מאת הרב ישראל קלצקין
ערש״ק פרשת דברים, שבת חזון תשפ״ג.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה׳.
כבר הזכרתי כאן בעבר את מורי ורבי הגאון רבי משה יברוב זצ״ל, יליד ציון ואיש ירושלים בכל נפשו, למרות שהתגורר רוב שנותיו בבני ברק, כמעט בכל שיעור היה משחיל ׳מילתא דבדיחותא׳ וכך סיפר לנו פעם: שטיבלאך מאה שערים זרועה ב׳כוכבים׳ למכביר, חלקם הומלסים וחלקם סתם קשי יום שרחבת השטיבלאך היא המקלט הנפשי שלהם והשיחות שם מתנהלות בעיניהם כמו פרלמנט מדיני שהחלטות הרות עולם נחתכות על ידיהם.
באחד השיחות הללו סיפר אחד מהם, ששמע מפלוני אלמוני שהיום אמרו בחדשות כך וכך, נענה אחד הכוכבים: ׳אל תאמין לו, הוא משוגע על כל הראש׳, זאת מנין לך? שאל המספר. ׳כי הוא טוען שהוא אליהו הנביא׳ ענה הכוכב. הקשה שוב המקשן: ומנין לך שהוא לא אליהו הנביא? התרגז הכוכב: אתה שואל אותי מאיפה אני יודע? הרי אני בעצמי המשיח!
לקראת הסוף של המאמר, תבינו למה נזכרתי כעת בסיפור הזה (בנוסף, דוקא מתאים לימים אלו שאנו אמורים לצפות לאליהו ומשיח באמת).
מזה מס׳ שבועות, שאני רוצה לכתוב סדרת מאמרים (מיעוט רבים שנים) על אירוע מעניין שגרר נספחים של אירועים, שהתרחש זה עתה וכבר נמשך במשך מס׳ חודשים ואותו אירוע גרר שרשרת אירועים שמרכזו, ענין שקרה לפני שלושה עשורים וכלל לא הייתי מודע אליו ובטח לא לחומרתו, ומהשלכותיו אני עדיין בעיצומו של האירוע ואני מתפלל להשי״ת שיחונן אותי בבינה יתירה, שאדע את אשר לפניי וביותר אני מבקש ממנו יתברך, שכאשר אני מרגיש ורואה את המצב שנראה ללא מוצא, שלפחות אבין מה עלי ללמוד מזה ומה ה׳ דורש מאיתי במצב כזה וחשוב לי לשתף אתכם בזה, שנבין כמה חמור קפידה של יהודי על רעהו.
אבל מאמר כזה דורש הרבה ישוב הדעת וזמן איכות, שאין לי כרגע עודף ממנו וכבר כמה פעמים חשבתי להתחיל לכתוב זאת וברגע האחרון הגיע אירוע כלשהו והעדפתי אותו בגלל הקלילות שבו.
אז זה מה שקרה לי אמש באישון לילה ואפילה, כאשר הייתי בטוח שאבלה חלק הלילה מול המסך של הלפטופ להתחיל לכתוב את תחילת הסיפור הנ״ל ומפאת שאני נודד בדרכים בימים אלו, סיימתי מעריב בביכנ״ס מקומי בעיירה כלשהי, נכנסתי למסעדה חלבית (תשעת הימים) והזמנתי סנדויץ׳ עם שתיה, גם אורז ותוספות קיבלתי, את הסנדויץ׳ אכלתי ושבעתי, את האורז והתוספות והפיתות ביקשתי לארוז (בכל זאת צ׳אלמער, ובנוסף, תמיד במלון, פתאום תופס אותי רעב), נסעתי למוטל (מלונית) על אם הדרך שכבר הזמנתי שם חדר אונליין, אני נכנס ללובי וניגש לקבלה לעשות צ׳ק אין ואז אני שומע באידיש ׳שלום עליכם ר׳ איד׳, סובבתי את ראשי וראיתי בחור בעל חזות חרדית נראה כבן 40 פלוס, ושואל אותי אם יש לי תפילין איתי?
חשבתי שבודאי הוא שכח להביא איתו את התפילין ודואג איכשהו למחר בבוקר, נהגתי כמנהג יהודים והשבתי לו בשאלה: הרי יש כאן באזור בית חב״ד ויש שם תפילת שחרית כל בוקר ובודאי ישמחו להשאיל לך תפילין, ואם לא הם, אז מי?
אני צריך לעכשיו! ענה הבחור.
הרמתי עליו זוג עיניים תמהות, האם זו בדיחה או הלצה?: עכשיו? 12 בלילה?
כן, ענה הלה, עוד לא הנחתי תפילין היום ואינני רוצה ללכת לישון לפני הנחת תפילין.
מתוך אינסטינקט ציטטתי לו את לשון חז״ל ׳לילה לאו זמן תפילין הוא׳, אך הוא לא הירפה וענה לי: ׳אני ריבניצער, והרבי הקדוש מריבניץ זי״ע היה מתפלל שחרית בלילה ומניח תפילין. אל תהיה כבד, יהודי מבקש תפילין, תן לו, אל תשאל מדי הרבה שאלות׳. לך תתווכח עם טיעון כזה.
עמדתי אובד עצות, אינני פוסק, גם לא אתקשר בחצות לילה להעיר מו״צ לשאול אם יש איסור להניח בלילה והאם יש איסור ׳לפני עיוור׳ אם אתן לו, מה עושים?
