מאן דהוא שלח לי היום את הגליון השבועי 'ניצוץ אחד' שם כותבים פנינים משיעוריו של הגאון רבי דניאל אלתר שליט"א, ואצטט מה שראיתי שם על הפסוק בפרשתנו שאמר המלאך ליוסף, 'שמעתי אומרים נלכה דותינה', פירש"י 'לבקש לך נכלי דתות', מהו 'נכלי דתות', למה לא סתם 'נכלים'?
היה מפרש ה'אמרי חיים' מויזניץ זי"ע, כי אין מי שהורג את זולתו סתם כך, תמיד ימצאו איזו הצדקה דתית, עם מראה מקום מפורש בשו"ע ובפוסקים ויוכיחו כי ע"פ דת של תורה היה מצוה להורגו ולשפוך את דמו, אף כאן, למרות שהתורה מעידה כי 'ויקנאו בו אחיו וישנאו אותו', אך הם מצאו כי על פי ה'דת', מצוה להגותו מן המסילה (העתקתי לשונו).
וכך היה ה'בית אברהם' מסלאנים זצ"ל מפרש בדרך צחות: 'טוב ה' לכל', שהשימוש שעושים הבריות בשם ה', הוא טוב ומתאים לכל מטרה, תמיד ימצאו איזה 'לשם שמים' שבשמו יוציאו את כל הרשעות שבפנים להזיק ולהשחית החוצה.
ואם כבר בענייני 'לשם שמים' עסקינן, נביא ווארט נוקב, מהמגיד הירושלמי הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל מתוך פרשת השבוע.
אמרו חז"ל: למה נסמכה מעשה אשת פוטיפר למעשה תמר, לומר לך מה זו לשם שמים נתכוונה אף זו לשם שמים נתכוונה וכו'
מקשים העולם: אם שתיהן לש"ש נתכוונו, מדוע תמר נחשבת לצדקת לנצח, ואשת פוטיפר נהפכה לסמל התיעוב והגנאי?
והיה רבינו המגיד הרב מרדכי דרוק רועם בקולו ומסביר: הכל תלוי מה קורה אם לצורך קיום ה'לשם שמים' צריך לפגוע במישהו?.
תמר הבינה כי האפשרות היחידה להציל את ה'לשם שמים' שלה הוא לבייש את יהודה, העדיפה להישרף יחד עם ה'לשם שמים' שלה ולא לביישו.
אשת פוטיפר ראתה כי ה'לשם שמים' שלה לא מתקדם לפי תוכניתה, התחילה לבעוט ולהשתולל ולהעליל ולשרוף את המועדון.
זה ההבדל ביניהם, לתשומת ליבם של כל ה'לשם שמים'ניקים שבדורנו, שחוסמים כבישים ומעכבים חולים בדרך לרופאים, חתן כלה בדרך לחופתם, לגנוב חומשים מבתי כנסת כאשר הפירוש לא לפי מה שהרב שלהם חתם, לנתץ מכשירי 'נדרים' מהפוליש, להחניק זקנים וחולים עם פיח הצמיגים, להפעיל טרור על מי שלא הולך בתלם ועוד הרבה כהנה, כאשר כל מי שנתקל בדרכם עבר זאת על בשרו, גם אם הוא רב חשוב, או אדמו"ר צדיק, או ראב"ד, ורק באחרונה נוכחנו, שעל ויכוח הלכתי בענין פילטר למקוה, ניגש מתלהם אחד ותלש את זקנו של רב ידוע מורה הוראה, ולפני שבועיים נתפרסם עוד מקרה של מישהו שעל קדושת המאבק ב'כלים מכלים שונים', נכנס לחדר רב מפורסם והכהו על לחיו, בקיצור 'דור ששופט את שופטיו' והכל לשם שמים.
מה שמוכיח כמה ה'לשם שמים' מעוות הוא, שהרי בכל המקרים שמנינו כאן, יש רבנים שמכשירים, ואם אכן 'לשם שמים' כוונתך, הנה, יש לך על מי לסמוך, יחזור לתלמודו ושלום על ישראל, אלא מאי? כך נראה לך נכון, נתבצרת בעמדתך, נכנסת לתאוות הניצחון, וכל האמצעים כשרים לנצחונך, ולזה אתה קורא 'לשם שמים'?
ואשתמש בדוגמא הכי רלוונטית, מפני שהיא נוגעת כמעט לכל בית ולכל בית מדרש בישראל בימים אלו:
יהודי בני ברקי קם בבוקר אחד ומחליט שהחומש 'פשוטו של מקרא' מעוות את המקראות ויש לבערו מן העולם, עושה מה שעושה ופועל מה שפועל, וכאשר נתקל בקיר אטום, הוא פונה לבית דין מפורסם, שידוע לכל מי שאי פעם נקלע אצלם לד"ת, כי לחתום על שפיכת דמים של יהודי זה הרבה יותר קל מאשר לתת חותמת של הכשר על חבילת סוכר, (ולמען ההגינות אצהיר כי אני נוגע בדבר, שהרי במו עיני חזיתי וחויתי זאת עלי ועל בני קהילתי), ולמרות זאת הם מסרבים לפסול את החומש, מקסימום מוציאים מכתב כי יש לתקן הצריך תיקון במהדורה הבאה, ואף מציינים כי העורכים הינם ת"ח ויר"ש וכו'.
