מאת אשר יובל
בשעתו רדפו עסקי ורבני אגודת ישראל את בנימין מינץ ז"ל על שהעז להתמנות כשר בממשלת בן גוריון. הרב יוסף יהודה ע"ה, תלמיד חכם ובר לבב בעיני אלהים ואדם, אמר אז: יום אחד גם הם יתמנו כשרים, אז בבקשה בדרך למשרדיהם ושררתם שלא ישכחו לעצור ליד קברו של בנימין מינץ ולבקש סליחה. הם לא עשו זאת ולא יעשו זאת כי אין להם טיפה של יושר, הגינות ודרך ארץ שקדמה לתורה. והשבוע עמד השר פרוש בכנסת והקריא את הודעת הממשלה על הקדמת הגיוס של ישיבות ההסדר והמכינות, ולא רעדו ידיו ולא פקו ברכיו. אם זה לא חילול השם, אינני יודע מהו חילול השם. ואנחנו שותקים ובולעים את השיקוץ הזה. חובה למחות ולזעוק
חיים שאולזון מוסיף:
באותה תקופה שלט כמעט יחיד לייבל לוין הבן של איצ'ע מאיר לוין, 'המודיע' כמעט ונסגר כי לא היה כסף להחזיק את העיתון, ומנחם פרוש הוא האיש שטס לחו"ל גייס כסף ובנה דפוס יחד עם שותף בשם 'ספרא', וככה 'המודיע' חסך את הוצאות הדפוס. ובכל זאת למרות שפרוש הביא את הכסף גור מנעו ממנו פרסומים שביקש
היה זה אז במלחמת אגודת ישראל ופא"י על הצטרפותה לממשלה נגד הכרעת 'מועצת גדולי התורה' כי אסור לשבת בממשלה. איצ'ע מאיר לוין היה שר הסעד בקום המדינה ונאלץ לפרוש על פי הוראת ה'מועצת' אז. פא"י לא הייתה קשורה ל'מועצת' להם היו רבנים משלה והחליטו אחרת, נכנסו לממשלה ובנימין מינץ מונה לשר הדואר, וזה גרם למחלוקת קשה עם הרבנים הליטאים שלא סלחו לפא"י עד היום הזה על מה שעשו. בגור היו בבעיה, מפני שבנימין מינץ היה חסיד גור ולמד גם בישיבות של גור, הם ניסו להגן עליו והיו נגד רשימות שהשמיצו את פא"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.