מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערב שבת פר' משפטים תשפ"ג.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
נזכרתי השבוע בסיפורו של המחותן שלי, ומכיון שיש בו מסר חשוב, אנצל את ההזדמנות לשתף אותו אתכם, ולפני כן קצת רקע, לתאר מיהו מחותני.
יהודי נחמד שמוכר לכל יהודי בברוקלין בכלל ולכל חסיד מונקאטש בפרט, קוראים לו ר' עמרם ראזינגער שליט"א.
אני משער שהוא לא קורא עברית ברהיטות, כמו רוב האמריקאים, (ובפרט חסידי סאטמר ומונקאטש), אבל אם יקריאו לו את תוכן המאמר, הוא יעשה תנועת ביטול עם ידיו ויגחך: 'רב עמרם, ממתי אני רב? עם מי אני רב? אני עמרם, וזהו', בקיצור: כל המוסיף גורע.
ובכן, נכבד את רצונו ונקרא לו עמרם, נכדתו הבכורה נשואה לבני ומכאן אנחנו מכירים.
תמיד עם חיוך וסיגריה כ'תלת רעין דלא מתפרשין', ורק לקראת שבת, דקות ספורות לפני השקיעה, הוא יכבה את הסיגריה, ויהפוך עם חיוכו ל'תרין רעין דלא מתפרשין', ולמחרת מיד לאחר זמן ר"ת הסיגריה תידלק שוב.
הוא מספר לי, כי כאשר אושפז בבית חולים בהכנה לניתוח לב פתוח, הוא היה מתפלח למרפסת מדי זמן מה 'לנשנש' את הסיגריה שלו.
אך לקראת הניתוח, הרופא הורה לו בתוקף להפסיק לעשן, ואכן, זה החזיק 3 ימים ואז באתי אל הרופא והסברתי לו שהנפש חשוב יותר מהגוף ובלי עישון המצב רוח שלי מתדרדר ואין לי חיים ובלית ברירה הרופא הבין לליבי תרתי משמע והתיר לי לעשן וב"ה כבר 20 שנה עברו מאז.
עוד הוא מספר, כי אביו נפטר טרי ורענן בגיל 98 עם סיגריה ביד.
זו היתה הקדמה, בשביל להכיר את ר' עמרם, אופס, עמרם.
וכעת למנה העיקרית, כפי שהוא מספר: בימי עלומיי למדתי בישיבת סאטמר. אני אומר למדתי, אבל אני רק מתכוון לומר מה שמכנים 'למדתי', כי הכל עשיתי בישיבה חוץ מ'למדתי', אך גם לא הפרעתי, מצאתי לי את התעסוקות שלי, אבל הראש לא היה בלימוד, ובאידיש כמובן זה מצלצל יותר מוצלח: 'איך האב נישט גיהאלטן באיים לערנען'.
יום אחד הרבי, ר' יואליש קורא לי לחדרו, עמדתי לפניו ביראת הקודש, ידענו כי הוא 'הרב הדומה למלאך ה' צבקות', והוא אומר לי בצער ובנעימות: עמרם, המשגיח בא לבקש ממני רשות לסלק אותך מהישיבה, הוא אומר 'אז דו האלט'ס נישט באיים לערנען', (שאינך בלימוד), מה אתה אומר?
עמדתי מבוייש, צנום ורזה, ראשי מורכן ומלמלתי בבושה: 'ס'איז אמת, איך האלט נישט באיים לערנען' (קשה לתרגם את זה, אבל זה הכי קרוב: 'זה אמת, הראש שלי לא בלימוד').
הרבי הורה לי להמתין והוא שלח לקרא למשגיח והרבי אומר לו: עד שמוצאים בחור שדובר אמת, אתה רוצה לסלק אותו?
ומני אז, מסיים המחותן, אני לא מפחד אף פעם מלומר את כל האמת.
ע"כ הסיפור כפי שהוא מספר לכל מי שמוכן לשמוע.
ואני אוסיף את חלקי, עם המסר הגדול. יהודי זה, למרות ש'האט נישט גיהאלטן באיים לערנען', זכה להקים בית נפלא, וגם ששת בניו (ומחותני בראשם) הקימו חסידישע משפחות לתפארת, ת"ח ויראים, שירשו מאביהם רק מחצית מה'גנ'ים שלו, כולם עם חיוך, אבל אף אחד לא מעשן.
ועכשיו, תארו לעצמכם אם בעל 'ויואל משה' זצוק"ל, היה רוקד לפי צלילי המשגיח בישיבה ומסלק אותו לרחוב? עדיף שלא לחשוב…
אז מה נזכרתי בזה השבוע?
