור ההוא כבר איננו אותו דור משני הצדדים שהיה להם ברור על מה הויכוח.
ובחסות השכחה והבורות קמו הדור השני אלה שנולדו כבר למציאות של מדינה יהודית חילונית המתנהלת על ערכי סמלי השלטון והם אינם מבינים מדוע איננו כמו כולם למה אנחנו צריכים להיות שונים?
ויותר מכך הם רואים את ציבור הנאמנים כאוייבים למערכת השלטון בעצם זה שאינם מזדהים עם ערכיו וסמליו ומצמצמים את כוחו. במובן הזה הם מהווים סכנה הרבה יותר מקבוצת מסתננים אריתראים...
אז כן זה אוליי קצת מורכב להסביר את זה למי שלא גדל על הערכים האלו מגיל אפס אבל בעינינו שומרי התורה והמצוות ירושלים במתכונתה היא חרבה חלולה ומחוללת כנ"ל כל מוסדותיה הריבוניים ולכן בעינינו הם אינם מייצגי שום ערך.
כל מאבק משמעותי שהובילו גדולי ישראל מקום המדינה היו מאבקים על דברים שבהם הם ראו סכנה להמשך קיומו של ערך התורה כערך עליון יחיד ומקודש על ידי כניסתם של ערכים חדשים ומחודשים.
המאבקים האלו פושטים צורה ולובשים צורה בהתאם לאיומים אותם צופים גדולי ישראל.
ולאחינו הרחוקים נסביר שאין שום מערכת ששולטת בנו, לא אדם כזה ולא אחר. יש לנו את גדולי התורה שתפקידם רק להאיר את עינינו מהי דעת התורה. אך מאותו הרגע שהובררה בפנינו דעתה של התורה כל יהודי מאמין אינו זקוק לשום דבר מעבר. מהרגע הזה ההתנהלות עוברת למגרש האישי שלו בו הכוח המפעיל אותו הינו ערכי התורה בלבד. מפה גם נובעת היכולת של גדולי התורה לנהל ציבור גדול כזה ללא איומים ללא מערכת שלטון וענישה אלא רק בשורה אחת של מכתב שמתפרסם.
אך יש חלקים בצד השני שבתמימות/בורות/רשעות כל אחד לפי רמתו מצליחים פעם אחר פעם להציג את המאבק כביכול ומדובר על ויכוח האם כשיש מלחמה צריך ללמוד או לתפוס נשק וכך פעם אחר פעם הם מצליחים להשחיר את פנינו ולהציג אותנו כמשתמטים וכו'
לאחרונה יש לא מעט אנשי מעשה מתוכנו הנחשפים ללהבות העולות וחוששים על המשמעות והנזק שנוצר אצל כלל הציבור שאינו שומר תורה ומצוות שיתרחקו עוד ועוד ממסורת ישראל ויש מהם שגם מלאי ביקורת עניינית בהחלט על המערכת הפנימיות שלנו אלה חברו לאלה ומנסים בכל כוחם למצוא פתרונות כאלו ואחרים בכדי להראות לצד השני שאכן פנינו לשלום ולא למלחמה ותורתינו היא תורת נועם.
אותם אנשי עשיה שכוונתם לשם שמיים לא לוקחים בחשבון את הסכנה הרחבה כפי שגדולי ישראל רואים אותה לאורך כל הדורות ובלי משים קורעים קרע בתוכינו ומסיתים את הדיון מהנושא המהותי עליו נסוב הויכוח לעבר אחר כביכול הויכוח הוא על מספר כזה או אחר או סוג ישיבה כזה אחר.
המציאות בה לכולנו יש ביקורת כזו או אחרת כל התנהלותם של מערכות החינוך שלנו מוכרת וידועה.
ויותר מזה, אשמים אנחנו שלא עשינו כל שביכולתנו לדאוג שמערכות הפנימיות שלנו יישארו נקיות טהורות ולא אינטרסניות. אך מה לעשות שכעת התחליף המוצע הינו איבוד מוחלט של ערכינו כיהודים נאמנים.
לי ברור שאלו אנשים החושבים כמו כולנו על תועלת הציבור רק שהם קצת יותר ביקורתיים יוזמתיים ועצמאיים.
אך נדמה שבנושא מהותי כמו זה יוזמות חיוביות אלה בסופו של דבר גורמים לנו תוצאות של הפסד מכל הכיוונים.
כי אם נהיה כנים היוזמות האלו יוצרות תתי קבוצות בתוך המחנה עצמו עד כדי כך שמגיעים למצב שנלחמים אחד בשני כביכול ומדובר בשני מחנות שונים ומתנגדים.
