מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
ערש"ק פרשת תולדות, א' כסלו תשפ"ג.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
תופעה מעניינת גורמת לרבקה אמנו חוסר מנוחת הנפש, עד כדי צער וחרטה על תפילותיה לזכות לבנים, מהי התופעה? כאשר היא עוברת על יד פתח ביכנ"ס הוא מפרכס לצאת וכאשר עוברת על יד ע"ז הוא גם מנסה לצאת, והשעטנז הזה מרתיע אותה, כך מבאר רש"י.
ותמיד שאלו: למה לא עלה בדעתה שאולי הוא קנאי גדול, וכאשר עובר ע"י ע"ז הוא רוצה לצאת למחות ולשבור את החלונות? ונשמעו כמה תירוצים בענין.
השנה נתחדש תירוץ נוסף: היא חששה שזה מתחיל בפתחי ע"ז אך בסוף גם יגיע לתוך בית הכנסת, שם הוא ישבור מכשירי 'נדרים פלוס'...
שמעתי על אברך אחד שלומד כבר שנים את ה'דף היומי' עם רש"י תוס' והמפרשים, וכעת לקח על עצמו גדר, והפסיק ללמוד את המפרשים על הדף במסכת נדרים, שהרי המפרשים על נדרים, זה בעצם 'נדרים פלוס'.
האמת, תכננתי להקדיש לנושא הזה את כל המאמר, ויש לי מה לומר בנושא, מנסיון, אבל זה מצריך ישוב הדעת רב וצלילות המוחין באופן מיוחד שאין לי כעת משום ששבתי אמש מאירופה, נסעתי לקיים מצוות 'חייב אדם בכבוד חמיו', ולא תמיד זו מצוה קלה שהרי תוך כדי הוא יפגוש גם את חמותו ונתקיים בו 'וחמתו גערה בו'.
על כן, אספר כמה פרטים שחויתי בנסיעה זו.
לפני זמן מה, סיפר לי אדם גדול על קבר מיוחד שיש בגרמניה, בביה"ח העתיק שבעיר וורמס הלא היא ורמייזא הידועה, שם נפטר ונטמן לפני כ-750 שנה, בעל התוספות 'מהר"ם מרוטנבורג' ועל מצבתו נחרט כי נפטר בבית הסוהר ורק לאחר ארבע עשרה שנים נפדה והובא לקבורה, צמוד אליו נטמן הנדיב רבי אלכסנדר אשר מכר רוב רכושו כדי לפדות את גופו הקדוש, וקבר הר' אלכסנדר הנ"ל מסוגל לישועה למי שרוצה שה' יזכהו בשפע שיוכל לעשות בהם דברים טובים, וטוב לומר על קברו את 15 'שיר המעלות' ולבקש ישועה.
ע"כ ניצלתי את ההזדמנות ובדרך חזור מאנטוורפן לארה"ב, עשיתי עצירת ביניים בגרמניה והקדשתי יממה לנסוע לקברו ולעוד כמה קברי צדיקים ולא באתי סתם להלאות אתכם במסעותיי, כי אם לספר לכם על 2 השגחה פרטית שראיתי בחוש ביממה הזאת על אדמת גרמניה הספוגה מדם.
נחתנו אני ורעייתי בשעת בוקר בשדה התעופה שבהמבורג, נשארתי ליד המסוע להמתין למזוודותיי, בעוד רעייתי פונה לחברת השכרת הרכב שבטרמינל המרוחק מעט, מספר דקות הליכה, למלאות את הניירת ולהוציא את הרכב וכך נחסוך זמן וגם נביא את הרכב אל המזוודות, במקום לסחוב אותם אל הרכב.
המזוודות הגיעו, אני מתיישב על הספסל הסמוך וממתין וממתין בסבלנות עד בוש, כעבור מעל שעה רעייתי התקשרה אלי וסיפרה כי אין באפשרותם להוציא לה את הרכב המוזמן על שמה, משום דו"ח תנועה כלשהו שנעשה ע"י מצלמה וכנראה נשלחה אל חברת ההשכרה ולא שולמה מפני שכרטיס האשראי פג תוקפו.