הרבי מבארדיטשוב זי"ע היה מוצא זכות בכל יהודי ולא משנה לאיזה דיוטא תחתונה הוא הגיע, השבוע, כאשר האזנתי לראיון עם ראש שלטון הרשע אהרן ברק והמראיין שואל אותו 'אתה מאמין באלוקים?' והוא עונה לו 'לא' (עפרא לפומיה), נזכרתי להבדיל בסיפור של המחותן שלי, וחשבתי איזה מטעמים הבארדיטשובער היה עושה מזה, ראו נא ראו מה כוחו של יהודי, לא מאמין בכלום לא שומר כלום, אבל מתעקש להגיד את האמת.
וכאשר דיברתי עם יהודי חכם על כל המהומה שהשמאל מחולל בימים אלו ושאלתי אותו כמה צביעות אנשים יכולים להכיל ולשדר ברבים בלי בושה? הוא ענה לי תשובה מאוד הגיונית.
כאשר תיכנס לבית של מישהו שמתגורר שם עשרות שנים ותודיע לו שהבית מחליף בעלות, ומעתה הוא שלך, מכל סיבה שהיא, הוא יעשה הכל כולל הכל, כדי לא לעזוב את ביתו, ולא לאבד את הבעלות והשליטה על ביתו, וכלל לא איכפת לו מה יגידו עליו ועד כמה הטיעונים שלו יכולים להיות מופרכים ולא הגיוניים, הוא פשוט יבעט ברגליו כמו ילד קטן שמשתכשך במי האמבטיה והאמא באה לשלוף אותו משם והוא רוקע ברגליו ונוגף בידיו בהתנגדות פיזית בכל כוחו, מבלי לחשוב כלל על ההשלכות של מעשיו.
השמאל מסתובב בארץ עם הרגשת: 'אני בעל הבית' ואין מצב שהמצב משתנה, ובעוד כל התשקורת והמדיה והאופוזיציה מנסים לשדר את הטירוף במילים מכובסות, ישנו פרופסור אחד בשם 'אמיר חצרוני', שכשאני רוצה לדעת את האמת מבחינתם, אני מאזין להגיגיו, משום שאין לו מכבסה, 'ליבא לפומיה גליא', והוא מציג את הדברים בדיוק כפי שהם, וכך בערך הוא אמר בשידור: אבא שלי לא הגיע לכאן מאירופה לכבוש את הארץ ולשפוך את דמו כדי שהצ'חצ'חים המזרחיים הנבערים, והדתיים החשוכים ישתלטו כאן על הארץ, כבשנו אותה, נלחמנו עליה והיא שלנו, ולדעתי צריך בכלל לשלול מהם זכות בחירה, כשם שכל אחד מבין ש-25 תלמידים בכיתה בבית הספר אינם יכולים להמרות את פי המורה והמנהל, ולטעון שהם הרוב המוחץ ועוד לא שמענו שהמורה יערוך בחירות בכיתה מי ימלוך? הוא או הם?
זה הכל, עלינו רק להיכנס לראש שלהם ולהבין את הלך מחשבותיהם, בגין טעה כשהכריז בפאתוס: 'יש שופטים בירושלים', במקום להכריז בהכנעה 'יש בעל הבית בירושלים' ובינינו, לא נראה לי שנוכל לשנות את המצב, גם אם הרפורמה תעבור, 'התנועה לאיכות' תעתור לבג"ץ, 'היועץ המשפטי' יגבה, 'בית המשפט' יפסול את ה'רפורמה' (או ה'מהפיכה' כלשונם) וה'רשות המבצעת' הרי כפופה להם, ונראה מי כאן בעל הבית?
נשאר לנו רק להמשיך להתפלל: 'השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה' ע"י הגאולה השלימה בקרוב אכי"ר.
וכעת לעיקר: בפרשתנו נאמר: 'ורפא ירפא' וזו פ' דגושה, עם נקודה באות פ' ובתפילת 'רפאנו' בלי נקודה, מה ההבדל?
למה רק בברכת 'רפאנו' מוסיפים 'ונרפא' משא"כ בכל שאר הברכות?
'כי יבער איש שדה או כרם', 'איש שדה' נאמר על עשיו, האם זה קשור לענייננו, נזקי השן והרגל?
כל זה ועוד הרבה רעיונות שלכאורה לא תמצאו באף מקום, בתוככי הגליון המצו"ב 'מעדני הפרשה', טעמו וראו כי טוב.
בברכת שבת שלום ומבורך :
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.