מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערש"ק וישב, כ"ג כסלו, ערב חנוכה תשפ"ג.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
מאות תגובות זרמו אלי במשך השבוע, בעקבות המאמר של שבוע שעבר ובעקבות השיעור שמסרתי ביום ראשון באותו ענין.
מהתגובות לבד, יכולתי לחבר ספר שלם, אבל כידוע לכם אין דרכי לכתוב שבועיים באותו נושא, אבל פטור בלא כלום אי אפשר.
אחד הקוראים הפנה אותי אל ספר 'והגדת' של המגיד הנודע הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, בפרשת השבוע 'וישב', וזה נראה כאילו כתב את הדברים ממש לענין שאנו עסוקים בו, (ההסתה נגד החומש 'פשוטו של מקרא') וכך הוא מספר:
פעם אחת הייתי בבית אחד מגדולי הדור הקודם והגיעה קבוצת עסקנים הפועלת לשם שמים (אש ומים), לגדור גדרים ולסכור פרצות, להזהיר ולהתריע, וכידוע, כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, כי תמיד יהיה מי שיזין אותה, דיווחו על פירצה חדשה, פלוני יוזם כך וכך, והתוצאות מי ישורנה, יש לצאת בחרם ושמתא, ארור ונידוי, הנה הנוסח כבר מוכן, דרושה רק החתימה.
הפנה אותו גדול את פניו אלי ושאל: נו, ר' יעקב, מה דעתך?
תמהתי בליבי: וכי לדעתי הוא צריך? אבל הבנתי מה רצונו, נעניתי ואמרתי:
'במדרש מסופר, שכאשר בת המן שמעה את הכרוז "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ" עלתה לגג לראות המחזה, ראתה וסברה שודאי אביה על הסוס ומרדכי הוא המוביל ומכריז, נטלה עביט של שופכין ושפכה על ראשו, כשהרים את ראשו וכולו סחי ומאוס וראתה ששפכה על אביה נפלה ומתה, והיינו דכתיב: 'אבל וחפוי ראש', דהיינו, "אבל" ממיתת בתו ו"חפוי" מהשופכין שעל ראשו'.
'נשאלת השאלה: והלא מגילת אסתר היא נבואה שנכתבה לדורות, ומה מעשה זה בא ללמדנו?'
'הלימוד הוא' סיימתי 'שכאשר אתה רוצה לשפוך דלי של שופכין וללכלך מישהו, אל תחשוב מה נראה ומסתבר, רד לשטח ותבדוק בעצמך היטיב...'
מסיים הרב גלינסקי, העסקנים כעסו עלי רישפו בעיניהם ורצו לקרוע אותי (ודבריו פעלו את פעולתם וה'קול קורא' נותר יתום).
סיפרתי היום את המעשה לאחי הרב משה שליט"א, ענה ואמר: הלא פסוק מפורש הוא בתורה. כאשר צעקת סדום ועמורה רבתה, אמר הקב"ה: 'ארדה נא ואראה הכצעקתה', וכבר קשה היה דבר זה לרש"י הק', מה שייך בהקב"ה היודע מחשבות לרדת ולראות? אכן, רש"י מפרש באופן שמתרץ זאת: 'למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה'.
הוסיף אחי ר' משה ואמר לי: אני הייתי הולך לצידו של הקנאי האמיתי רבי עמרם בלוי זצ"ל בהפגנות בשבתות, השוטרים היו צובטים אותו עד שגופו הכחיל, היו מכים אותו באלות מכות רצח, והוא ספג והמשיך לזעוק מדם ליבו, מעולם לא חסם כבישים ולא צעק נאצים ולא השיב להם בהשמצות, כך היה נראה קנאי אמיתי ללא נגיעות ורצונות עצמיים, רק כבוד שמים שתת בליבו.
ההבדל בין הקנאים של פעם לקיצונים של היום הוא: 'פעם חטפו מכות למען השי"ת, כיום מחטיפים מכות למען השי"ת'.
פוסט; חלק ראשון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.