שלום וברכה מורי ורבותי!
לרגל חובת ימים אלו, נשקיע יחד ב"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כב, ו).
פעם הגיע מנהל מוסד למרנא, בעל ה"חזון איש" זכר צדיק וקדוש לברכה, ואמר לו: "יש לי ילד במוסד שלא מצליח להבין את דברי הגמרא הקדושה. כמה שחוזרים לו, שמסבירים לו, כמה שמפשטים את הדברים, מציירים אותם, והנה הילד אטום סתום וחתום, לא מבין מלה".
החזון אי"ש ביקש להביא את הילד לפניו.
נכנס המנהל עם הילד לביתו של החזון אי"ש והחזון אי"ש ביקש מהילד לטפס על מיטתו.
נעמד הילד על המזרן של החזון אי"ש, וכבוד הרב מבקש ממנו לקפוץ על המזרן במלא כחו.
קופץ הילד על המזרן במלא כחו, ולבנתיים החזון אי"ש מסכם לו סוגיה שלמה בגמרא.
לאחר מספר דקות, כאשר החזון איש מסיים את הסוגיה, הוא מבקש מהילד לחזור עליה.
והנה, הילד חוזר על כל הסוגיה, מתחילתה ועד סופה, בצורה הברורה והנהירה ביותר.
הסתובב לו החזון אי"ש לעבר מנהל המוסד ואמר לו: "הנה לפניך ילד שבקלות מצליח להבין את דברי הגמרא הקדושה, לזכור אותם ואפילו לחזור עליהם".
ישנם ילדים שדרך השיחה איתם היא לא שונה מבחינת המלים שאתה אמור לברור, אלא היא שונה בתור כלי קיבול, איך הוא אמור לקבל את הדברים. ורק כאשר הוא יקבל את הדברים דרך אותם צינורות אישיים אותן חנן אותו ה' יתברך, הוא יצליח להבין אותך במאת האחוזים.
התפקיד שלנו כהורים וכמחנכים למצוא לכל ילד את השביל ואת הצינור האמיתי שמחדירים בתוכו את הדברים.
זו עבודה חד פעמית, היא לפעמים קשה, מאומצת ואפילו היא נראית כזאת שלעולם לא תסתיים.
אבל כאשר עשינו אותה בצורה יסודית, באופן חד פעמי, זכינו לקבל את הילד המדהים והמתאים ביותר, הילד שיודע להבין את דברי הגמרא הקדושה, להפנים ואפילו לחזור עליה ללא כל דופי.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.