אבל האיש כבר נכנס לעקשנות, מצליח לשכנע איזה שהוא עציץ לצדקתו ומשם הדרך קצרה להרחיק את עדותו ללייקווד, ועל מה שקורה כאן, איך מוציאים חתימות, איך מזייפים מסמכים והשיטות איך עובדים על רבנים וראשי ישיבות ומסלפים נתונים, לא אאריך, כי עדיין איש צעיר אנוכי והחיים לפני ויש לי עוד תוכניות רבות בס"ד ועל כן חפץ אני בחיים וד"ל.
(רק זאת אציין, כי העברית הצחה שבה נכתב מכתב ר"י לייקווד מעיד כאלף עדים כי הם קיבלו את הכתב מוכן ומזומן לחתימה).
פגשתי שלשום בלייקווד את הגאון רבי שלמה מילר שליט"א, רב ידוע בטורונטו והוא גם אב בית דין בלייקווד, ושאלתי אותו בדרך ארץ, אם הסיבה שהוא לא חתם נגד החומש, היא מפני שלא פנו אליו? (מה שלא הסתבר לי) או מפני שאינו סבור שיש דברים בגו?
ענה לי הרב: ודאי שפנו אלי, ועניתי להם, נגד מי אחתום: נגד ה'אבן עזרא'? נגד ה'רמב"ן'? נגד המלבי"ם'? או נגד ה'רלב"ג' וכו'? (הם חלק מפשטני המקרא כידוע).
הבני ברקי הנ"ל לא נרגע, ופנה להגאון רבי דוב לנדו שליט"א ור' דוב ענה לו כי יש לו בעיה לחתום, כי יש להם מסורת במשפחה, שזקנו הרה"ק רבי אברהם טשאקעווער זי"ע, למד עם בנו חומש עם רשב"ם ורק אח"כ רש"י והסביר כי יש מקודם לדעת מה כתוב פשט בחומש (שזה מהלך הרשב"ם כידוע) ורק אח"כ ללמוד פשט ע"פ הדרש שזה מהלכו של רש"י הקדוש זיע"א.
ידיד נפשי איש חי ורב פעלים הרה"ח ר' מרדכי הכהן מלאכי שליט"א שלח לי מאמר מאלף ובו הוא מספר מה שראה ויש בזה מוסר השכל נפלא הנוגע לענייננו:
שבתתי בגליל וראיתי בחצר שקית מחוררת (בזוית חד סיטרית, כניסה ללא מוצא) ויש שם משהו מתוק שמושך את הזבובים והיתושים פנימה והם נכנסים אל השקית ללקק את המתוק ונתקעים בפנים, והמון זבובים עומדים תקועים מול החורים ומזמזמים ומשוועים לצאת.
נשאלת השאלה: הרי החדשים שמגיעים רואים את הישנים תקועים שם בפנים בצרות צרורות, למה גם הם נכנסים?
התירוץ הוא: יצר התאוה חזק יותר מהמחשבה, הוא מעוור את העינים והלב ומושך אותם בעבותות התאוה תוף סילוף המחשבה, ולא לחינם דימו חז"ל את יצר הרע לזבוב היושב בין מפתח הלב, ככתוב 'זבובי מות יבאיש יביע וכו'.
וזה מוסר השכל גדול לענייננו, כל אחד יודע מה סופם (בעולם הזה) של כל מי שמצער ומזיק יהודים, נער הייתי וגם זקנתי (קצת) ולא ראיתי מי שציער יהודים ולא שילם מחיר. (גם אם התכוון כביכול לש"ש, שכן דרשו חז"ל: 'והאלקים יבקש את נרדף', אפילו צדיק רודף רשע) אלא שהקב"ה מאריך אף, ולמרות זאת כל תקופה צצה עוד מערכה של שפיכת דם יהודים כמים ויהודים קופצים לתוך הלבה הרותחת, בתאוה בלתי נשלטת להציל את התורה.
נ.ב. בעקבות השיעור והמאמר של שבוע שעבר, נשלח אלי חומר רב (מצד יהודים פרטיים שרואים את העוול וכואב להם) שמפריך את כל ההבלים שכתבו מתנגדי החומש, וביתר הגיעני מאמר מאלף שמוכיח כי דוקא הנוצרים והמסיונרים ניסו להוכיח כי התורה אינה כפשוטה ורק ניתנה לידרש וממילא גם הם (הנוצרים והמסלפים) יכולים לדרוש כרצונם, (משא"כ אם זה פשט, זה נוגד את דתם). ועוד הרבה מכתבים המוכיחים את זדון ליבם של המסיתים.
המעונין בחומר וכן המעונין לשמוע השיעור שמסרתי ביום ראשון בענין הנ"ל שיכתוב לי באישי ואשלח לו בל"נ.
בברכת שבת שלום ומבורך וחג חנוכה מאיר ללבבות:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.