שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
ושימו לב טוב!
בשבוע האחרון השקענו כל כך הרבה בחסד, דיברנו על כך והבנו עד כמה החסד הוא בעצם הדבר שמעניק לנו הכי הרבה אנרגיות וכחות לבצע עוד ועוד חסדים.
וזה מה שגורם לרבים מבין ציבור הגברים שבינינו, ולפעמים גם הנשים, לברוח מהבית ולחפש את אלו שזקוקים וזקוקות לחסד: את המשפחות הנכשלות, את אלו שנמצאים לאחר מחלה, את אלה שנמצאים לאחר לידה, להפוך את העולם למענם, להאכיל, לטפל, לרפד להם את החיים ולהפוך להם את היום למאושר יותר.
הבעיה היא, שפעמים רבות, במצבים מעין אלו, משאירים את הבית מאחור ללא החסד המינימלי הדרוש.
חסד עורכים קודם כל בבית!
דיברנו על כך שכאשר אברהם אבינו היה בונה את האוהל, הוא היה בונה קודם כל את האוהל של שרה ורק לאחר מכן את אוהל הכנסת האורחים שלו, כי קודם כל האשה ולא משנה מה יקרה לאורחים.
לוט, לעומתו, התנהג ההיפך.
היה מוכן להפקיר את בנותיו למען האורחים - כך מתנהג אדם מושחת.
זו הראיה האמיתית שאתה מבצע את הפשע הזה לא בגלל שאתה אוהב אורחים, לא בגלל שאתה אוהב חסד, אלא אתה אוהב את ה"תודה", אתה אוהב את היוקרה, אתה אוהב את העיניים המעריצות המביטות בך לאחר המעשה המדהים הזה.
אם אתה באמת מתייחס לחסד כאל חסד, אתה מבין שהחסד לא רק שהוא לא תלוי בתודה, אלא הוא גדול הרבה יותר כאשר אין לאחריו תודה.
לא רק שהוא לא תלוי בעיניים מעריצות, אלא שהוא עצום הרבה יותר כאשר אינו גורר אחריו עיניים מעריצות.
וזהו החסד האמיתי שיש לך בבית, זהו ההבדל בין אהבה לתאווה, אהבה משמעותה: "אני רוצה שיהיה לך טוב ולא עושה שום חשבון מה יקרה לי לאחר מכן".
ואילו תאווה משמעותה: "אני רוצה שיהיה לי טוב, ולפעמים אני אמור לשלם על כך כדי שהטוב הזה יחזור אלי".
"אהבה ואחווה שלום ורעות", זה מה שברכנו כולנו יחד כאשר עמדנו תחת החופה, זו היתה ברכתו של הרב בשמינו, החתנים, וכולנו ענינו עליה "אמן", כי רצינו שהבית שלנו לא ינוהל על ידי תאווה, אלא אך ורק על אהבה.
כל אחד מסתכל על השני, רוצה שיהיה לו טוב, הופך את העולם למען זה, וכך זוכים לחיים אמיתיים, חיים של שלוות נפש, חיים עם אהבה ואחווה שלום ורעות.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.