שלום וברכה מורי ורבותי!
"הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" (אבות פ"ד מכ"א).
הקנאה היא סוג של בין אדם לחברו, אדם שרוצה שיהיה לו את מה שיש לחברו ולו אין.
התאווה היא משהו של האדם כלפי עצמו, הוא רוצה מאוד משהו חיצוני, והכבוד זה משהו שנמצא ביניהם, בין האדם לחברו לבין האדם לקונו.
הכבוד זה המשהו הרוחני- הגשמי ביותר שקיים בזה האדם.
חשוב לאדם שיעריכו אותו, שיפרגנו לו, שיחשבו עליו, שיסבירו לו עד כמה אין כמוהו בעולם, שיעשו למענו כהנה וכהנה הרבה מעבר לרגיל ויכולת ולמגיע לו באמת.
אבל רק רגע, מדוע הקנאה מוציאה את האדם מן העולם?
והלא בסך הכל מדובר באדם שרוצה להגיע לגדולות...
רוצה לקבל רכב כמו לחבר שלו, דירה כמו לחבר שלו, הוא מעוניין להגיע לאותן תוצאות שחבר שלו מגיע.
מה הבעיה לקנא בכך?
למה לא לומר לו: "יש לך שאיפות טובות, תתחיל לעבוד עליהן, ויחד נגיע לתוצאות המדהימות ביותר"?.
התשובה היא, שיש הבדל עצום בין קנאה לבין שאיפות!
ההבדל בין מי ששואף לרום המעלה לבין מי שמקנא בחברו שהגיע לרום המעלה הוא אחד, מי שרוצה להגיע לרום המעלה בגלל השאיפות הטובות שיש לו, הוא גם לוקח בחשבון את הדרך להגיע לשם. הוא לא מסתכל על אותו אדם ואומר: "אחח, למה לו יש ולי אין?", אלא הוא אומר: "בדיוק כפי שהוא עמל, טרח ויגיע והגיע לרום המעלה, כך גם אני אעמול, אטרח ואתייגע ואגיע לאותו רום המעלה". זה משהו שיחסית חיובי.
לעומתו, כאשר מגיע אדם ואומר: "אני מקנא בו למה הוא נמצא שם", הוא לא מתכוון באמת לעמול ולהגיע לאותו מקום. הוא גם לא מתכוון במידת מה אפילו לראות את עצמו עומד ליד אותו אדם. בקנאה הוא רוצה להיות ההוא שמגיע לאותה תוצאה ללא כל אותו עמל.
המח האנושי מבין שלא ניתן להגיע לתוצאות ללא עמל, המח האנושי מבין שלא ניתן להגיע ליעד מבלי לעבור את הדרך.
זה מה שמוציא את האדם מן העולם, התחושה של: "אני רוצה שיהיה ואני יודע שלעולם לא יהיה", היא זו שגורמת לאדם לחסל את חייו עלי אדמות, לקצר את ימיו ולגרום לעצמו שאפילו עצמותיו ירקיבו בקבר מהר יותר כלשון הפסוק (משלי יד, ל) "וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה".
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.