רציתי להרויח זמן, סיפרתי לו את הסיפור הידוע שר׳ דוד ברסלב׳ער ישב פעם ב׳ויברך דוד׳, העיר לו אחד המתפללים: ׳למה אתה יושב ב׳ויברך דוד׳? ענה לו ר׳ דוד, מתי בפעם האחרונה שאלת אותי אם אכלתי ארוחת בוקר? זה שאין לי אוכל ובית ואשה לא איכפת לך, תפסת אותי יושב ב׳ויברך דוד׳, זה מה שמפריע לך?
המשכתי ואמרתי: לפני שאדאג לך לרוחניות ולתפילין, תן לי לדאוג לך לגשמיות: ארוחת ערב כבר אכלת היום? לא, ענה הבחור.
אומר ועושה, שלפתי את האורז והתוספות שארזו לי במסעדה והושטתי לו.
מקודם אניח תפילין ואחר כן אוכל, ענה הבחור, (אחד מהשנים: או שהוא פחד שאברח לו, או שאיננו אוכל לפני התפילה).
חשבתי במהירות מה רצון הבורא יתברך? עומד לו בחור שנראה כל כך מסכן ומבקש להניח תפילין, גם אם זה לא ׳גלאט׳, הרי מצות חסד היא דאורייתא, וגם אם יש חשש של ׳לפני עיוור׳ זה לא תעשה, ונקטינן להלכה: ׳עשה דוחה לא תעשה׳. שלפתי מהמזוודה את ה׳תפילין בייטל׳ והגשתי לו.
הוא הודה לי מקרב לב, התנפל על הנרתיק, חיבקו ונישקו, שלף את הטלית והתעטף עם ברכה, הניח תפילין בשם ומלכות, הגשתי לו את הסידור וקרא קריאת שמע בסילודין, יצא למרפסת האחורית ואינני יודע אם גם התפלל שמו״ע, חזר, חלץ וקיפל, וניגש ליטול ידים לסעודה.
תוך כדי סעודה על השולחנית של הספה שבלובי, שאלתי אותו, למה אתה לא הלכת בבוקר לחב״ד הסמוכה להניח תפילין?
הסיפור הוא כזה, עונה לי הבחור. אני שוהה באזור תקופת מה, לא מזמן איבדתי את התפילין שעוד היה לי מהבר מצוה ואין לי שום אפשרות מימון לתפילין חילופיים, אני מתמודד עם חיי היום יום, חי מהיד לפה, עובד בעבודות מזדמנות ושורד איכשהו.
ביום הראשון, אכן הלכתי לבית חב״ד הסמוכה והנחתי תפילין, אבל יש לי בעיה איתם, הם אומרים ׳יחי אדוננו מו״ר מלך המשיח׳.
ומה הבעיה שלך עם זה? הם מכריחים אותך לענות אחריהם? מה איכפת לך מה הם מכריזים?
וכאן מגיע הפונצ׳: הבחור מתקרב לי לאוזן וכמעט לוחש לי, ׳הוא לא המשיח׳.
מאיפה אתה יודע? שאלתי בבדיחותא. ׳עוד לא הגיע הזמן להתגלות, הוא ענה, אבל זה אני...׳
כאן נזכרתי בבדיחה של הרב יברוב ושאלתי: בטוח משיח? אולי אליהו הנביא? ענה הבחור: אליהו הוא כהן ואני ישראל...
[מזכיר את הסיפור של מישהו שסבל ממחלת ׳רודף אחר הכבוד׳ במידה גדושה ומישהו החליט להעמיד אותו על מקומו, פעם בחופה כיבד אותו בברכה ואמר ׳הגאון הצדיק ר׳ חזקל הכהן שמעקער שליט״א מכובד בברכה׳, מתקרב ר׳ חזקל ומוחה באוזני הקריין: ׳לא נכון, אינני כהן׳, ענה הקריין: ו׳הגאון הצדיק כן נכון, אה׳?, אף כאן, כהן לא ומשיח כן]
הבנתי כבר הכל, ובכל זאת, ביקשתי ממנו את מספר הטלפון שלו ורשמתי אותו בזיכרון של הטלפון ואני פונה בזאת לקוראים היקרים אוהבי חסד, כן משיח לא משיח, יהודי כואב זקוק לעזרה, אם יש למישהו זוג תפילין משומש שיכול לתרום לו או רעיון אחר איך לעזור לו בזה, אשמח להיות הצינור או לקשר ישירות איתו.
דבר אחד כבר הרווחתי מכל הסיפור, היום התיישבתי בבימ״ד ועיינתי בסוגיה של תפילין בלילה, מתברר שיש בזה מחלוקות ואין ממש איסור להניח בלילה, יש אפי׳ דעות, שמי שאנוס ולא הניח ביום יניח בלילה בדיעבד.
נ.ב. היכן נרמז בתחילת הפרשה, שיש חיוב לעבור הפרשה שמו״ת ובנוסף גם פירש״י?
שיר של יום רביעי מתחיל ב׳קל׳ ומסתיים ב׳קל׳, מה הענין ותופתעו כמה אותיות הם מונים?
׳ותשובו ותבכו׳ מה מגרעה ׳ותשובו׳? ומה זה גרם?
זה ועוד הרבה חידושים ורעיונות בתוככי הגליון, הדפיסו והביאו עותק גם לבית הכנסת.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.