אותו עם ישראל שחששנו כיצד הוא יביט עלינו כמשתמטים מביט עלינו כעת בצורה גרועה הרבה יותר ואין ספק שזה גורם לו להתרחק הרבה יותר ממה שהתרחק בשנים האחרונות.
הוא רואה אותנו מתקוטטים בינינו ברחובות הערים ומשסים אלו באלו כאחרוני כנופיות הרחוב ואומר לעצמו מה קרה להם???
יתירה מכך אם חשבנו שלפחות בכירי המערכת השלטונית הצופים במאבק הקשה הזה יראו את המחיר הפנימי שאנו משלמים בכדיי להגיע לשלום ולשמור על תדמיתנו כציבור ויעשו הכל כדי לבוא לקראתנו נראה שטעינו טעות חמורה.
תמורת כל יוזמה כזו או אחרת שעולה מצידנו עולה מצידם עוד דרישה בלתי הגיונית מקודמתה כך שההישג הקודם כבר נמחק ושוב מצביעים על חוסר השיתוף ומאשימים ומשמיצים אותנו תחת כל עץ וכיכר.
אז מה בעצם הרווחנו???
רצינו לקרב את לבבות אחינו הטועים ולייצר אהבת חינם אך למעשה פתחנו ללא משים חזית חדשה של שנאה והפעם הרבה יותר גרועה בתוך המחנה פנימה.
רצינו לשפר את תדמיתנו כדיי שיהא שם שמיים מתקדש על ידינו אך למעשה השחרנו את פנינו עוד ועוד, גם אם יושבי האולפנים מחמיאים לנו העם היושב בציון בז וסולד ממלחמותינו הפנימיות.
וכן, צריך לומר. כתוצאה מהמצב שבו אנו עדיין בגלות, ליהודים הנאמנים היו תמיד לאורך כל הדורות ובכל הארצות וימשיכו להיות הרבה קשיים והרבה קונפליקטים שאין לנו פתרון בעבורם כי הם חלק מהמושג שנקרא גלות.
אז אם יורשה לי להציע בעת הזו בואו נחזיר את הנושא למנהיגים.
בואו נדרוש משלוחי הציבור שלנו שכמו אז גם היום יתנו למנהיגי הציבור לדבר ביניהם גדולי התורה ייפגשו עם ראשי המערכת ישמעו את הדברים ויחליטו מה שיחליטו.
הציבור הכפוף לערכי התורה ינהג על פי החלטת מנהיגיו והציבור הכפוף לערכי השלטון ינהג כפי החלטת מנהיגיו.
בואו נשאיר את הזירה הציבורית נקיה. כי הנושא של מהות המאבק משני צדדים הוא מאבק על הנהגה וערכים הצופה עשרות שנים קדימה. הנקודה המשמעותית עבור שני הצדדים היא לא מה יקרה בחמש שנים הקרובות אלא מה יקרה בחמישים שנה הקרובות... ומי שמעוניין שבנו ונכדו יהיה בצד גדולי ישראל בעוד חמישים שנה אז זה הזמן להשאיר בידיהם את השיקולים האחריות וההחלטות.
ומחר בבוקר בעת ברכות התורה נתאחד כולנו מכל הקבוצות ונחשוב רגע אחד על כך, שאנו מברכים על הערך היקר ביותר בשבילנו ושהוא מאחד את כולנו ומפאת עוצמת קדושתו אנו משאירים את הדיון לגביו בידיים של גדולי התורה מנהיגי הדור.
ועוד מילה לסיום ישנם הטוענים כי על פי הוראת רבם האישי פעילות כזו או אחרת מותרת. אכן, אין ספק כך היה מעולם ויש בכוחו של רב להתיר ליחיד כזה או אחר על פי השיקולים הספציפיים של אותו אדם. אך חלילה לאותו אדם להשתמש בהיתר זה כדרך לרבים...
ואדרבה אם נפגוש נער טועה ותוהה בואו ונכוון אותו לרבו האישי שיורה לו מה דעת התורה אומרת שעליו לעשות באופן אישי.
יצירת קבוצות עמדה שונות בשם המלחמה בשנאת חינם היא בדיוק יצירתו של השנאת חינם ולא ביעורו. היא בדיוק יצירה של שנאה בתוך המחנה ללא שום סיבה.
בואו ננמיך להבות ובשוך הלהבות יפלו גם החומות והתורה שחברה בינינו מאז ומעולם תמשיך ותחבר אותנו. ובכוח המאוחד הזה שם שמיים יתאהב על ידינו וישמעו רחוקים ויבואו.
ונזכה להבטחה של "ויתנו לך כתר מלוכה" בבניין בית תפארתנו במהרה בימינו אמן!
שלום מלאכי
להערות והארות
chalom86@hotmail.com
053-8274246
סֵבֶר פָנִים
הסברה פנים חרדית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.