רגעים של השבוע - פרשת פקודי-חזק

 רגעים של השבוע - פרשת פקודי-חזק

 

שפה חדשה ומושגים מסובכים לילד קטן - השיטה שהוכיחה / הדוד המתוסכל בחתונת אחיינו / החוליות נראות מפורקות, אך למעשה בוער פנימה חיבור נפלא / הבקבוק מלפני ל"ב שנים בארה"ב וחיסול הטרוריסטים במוסקבה

 

 

א. גירסא דינקותא

 

בבת אחת נוחתים על הילדים מושגים חדשים, מורכבים ודי מסובכים. בהם כללי ההכרעה בממון המוטל בספק שאין ידוע מי הוא בעליו, דין שבועת מודה במקצת, דין זכין לאדם שלא בפניו, קניין חצר, קניין ארבע אמות, ועל הכל - שפה חדשה: שפת 'ארמית בבלית'.

 

יחד עם לומדי ה'דף היומי' שסיימו לפני שבוע את מסכת 'בבא קמא', מתוך אנחת רווחה וסיפוק על הדפים שנלמדו יום אחר יום, זכיתי להתחיל את הדף הראשון מתוך 118 דפים של מסכת 'בבא מציעא'.

 

ובזכרוני בכיתה ד' בתלמוד תורה בירושלים, יושב בשיעור הראשון, לידי חוברת גדולה - עם צורת דף, שראיתי כמוהו רק אצל ה'גדולים'. פרק אחד, מתוך סט גדול של ספרים גבוהים התופסים מקום של כבוד בארון הספרים אצל הוריי שיחיו - וכולי ציפייה:

 

"שניים אוחזין בטלית, זה אומר: 'אני מצאתיה', וזה אומר: 'אני מצאתיה'; זה אומר: 'כולה שלי', וזה אומר: 'כולה שלי'" ואז פוסקת המשנה: "יחלוקו". ואני מדמיין את הדיינים מול שני האנשים, מגישים מספריים בכדי לחתוך את הטלית לשניים, ולא מבין כיצד אפשר להשתמש בטלית חצויה...

 

קושי מסוים קיים בלימוד מסכת זו - בבא מציעא, שהינה מורכבת מעט, יחסית לשאר מסכתות הש"ס. זו מסכת עם אתגר מיוחד, ובפרט לאלו אשר זו להם הפעם הראשונה, כאשר שלושת הפרקים הראשונים דנים בענייני מציאה ואבידה, אם כאלה הנמצאים ברשות הרבים, ואם באלה המופקדים כפקדון אצל שומר. 

 

ובכל זאת, ברוב מוסדות החינוך, מתחילים הילדים הצעירים במסכת זו. אם בפרק הראשון או השני. לא במסכת ברכות, שנוגעת להנהגות 'בין אדם למקום'. אלא במה שנוגע לתביעות שבין אדם לחברו הבאות מחמת היזק גופו או ממונו.

 

צעד אחר צעד, המחנך המסור הכניס אותנו - ילדים בני 8-9 לנושאים שבהם עוסקת מסכת זו, והעיקריים שבהם: כללי ההכרעה בממון המוטל בספק. דין שטרות שאבדו ונמצאו, דיני אחריות המוכר על הקרקע, דיני השבת אבידה, דיני שאלה ופקדון, קנייני כסף חליפין ומשיכה במיטלטלין, דיני אונאת ממון ואונאת דברים ועוד.

 

כך ורק כך גדל "אידישע קאפ", ראש של גמרא, ראש שלא רואה כל דבר כמובן מאליו, אלא מפרקו לגורמים ויורד לפרטי פרטים. כך מתפתחת הנשמה היהודית למידות ודרך ארץ, הבנה לדקדק בממונו של חברו ולא לנגוע במה שאינו שלו. כך גדל עוד דור יהודי לתפארת, שיודע שלהצליח בחיים זו לא עוד רמה של לימוד מתמטיקה או גיאוגרפיה - שבלי לזלזל בחשיבותם, הרי שלימוד התורה, במיוחד בגיל צעיר - זו העתודה לחיים אמיתיים ומאושרים.

 

 

ב. שהשמחה במעונם

 

"הייתה חתונה מאד יפה ומיוחדת, שמחו איתי ושימחתי את אחי וכל המשפחה".

"ובכל זאת אני שומע בדיבורך, צליל לא שבע רצון לגמרי. שמא לא היה לך מקום נוח לשבת או האוכל לא היה לטעמך?" - אני מנסה לברר אצל ידיד קרוב, שסיפר לי לפני מספר ימים על אחיינו - בן אחיו הצעיר, שהתחתן בשעה טובה ומוצלחת.

