רגעים של השבוע - פרשת אחרי-קדושים

 

רגעים של השבוע - פרשת אחרי-קדושים

 

עוגת הסיום שהצילה את הבן / החיים והחברים של איוב / כרטיס לרכבת לגנב היהודי / זמנם וסבלנותם של הדייגים

 

א. סיום לגומרה של תורה

 

אברך מוכשר ותלמיד-חכם מופלג הוא הרב אלעזר ניסן רובין, המתגורר בארה"ב ועוסק במשך היום בנתינת שיעורי תורה ברבים, בעיקר בשפת האידיש. מזה מספר שנים הוא מוסר שיעור קבוע ברמב"ם היומי, כתקנתו הקדושה של הרבי, ורבים מאזינים לו מכל העולם. לכבוד סיום הרמב"ם שהיה בתחילת השבוע, נשא הרב רובין דברים בגודל מעלת לימוד שיעור קבוע בתורה, וחשיבות עריכת סיום, כפי שקבעו חז"ל שעושים שמחה לגומרה של תורה. 

האזנתי לשיעורו המרתק, ושמעתי ממנו סיפור חינוכי מדהים ומרגש:

"ילד קטן חזר מתלמוד התורה ובפיו בקשה לאמו. לרגל סיום מסכת משניות, תיערך בכיתה חגיגת סיום, וכנהוג מביא כל תלמיד מביתו ממתקים או שתייה לחגיגה. 'אמא', אמר הילד בעיניים בורקות, 'את מכינה עוגות כה טעימות, האם תוכלי בבקשה להכין לי למחר בבוקר עוגה למסיבה'? האם השמחה בשמחת הילד הבטיחה לו, ובערב, לאחר השכבת הילדים החלה להכין את העוגה, יחד עם עוד עוגה גדולה ומרשימה שתכננה מראש להכין למסיבה מיוחדת לעובדות, בחברה בה היא משמשת בתפקיד ניהולי בכיר. השכם בבוקר, נכנס הילד למטבח, וראה שתי עוגות מוכנות, אחת גדולה ומרשימה ואחת קטנה ופשוטה, ובתומו הבין כי הגדולה מיועדת בעבורו והקטנה לעבודה של אמא. לאחר שעה-שעתיים, כאשר האם נכנסה אל המטבח חשכו עיניה, התכוונה למהר לטלפן לתלמוד-התורה של בנה כדי לבקש שלא לנגוע בעוגה עד שתגיע להחליפה, אך לאחר רגע עצרה, ויתרה ולא אמרה דבר. 

חלפו שנים, הילד גדל והגיע עת דודים, כמה דקות לפני שהוא נכנס לחופתו, הוא קרא לאמו ואמר לה את הדברים הבאים: 'לפני למעלה משנה, התחברתי לחברים לא טובים, והללו גררו אותי להחלטה להצטרף איתם למסע רחוק פיזי ורוחני בלי להודיע להורים והמשפחה. היינו כבר בדרך לשדה התעופה, הייתי רעב ונכנסתי לקונדיטוריה, ולפתע אני רואה מול עיניי עוגה יפה וגדולה, כל כך דומה לעוגה שהכנת לי פעם כשהייתי ילד קטן, לרגל מסיבת סיום מסכת בכיתה. הכל צף בזכרוני, ואמרתי לעצמי, שאני לא יכול בשום פנים לצער אמא כה מסורה, שכל כך העריכה את לימוד התורה שלי. הסתובבתי ולא טסתי, חזרתי לישיבה, לתפילות וללימודים, ובעוד כמה דקות אזכה בע"ה להקים בית יהודי טהור וקדוש, כשאיפתכם הגדולה".

 

ב. חברותא וחברים

 

אם כבר הוזכר נושא לימוד וגם עניין חברים, אין ספק כי חייו של אדם המסובב בחברים טובים, מהווים עבורו אושר גדול, והשתתפות בשיעור תורה קבוע יחד עם עוד יהודים, הוא מתכון לחיים מאושרים ושמחים.

וכבר קבעו חז"ל הקדושים "או חברותא או מיתותא".

וכך שמעתי השבוע מחבר טוב, שהסביר לי בטוב טעם, מה שאפשר ללמוד בנושא זה מאיוב, שהשטן קיבל מהקב"ה לקחת ממנו הכל; משפחתו, רכושו ועושרו הרב, אבל בלבד שלא ייגע בנפשו וישאירו בחיים. ואכן, שלב אחר שלב, מתו עליו כל שבעת ילדיו, כספו נלקח, נכסיו אבדו והוא אף חלה בשחין בכל גופו, מראשו ועד רגליו, והדבר גרם לו לצער גדול, עד כדי שהוא התפלש באפר והתגרד כל היום. לפתע מתברר שיש לו חברים, שלושה רעים מגיעים אל איוב במטרה לנחם אותו, לאחר ששמעו על הרעות אשר נפלו בחלקו. וכאן נשאלת שאלה מתבקשת: אם השטן לקח מאיוב כל מה שהיה לו, איך השאיר לו בכל זאת את חבריו? אלא מכאן רואים, שחברים זה חיים, ובלעדיהם אין משמעות לחיים, והיות והשטן הוזהר לא לקחת נפשו של איוב, לכן לא יכול היה לקחת ממנו את חבריו!

