מאביו של הרבי זצ״ל
שמיני
ואת בת היענה, ובתרגום
“וית בת נעמיתא
יא, טו
מסופר בגמרא מועד קטן כו, א
ר' אבא ורב הונא בר חייא הוו יתבי קמיה [היו יושבים לפני] ר' אבא, בעא לאפנויי [רצה ר' אבא להיפנות לצרכיו], שקליה לטוטפתיה אחתיה אבי סדיא [הוריד את הטוטפת שלו, התפילין שבראשו, והניחה על המצע] שהיה יושב עליו.
אתאי בת נעמיתא בעא למיבלעיה [באה בת יענה ורצתה לבלוע אותם, את התפילין],
אמר: השתא איחייבין לי [עכשיו, אילו היתה בולעת אותם, הייתי חייב] שתי קריעות,
אחת על הכתיבה והאותיות]
.[שנקרע , ואחת על הקלף
שאלות על הסיפור
א) למה הי׳ הסיפור עם נעמיתא דוקא
ב)למה הי׳ הסיפור עם התפילין של ראש דוקא הנקרא טטפת
ג) למה הי׳ הסיפור דוקא כשר׳ אבא הי׳ צריך לאפנויי - בית הכסא
ד) בהנ״ל מה הקשר עם צואה
דוקא
ה) מהו בדיוק ״בעא למיבלעיה, שהבת היענה רצה לבלוע התפילין?
ו) השם של כל דבר מורה על מהותו ובחינתו, מהו הרמז והטעם שנקרא העוף הטמא נעמיתא
לקוטי לוי יצחק , אגרות קודש ע׳ רמז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.