אתה מה שאתה מחביא

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

עת עלו ובאו בחלוננו מאורעותיו של ג'ק סגל, המוכר במחוזותינו כהרב יוסף מרדכי פריזר שליט"א, נתבלבלו דעותיהם של כמה וכמה מטובי אישינו. הפעם לא מדובר במפלץ התוקף ילדים וילדות בסמטאות חשוכות, אלא בחד מהחבורה שהיה פורש לעת חשכת הדעת וחי חיים אחרים, כפולים וסותרים לחייו הגלויים באהלה של תורה.

השאלות הבוקעות ועולות מתהום המבוכה הן בעיקר שאלות של 'הייתכן?' האם אפשרי שמי שנחשב אצלנו לבר אוריין, יתגלה כמישהו אחר לגמרי? ככל שהאדם שיטחי יותר, כן ימהר לומר 'הוא אינו חרדי. הוא רק בתחפושת של חרדי'. הרחקתו מהיות 'אנחנו' מקלה על קצרי הדעת. 'הם' 'אצלם', יש דברים כאלה. 'אנחנו' 'אצלנו' אין דברים כאלה. מי שהוא שניים בלב ושניים בפה, אינו 'אנחנו'.

הבעיה היא שכל אחד מאיתנו מורכב מכמה וכמה שכבות. לכולנו יש את השכבה הנראית, הגלויה, המייצגת והמיוחצנת. אבל לכולנו – כן, לכולנו – יש גם את הפינות החשוכות, האפלות, המוסתרות. אין מי שאין לו משהו שהוא מתבייש בו, משהו שהוא מסתיר, משהו שאוי לו ואוי לעולמו אם הדברים יתגלו. אצל חלקנו, הדברים טמונים אי שם בעבר, אצל אחרים, הדברים חבויים אי שם בזמני הביניים ואצל חלקנו הדברים חיים וקיימים בהווה. אצל חלקנו מדובר בדברים נוראיים ומבהילים, שאיננו רואים איך אנחנו יכולים להמשיך את חיינו, אם ח"ו יתגלו הדברים ואצל חלקנו מדובר בדברים לא מכובדים ולא מקובלים. אמנם, אם יתגלה קלוננו לא נוכל להמשיך בשגרת חיינו, אבל לא נוקע אל מחוץ למחנה.

יש הבדל גדול בין מי שחטא בעברו הרחוק ועודו מתייסר על העוול שחולל. מעטים מאיתנו עשו תשובה אמיתית, חזרו בהם מהחטא, גילו את חטאיהם לזולתם ואימצו דרך תשובה מוגדרת. רובנו פשוט ממשיכים לחיות את חיינו, בידיעה שעשינו מה שלא טוב ונכון, אבל איננו רואים דרך לתקן את אשר עווינו. ההיפרדות מהאיש אשר היית בעת החטא, הנה מדרגה, שלא כל אחד מגיע עדיה. הרבה פעמים סתם עבר הרבה זמן והחטא אינו נושף בעורפנו. התרגלנו שחטאנו והעבר נראה לנו לא שייך להווה.

אנחנו יודעים להתייחס למפלצים שפוגעים בנו פנימה. לצערי, 'יודעים' פירושו להעלים את המעשה כאילו לא נעשה. על פניו כיסוי הפשעים נעשה מרחמנות על משפחת הפוגע והגנה על הנפגעת, שלא יפוצו שמועות עליה ותתקשה בשידוכים. קוצר הרואי הכרוך ב'רחמנות' כזאת, גובה מאיתנו ריבית דריבית ואין נותן אל לב. מה שאיננו יודעים זה איך להתייחס למי שלמזלנו הרב לא פגע בנו פנימה, אלא הפנה את יצריו לשדה בו מורגלים הדברים ואינם נחשבים חטא כלל. אמנם, הם ינסו לתבוע אותו בערכאותיהם, מתוך טענה שהוא רצה בחטא ספציפי, מתוך כל מה שעבר, אבל אם לא יודה ויקח על עצמו את טיעוניהם, איך אפשר להוכיח אם התאווה יותר לחטא זה או לחטא זה? וכי אכילת נבילות וטריפות אינה תאווה (על אכילות כאלה, אין להם חוק של השגת דבר במרמה).

איני יודע מרת נפשו, ומן הסתם האיש עצמו עדיין אינו יודע מניעיו. דבר אחד ברור: חטאו – מבחינתנו – הוא בינו לבין בוראו, לא בינו לביננו. מבחינתנו, חסד עשה עימנו שמצא פורקן ליצריו ודחפיו במקום אחר. אולי קיים בזה עצתם ז"ל, 'ילבש שחורים וילך לעיר אחרת'. לא לי לשופטו.

הדבר שליבנו יכול לקחת מידיעה זו (כי אם ידיעה זו הגיעה עדינו, לתכליתנו היא באה), היא לשים לב למה אנחנו מסתירים.

כי אנחנו לא מי שאנחנו נחזים בעיני אחרים, בוודאי לא הדמות שאנחנו מציגים עצמנו, אלא בדיוק מה שאנחנו מסתירים ומחביאים.

אז אם אתה מוצא פער בין מי שאתה באמת לבין מי שאתה מציג את עצמך – ובוודאי אם אתה מחביא משהו 'גדול', ואולי אפילו ממשיך להיכשל שוב ושוב (נגד רצונך. אני יודע. נגד רצונך. תיכף יבוא יום כיפור ושוב תבטיח לו ולעצמך שזהו זה, אתה עם העניין הזה גומר סופית. אבל שנינו יודעים שככה זה בכל יו"כ ושוב חוזרים לאותו מקום). אם אתה בנקודה זו, תעשה עם עצמך חסד ותמצא בפני מי לפתוח אל ליבך. אל תחשוב על מישהו שאתה מכיר או שמכיר אותך. להיפך, חפש מישהו שלא מכיר אותך. לך למישהו כשאתה אנונימי לגמרי. (אני גם אופציה, אבל עדיף מישהו שיכול לאחוז בידך פיזית)  יש דרך לצאת. מהכל יש דרך לצאת. צריך רק עזרה של מישהו 'מבחוץ'. יבוא יום שאתה תוכל לעזור לאחרים לצאת. עכשיו תורך להיעזר.

אם עלתה בך מחשבה טובה לעשות את זה, מהר לעשות זאת. כי מחשבות טובות דרכן להתמסמס. זו דרכו של עולם.

ואני כאן, עם שאר החוטאים המודעים, נישא לבבנו אל כפיים, שאכן תעזור עוז ואומץ ותעז לעשות את מה שהבטחת לעצמך אלף שפעם שתעשה.

 

חרדי בעולמו

- - - - - - - - --

לא מוגה

להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:

haredibe@gmail.com