לטעמי הביקורת על הרבנות הראשית צריכה לבוא מכיוון שונה, כמובן בצורה מכובדת ועם נתינת קו זכות, כי המצב מורכב וודאי לי שיש שיקולים רבים שנלקחים בחשבון.
המשנה ברורה על סעיף תקעו "כתב הרמב"ם, מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שלא תבוא על הציבור שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעתם בחצוצרות" [ועיין במגיד משנה ... דהוא הדין בשופר], כלומר כל דבר שיצר לכם... זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם ברעים הורע להן ככתוב (בירמיה) "עוונותיכם הטו אלה", וזהו שיגרום להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם ארע לנו וצרה זו נקרית היא, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהן הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה "והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי וגו'".
ורואות עינינו את הכתוב כנבואה המתגשמת, שאין אנחנו מריעין ומקיימין את המצווה ונוספת צרה על צרה ואם רק נמנה בשנים האחרונות את הקורונה וגזרותיה, הממשלות, השסע בעם ישראל, המצב הכלכלי לרבות מחירי הדיור ועליות המחירים בכלל, האנטישמיות הגואה, השואה בשמיני עצרת, החטופים, הגלות של אנשי עוטף עזה והצפון והמלחמה ביותר מחזית אחת שבה אנחנו כל יום עם דמעות על קדושים נוספים שנספים. ואומר רב אשי (בבא קמא מו: ועוד), "דכאיב ליה כאיבא, אזיל לבית אסיא" ורש"י בפשטות - הכואב לו כאב הולך לבית הרופא, ובמשלי ג' "רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך" שאין למצוא את הרפואה לכאב שלנו אלא בתורה ורבן שמעון בן גמליאל הי"ד בפרקי אבות (א, יז) "ולא המדרש עיקר אלא המעשה".
והנה, הרפואה לכאיבנו הגדול, לא בשמים היא, אלא נגלית לעינינו. למרות זאת, אינני מוצא את הרבנות הראשית ושלוחותיה, שהיא כביכול סמכות הלכתית כאן בארץ הקודש, קוראת לבצע הלכה למעשה. כתבתי למעלה שיש קו זכות ואין מקום להאשים, אבל אם זה לא מגיע משם, זה צריך לבוא ממקום אחר, כמו הכתוב במגילת אסתר "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".
בברכה,
רועי מנשה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.