ואם הדברים נכונים לכל אדם בוגר, הרי שכהורים, מוטלת החובה לראות שילדינו מסובבים בחברים טובים, ואם קורה שהילד מופנם ולא מתקשר עם חברים, יש לבחון זאת בצורה מתאימה ולראות מה גרם לכך וכיצד אפשר לטפל בזה, ואף לסייע להם בקיום מאמר חז"ל בפרקי אבות "וקנה לך חבר".

 

ג. דרכים בדרך העבודה של ה'אידישער גנב'

 

כשהבטתי במראהו השפוף והשדוף הייתי בטוח כי מדובר בקשיש, אבל לאחר שהציג לי את תעודת הלידה שלו, התפלאתי שהוא נולד רק לפני 60 שנה. 

עיניו כבויות, ידיו מלאות קעקועים מאותו סוג המסגיר מיד את מה שעבר עליו, לפחות בחלק מחייו. 

באמצע דיבורו, הוא הרשה לעצמו לחייך קצת ואומר לי: 'עד הבוקר יש לי לספר לך את הסיפור הארוך של חיי'.

שני הוריו יהודים, הוא אף נימול ביום השמיני וקיבל שם יהודי, ועוד זוכר את אמו אופה מצות לפני חג הפסח.

'בגיל 14 נתפסתי פעם ראשונה בגניבה', הוא מתוודע לפתע בפניי, ומגלה את סגור ליבו על קרוב ל-30 שנה שהוא מבלה בבתי כלא שונים, בעטיין של גניבות שונות במקומות שונים. לפני מספר שבועות הוא שוחרר לאחר שהות של שנים רבות בכלא באחת הערים הרחוקות מכאן, ונשלח למוסקבה הבירה רק עם הבגד המכסה את גופו. שבועיים ישן באיזו תחנת מטרו, ואחר-כך נלקח לעבודת בנייה כשבקשה אחת הייתה לו מהמעסיק: לקנות לו כרטיס ברכבת לאחותו שגרה בעיר אחרת, לא הרחק ממוסקבה. בתום שבועיים של עבודה קשה, המעסיק פשוט נעלם והוא שוב חזר לישון כהומלס במטרו. לפתע הוא נזכר ביהדותו, שאל על בית הכנסת, שירך את עצמו רגלית ואתמול בצהריים הגיע, רעב, תשוש ומרושש. 

תוך כדי שסעד סעודה טובה ומשביעה באולם בית התמחוי, כמוה לא ראה וטעם זה עידן ועידנים, חיפשנו לו כרטיס ברכבת, והיא נקנתה לנסיעה הקרובה היוצאת בעוד מספר שעות. עוד מנת מזון נארזה עבורו, יחד עם סל מכובד של מצרכי מזון טובים, וקולקציה מכובדת ונקייה ממחלקת 'יד שנייה' - והאיש כבר חייך ונראה אחרת. 

כשהורדתי ממנו את רצועות התפילין, הוא אמר לי בעיניים דומעות ונרגשות: "מחר אני מתחיל דף חדש בחיי"! חייכתי ואמרתי לו: "ידידי היקר! למה מחר? היום כבר התחלת"! הגשתי לו את הכרטיס לרכבת ונפרדנו לשלום, עם תקוות גדולות לחיים טובים יותר של הגנב היהודי, לשעבר.  

 

ולתמונת השבוע שלי: אלו משכימים ואלו משכימים

 

10 דקות נסיעה מהבית, 'אוסטקינו', השבוע ביום ראשון 6 בבוקר. המקום הכי מתאים לשאוף אוויר נקי, בעונה נפלאה זו, במעבר הקצר שבין האביב לקיץ הקרב ובא, ולהתחיל את השבוע ברגל ימין. הליכה בשבילים המוריקים והמסודרים ומסביב לאגם, שרק לפני שבועיים - בטיול משפחתי בחול המועד פסח, ראינו שהמים ברובם עוד היו קפואים. 

יחד עם זוגתי אנו לא יחידים כאן, יש עוד מעט אנשים, מהם שרצים, אחרים מסתובבים לצד בעלי החיים הקשורים אליהם וכאלו שעושים תרגילי ספורט. אך עיניי צדו את הדייגים.

כדי להעלות בחכם דגים מהאגם, הם יצטרכו לשבת שעות ארוכות - אני חושב בלבי, ואכן הם מתכוננים לשהות ארוכה; לצד ארגז עם אוכל ושתייה, יש להם כסא נוח, ובעיקר הרבה סבלנות והמון זמן. 

קנאה מסוימת התגנבה לרגע ללבי למראה השלווה שלהם, אך לא להרבה זמן, נזכרתי במה אני אהיה עסוק היום ב"ה, ולבי עלה בתודה ושמחה. נזכרתי כי היום מתחילים לומר 'תחנון' לאחר כל חודש ניסן שחלף ללא אמירה זו, היום מתחילים מחזור חדש ברמב"ם, עם פרקים ארוכים בתחילתו, מכאן אמהר למקווה, תפילה, שיעורים, אולי אזכה להניח למאן דהו תפילין, ועוד עיסוקים ב"ה הממלאים את היום בעשייה ושמחה אמיתית, כזו המביאה סיפוק ואושר נפלא שהקב"ה מרעיף על בניו ברוב רחמיו ואהבתו הגדולה. 

 

גוט שבת!

שייע