רצון העם או רצון בית המשפט?

זה כלל גדול, כאשר הרגשות שולטים השכל יושן אין עם מי להתווכח, מפני שאינו מסוגל לקלוט ולהבין. חיים אנו בתקופה שכולם כמעט בלי יוצא מן הכלל מנווטים את דבריהם ומעשיהם על פי רגשותיהם ולא על פי ההגיון הבריא, הם משוכנעים שהם אנשי האמת וכי דרכם היא ה'אור' וכי זו הדרך הנכונה והטובה, הם אינם קולטים כי כבר מזמן איבדו את ראשם, השקר שחזרו עליו יותר מפעמיים הפך לאמת שלהם, ולא יקלטו גם כאשר תאמר להם דברים ברורים נחרצים ואמיתיים

אחת השאלות הכי בסיסיות בדמוקרטיה היא, כיצד מתנהלת מדינה, על פי רצון בודדים או על פי רצון העם? הולכים לבחירות והרוב הכריע לכאן או לכאן, ומי שמייצגים את הצד המנצח חייבים לשרת ולעשות את רצון העם, וכאשר אלו אכן כך עושים, בית המשפט אינו יכול למנוע זאת, פרט אם זה נוגד את החוקה, וכל ילד יודע כי בישראל עד היום הזה אין חוקה ובית המשפט משום מה מאמין כי המדינה חייבת להתנהל על פי רצון בית המשפט ולא על פי רצון העם כפי שמתבטא בבחירות

המציאות הזו שלעם אין מה לומר במדינה, גוררת שאלה נוספת, לשם מה בחירות? אם בית המשפט הוא המכריע בין כה וכה, אז בואו נכריז כי אנו במדינה דיקטטורית, בית המשפט מנהל את המדינה על פי שיטה דיקטטורית לא מתחשבת כלל בעם אלא ברצון של 15 שופטים המחליטים ולא לוקחים בחשבון את רצון העם

טעות היא לכנות את המאבק 'רפורמה משפטית', הדבר הראשון שחייבים להכריע בו מה קובע, 'רצון העם' או רצון 'בית המשפט', פסקת ההתגברות מחוייבת להיחקק למנוע מבית המשפט את היכולת לבטל את רצון העם, זה הבסיס לקיומה של דמוקרטיה, בלי רצון העם אין כל ערך לבחירות ולמציאותה של המדינה כדמוקרטיה, מדובר בדיקטטורה שנשלטת על ידי מיעוט של בודדים השולטים על העם כולו

מערכת ההסברה והמחאה מצד הימין חייב להיות בדגש של 'רצון העם' שוב ושוב, עד שיהיה על הצד האחר להשיב על השאלה הכי בסיסית בדמוקרטיה, רצון מי קובע, 'רצון העם' או רצון של מיעוט משתלט

חיים שאולזון