 

הוא כחכח בגרונו, ולאחר מספר שניות של מחשבה שחרר את כאבו:

 

"אף אחד מילדיי לא טרח להגיע להשתתף אמש בחתונה! כל-כך רציתי שיכבדו את אחי, שיהיה לי עונג לשבת ליד צאצאיי, לשוחח, לשמוח ולרקוד. אך לא זכיתי לכך, וזה כואב לי".

הוא לא שכח ללמד זכות עליהם. הרי בכל זאת ילדיו הם: "הם גרים בערים שונות, או שהיו עסוקים בילדיהם כנראה"...

 

"אתה מרשה לי לשאול אותך שתי שאלות?" - שאלתי, כאשר רצה שאגיב משהו על תסכולו והוא השיב בחיוב.

 

א. אתה עצמך, בחתונות שערכו אחיי או אחיות הוריך - האם השתתפת בהם, או לפחות ברובם?

ב. האם אחיך דאג להזמין את ילדיך באופן אישי?

 

הוא הופתע משאלותיי, והיה די אמיץ לענות לי שאני צודק. הוא פשפש בזכרונו ונזכר כמה היה עסוק בגידול הילדים ופרנסת הבית, ולא הקפיד תמיד להשתתף בשמחות בני הדודים. 

ואכן, אחיו גם שלח הזמנה רק אליו, וציין כי יעביר אותה לילדיו.

 

את הגלגל אי אפשר להחזיר. מה שהוא חינך את ילדיו ואת התחושה שהוא נתן הוא עצמו לאביו - הוא מקבל כעת מילדיו חזרה, מידה כנגד מידה. בתקווה שלפחות הוא עצמו ילמד להזמין את אחייניו בצורה מכובדת לשמחות שהוא עושה, וינהג כמו דוד מכבד ואהוב!

 

 

ג. קושי של מקשה

 

אומנם אנו בפרשת פקודי, בסיכום בניית המשכן, כליו ובגדי הכהונה. אך שוב עלתה בי השבוע שאלה שהתחבטתי בה בפרשת תרומה - בתחילת סיפור בניית המשכן:

 

משה רבנו נצטווה על עשיית המנורה, כפי שנאמר: "ועשית מנורת זהב טהור, מקשה תעשה המנורה". רש"י מפרש על "מקשה תיעשה" - שלא יעשנה חוליות מחוברות, אלא מחתיכה אחת, מקשה אחת. אך לאחר מכן מוסיף רש"י שמשה נתקשה בעשייתה, עד שהקב"ה אמר לו להשליך את כיכר הזהב אל האש, והמנורה נעשתה מאליה. 

 

לעומת זאת, בציווי על עשיית הכרובים נאמר "ועשית שנים כרובים זהב, מקשה תעשה אותם", ושם לא נתקשה משה ולא נדרש נס ההשלכה לאוּר. והרי עשיית הכרובים כשהם מחוברים מקשה אחת לכיסוי הארון - זו יצירה מורכבת ולא פשוטה כלל.

 

מדוע נתקשה משה דווקא בעשיית המנורה, ולא בכרובים שגם בהם נאמר "מקשה"? 

 

ראיתי בכתביו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א כי הוא ביאר את ההבדל בכך שבעשיית הכרובים נאמר במפורש "מקשה תעשה אותם" בלשון ציווי, שיש לעשותם דווקא בדרך ההקשה בקורנס. אבל במנורה נכתב "מקשה תיעשה המנורה" - והדגש הוא רק שלא לעשותה חוליות מחוברות, אבל לא חיוב לעשותה דווקא בדרך ההקשה. לכן התקשה משה בדרך עשייתה, כי נאמר בה רק דרך השלילה כיצד לא לעשותה, אך לא כיצד אכן יש לעשות את המנורה. ואכן כאשר השליכה לאוּר נעשתה מאליה, ולא על ידי הקשה בקורנס.

 

ומוסיף על-כך הרב שליט"א, כי ניתן לומר בדרך הדרוש שהסיבה שמשה נתקשה בעשיית המנורה דווקא, כיוון שהמנורה מסמלת את אחדות ישראל, והיה קשה בעיניו כיצד לאחד את ישראל הנחלקים למדרגות שונות לכדי "מקשה אחת". לפיכך באה המנורה של אש שהראה לו הקב"ה, כדי ללמדו, שאף שכלפי חוץ נראים הם "חוליות-חוליות", אך בפנימיותם כל ישראל מאוחדים ל"מקשה אחת", והדבר מתגלה כאשר משליכים את המנורה לאש שמטהרת ומזקקת את הדברים.

