התורה מתחדשת בכל עת. (חנוכה. א')
מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
רובא
דעלמא אוחזין בקונספציה שאין שינויים בתורה ובהלכה ומכוח קונספציה זו מעקמים את
פשטות הכתובים והעובדות. כאן חייבים להסביר את המילה קונספציה. 'קונספציה' היא
הרעיון המאסדר את אוסף המחשבות הבודדות שלנו ואין קיום לבן אנוש בלא לאחוז
בקונספציות מסוימות. זו דרכו המחוכמת של המוח האנושי לחסוך משאבים ולעצב תפיסה
כוללת, שתתן הסבר לעובדות הפזורות. לעובדות כשלעצמן אין שום ערך או משמעות, בלי
שיהיה איזה רעיון שמאגד אותן למחשבה אחת סודרת (בדומה למה שהוסבר
כאן עניין 'ויהי האדם לרוח ממללא'). המחיר של הקונספציה הוא שכאשר
טעית בהנחה המאסדרת, איבדת את הקשר למציאות ואין לך יכולת לפעול בהתאמה למציאות.
לפני חודשיים קבלנו דוגמה לכך ומאז המילה 'קונספציה' מושמצת, כאילו אפשר בלעדיה.
ולא היא. אין אפשרות למוח האנושי לפעול, אם לא שיחזיק בבסיס סידור מחשבותיו רעיון
כלשהו שמאגד ומסביר את העובדות, כך שיהפכו למקשה אחת מובנת ומוסברת.
גם
לנו, שלומי אמוני ישראל, יש קונספציות מחויבות. כאלה שבלעדן לא נוכל להחזיק בדעתנו
ולא נוכל לשמור את המחויבויות שלנו. הבעיה הספציפית בדורותינו היא שהוספנו על
התפיסות ההכרחיות, אוסף של אמונות וקונספציות, שאין בינן לבין התורה מאומה. כשורש
העניין של 'בל תוסיף'. מותר להוסיף על המצווה, כל עוד אנחנו יודעים שזו תוספת
ואינה חלק מהמצווה עצמה. כאשר אנחנו מוסיפים אמונות שבמהותן הן אמונות-הבל, אנחנו
לוקחים סיכון שכאשר תופרך אחת מהתוספות הללו, נסיק שכל הקונספציות שגויות. זה מה
שקורה להרבה חוזרים בשאלה, (אלו הגלויים ואלו שממשיכים לאחוז-לכאורה בחרדיותם, אבל
בליבם פנימה הם 'יודעים' שהכל הבל ושקרים). מי שגדל על אמינות סיפורי מעשיות
שקריים ולא לֻמַּד להבחין בין סיפורי התורה והתנ"ך - האמיתיים ומאומתים –
לבין 'סיפורי צדיקים' הזויים, נשבר עליו עולמו כאשר חושב-לרגע ומבין שהסיפור הוא
בבא-מייעשה ותו לא. זו הסיבה שהקדשתי כאן הרבה מילים להאיר על הבלים כאלה ואחרים,
שאין להם כל קשר לתורה או לקב"ה. יש המאמינים באוסף שטויות כה גדול, עד שיקשה
עליהם להפריד בין אמת לבין 'אמת מקובלת' (= 'שקר מוסכם').
מצוות
הדלקת נרות חנוכה, הוא דוגמה לבלבול, עירבובי דברים, ולחוסר נכונות לקבל את הדברים
הפשוטים, המובנים והידועים לכל מי שקצת העמיק בדברים. תולדתה המצויה של הקונספציה
אסדרת החשיבה.
-
- - -
- - - - -
ואל
תתמה שחז"ל נסכו עניין אחר לתוך חג קיים, שכן מצינו כן גם בחג השבועות.
ע"ש.
-
- - -
- - - -
ידוע
לנו, גם מנוסח על הניסים, שהתקנה הראשונה שהתקינו חז"ל היא המצוות לשמוח
שמונה ימים, להודות ולהלל. בזמן שבית המקדש היה קיים, קיימו את מצוות חנוכה בקריאת
הלל ובהודאה שהתבטאה בהקרבת קורבנות ('ומקריבין עולות', כעדות יוסיפון), מה
שלדאבון לב נמנע מאיתנו, עד עת יחוס וירחם. מה שנותר לימינו זה הלל בבוקר והדלקת
נרות בערב. תקנת השמחה מתבטאת, כנראה, בעיקר בסופגניות וממתקים וחצי בין הזמנים...
כדי
שלא לומר דברים מדילי, אצטט את הרב משה שטרנבוך (מועדים וזמנים ח"ב צו-צז),
שאינו חשוד כהחרדי בעולמו.
"אני
מסופק אם חשמונאי ובניו הם שתיקנו לדורנו מצוות הדלקה... או נימא שהחשמונאים תיקנו
בזמנם ימי חנוכה לימים טובים בהלל והודאה (ואיסור הספד ותענית. החרדי בעולמו) אבל
כל זמן שהדליקו נרות בבית המקדש הוא גופא הדלקת הנרות ולא הדליקו אז כל איש בביתו.
ומלשון הברייתא בש"ס דילן (שבת כא.) משמע שהם לא תיקנו אלא שיהיו ימים טובים,
אבל לא מצוות הדלקה..."
"
... ובזמנם לא תיקנו נר איש וביתו, רק במסיבות ובתי כנסיות... אבל תקנה קבועה, נר
איש וביתו תיקנו אח"כ"... " עכ"ל. (ובזו הדרך גם ב'חסדי אבות'
עמ' 90-92 "ורק משחרב ביהמ"ק חשו חז"ל שמא ישתכח הנס לכן התקינו
מצווה להדליק בפתחי הבתים...).
כלומר
שאנחנו כיום איננו מקיימים בהדלקה את תקנת חז"ל 'לשנה אחרת קבעום' (ששם אכן
כתוב רק 'בהלל והודאה' ולא בהדלקה), אלא תקנה מאוחרת יותר. והדברים פשוטים. ובזה
גם יתבאר שפיר שרשיז"ל פירש את השאלה מאי חנוכה 'על איזה נס קבעוה', שלכאורה מה
יש לשאול על מה נתקנה חנוכה בעודה ידועה כבר מאות שנים וחוגגים בהלל והודאה והטעם
מפורש בעל הניסים, משום הנצחון המופלא על היוונים?? אלא שהשאלה היא על מה קבעוה להדלקת
נר איש וביתו על פתח הבית. וע"ז, על תקנה מאוחרת זו של הדלקת נרות על פתח
הבית, עונה הגמרא את עניין נס פך השמן (ולא את עניין הניצחון המלחמתי על היוונים,
שזה ההסבר של 'הלל והודאה' הידוע מ'על הניסים').
לכאורה
הדברים פשוטים, אבל לאוחזי הקונספציה שאין שינויים בהלכה, קשה לקבל המציאות
שבתחילה לא הדליקו כלל בבתים. אגב, אין ידוע כלל מי ומתי התקינו להדליק בפתחי
הבתים, ורק ידוע לנו שנהגו כן בימי המשנה. וכן משמע מלשון הזהב של הרמב"ם
בהלכות מגילה וחנוכה "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שמונה ימי
הלל ושמחה... ומדליקין בהן נרות... והדלקת הנרות מצווה מדברי סופרים".
התארכו
הדברים ולא הספקנו לגעת בקצם. ובל"נ אשלים מחר, כי חנוכה היא דוגמה מיוחדת בשל
התערובת של שימור וחידוש באותו עניין.
חרדי
בעולמו
- - -
- - - - - --
לא
מוגה
להערות
והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.