 

והדברים נפלאים בכל דור, במיוחד בדורנו שחוליותיו נראות לכאורה מפורקות, אך לאמתו של דבר, בוערת בהם פנימה, בלב ובנשמה - אחדות גדולה ומיוחדת, שרק עם ישראל התברך בה.

 

 

ולתמונת השבוע שלי: פורים דאטרדניה

 

"סוכנות הידיעות הרוסית 'ריה' דיווחה כי מזימתם של אנשי דאעש, התגלתה לכוחות שירות הביטחון הפדרלי הרוסי (FSB), בזמן שהמחבלים אספו מידע לביצוע מזימתם".

 

"במהלך מעצרם של חברי תא הטרור, הם פתחו באש, אבל כוחות הביטחון השיבו בירי וחיסלו אותם. בדירה שבה התחבאו הטרוריסטים נמצאו כלי נשק, תחמושת ורכיבים להכנת מטען חבלה מאולתר, וכוחות הביטחון פרסמו תמונות שלהם ושל המחבלים המנוטרלים".

 

זו הייתה ידיעה קצרה שפורסמה בשבוע שעבר, וכאש בשדה קוצים היא הופצה בכל העולם. בעקבות כך הגיעו פניות רבות כדי לברר ולשמוע פרטים נוספים, אם מתוך דאגה או סקרנות. 

 

שירותי הביטחון הפדראלי לא סיפקו מידע מדויק, אך בהחלט מגיעה להם הערכה רבה על הסיכול המוצלח, בהמשך לפעילות הקבועה והמקצועית לאורך כל השנה, במטרה למנוע כל ניסיון טרור, בעיקר של אנשי דאעש הפעילים בצפון אפגניסטן.

 

ומהפרטים שכן פורסמו מתברר, כי בדירת המסתור של המחבלים באזור העיר קלאוגה, הממוקמת כשעתיים נסיעה ממוסקבה, התגלתה בין חפציהם והתחמושת שהכינו, גם מפת העיר מוסקבה. ארבעה מקומות סימנו בה המחבלים, באמצעות 'מגן דוד', כאשר הגדול מתוכם עם הדגשה מיוחדת על בית הכנסת "דרכי שלום" שבשכונת אטרדניה. 

 

"והימים האלו נזכרים ונעשים" - מצטט לי ידידי רב הקהילה השליח הרב דוד קרפוב, מתוך מגילת אסתר, וברגש רב מראה לי אתמול מתוך ספר התוועדויות של הרבי, המתאר בקצרה מה היה בדיוק ביום הזה לפני ל"ב שנים:

 

הרבי מסיים את השיחה על פרשת ויקהל, ומדייק איך מתוכו לומדים עוד יותר על הצורך באהבת ישראל והשפעה בדרכי נועם ובדרכי שלום דווקא. 

בסיום השיחה הועמדו כארבעה עשר בקבוקים של 'משקה', בקשר לפעולות טובות במקומות שונים ברחבי העולם, ובעבור התוועדות במוסקבה, הוזמן להעלות ולקבל בקבוק ר' דוד קרפוב. 

 

ל"ב שנים אחר כך, בשבוע שעבר פרשת ויקהל, עומד הרב קרפוב בחזית בית הכנסת 'דרכי שלום', מלא באהבת ישראל, כשהוא מאמין וחש כי ברכות הרבי אז, משפיעות עד היום, עליו, על בני הקהילה ועל בניין בית הכנסת, שידע כבר בעבר ניסיונות פיגוע בידי טרוריסטים. 

 

"זה קרה בשבוע שבו בירכו את חודש אדר שני, ובו נחגוג בע"ה את חג הפורים, נס ההצלה באותם ימים על המן הרשע, שכמו סבו עמלק רצה להשמיד ולהרוג את העם היהודי, וכמו משה רבנו מול עמלק, מרדכי הצדיק מול המן, זכינו אנחנו לרבי שעמד מול הטרור הפונדמנטליסטי המנסה להרים ראש, אך הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל!" - מסיים הרב קרפוב את דבריו, ומזמין את כל יהודי השכונה והאזור כולו, לבוא ולחגוג השנה גם את "פורים דאטרדניה".

 

גוט שבת. חזק חזק ונתחזק!

שייע