בקיצור, הפתרון הוא להחליף את שם השוכר וההשכרה תהיה על שמי. קמתי ממקומי, הוצאתי עגלה והעמסתי את המזוודות עליה ומיהרתי אל הטרמינל ההוא.
היות והמסע היה מתוכנן לפי שעות, היה איכפת לי שעקב העיכוב איאלץ לוותר על אחת מארבעת בתי החיים שתכננתי לבקר ולכן, מיד שהפקיד הגיש לי את המסמכים לחתום עליהם, חתמתי ולא בדקתי את הפרטים שרשם בטופס ההשכרה, גיהצתי את האשראי ולקחתי את המפתחות.
יצאנו מיד לביה"ח של אלטונה, אך דבר טוב לא מגיע בקלות, המקום היה נעול, (למרות שבקהילת המבורג אמרו לנו כי זה פתוח), התעכבנו עוד זמן מה עד שמישהו מהעובדים האוקראינים שם, שנשכר ע"י העיריה לשמור על נקיון וטיפוח המקום הואיל לפתוח לנו את השער, לא לפני שדחפתי לו ביד שטר של 10 דולר, נכנסנו פנימה והדלקנו נרות ושפכנו שיח על קברו של רבינו יהונתן אייבשיץ ועוד צדיקים נשגבים, משם התוכנית היתה להמשיך ישר לוורמס, מרחק כ-5 שעות נסיעה ברכב, אך עקב העיכוב דלעיל הבנתי, כי לפרנקפורט נגיע כבר אחר צאת הכוכבים וניאלץ ללכת לביה"ח למחרת עם שחר.
עקב כך, כבר לא מיהרנו ועצרנו בדרך להתרעננות והפסקת אוכל (שהבאנו איתנו), חניתי את הרכב בפינה רגועה והסתובבתי אחור לשלוף מים מהספסל האחורי, זה קרה בתוך שבריר שניה, הרכב שעט קדימה מטרים ספורים ונעצר רק כאשר התנגש בעוצמה בעץ. מתברר כי המתגים שמעבירים בין דרייוו לניוטרל וחניה, צריך ללחוץ פעמיים משום מה, ואני לחצתי רק פעם אחת (אינני יודע אם זה תקלה או מהונדס כך), וכאשר רכנתי לעבר הספסל האחורי, כנראה לחצתי על דוושת הדלק והרכב הגיב בדהירה כאמור.
רעייתי שכבר יצאה מהרכב נבהלה כהוגן ונלחצה, בתחילה מחשש שקרה לי משהו ואחר כך, כאשר הבינה כי הפסדנו זה עתה כמה אלפי דולרים, לפי אומדן הנזק של המעיכה בקדמת הרכב.
רגעים מסוג זה משמשים לי כמבחן על מה שאני מוסר בשיעורים בספר 'בן מלך-בטחון', לבדוק האם הלימוד הוא מן השפה ולחוץ או שזה נשרש פנימה, יצאתי מהרכב ברוגע, והרגעתי את רעייתי בפסוק 'פדה בשלום נפשי', הבה נתבונן בחסדי ה' שב"ה לא נפגענו כלל, ובעיקר, על שהיא, או כל אדם או רכב אחר לא עמדו בחזית הרכב וההפסד הוא רק כספי, מי יודע איזה גזירה היתה עלינו וה' פדה את זה בנזק כספי גדול ככל שיהיה.
ניגשתי לבדוק את המעיכה כדי לבדוק אם הרכב מסוגל להמשיך, הרכב היה מסוג וולוו והפח שלו חזק, ולכן המעיכה לא הגיעה כנראה עד לחלקים הפנימיים ויכולנו להמשיך בנסיעה, התחלנו לתכנן איך בדיוק נציג לגרמנים האנטישמים בחברת ההשכרה מה שקרה, אולי נמזער את הנזק, הכנסתי בווייז 'מוסך' וסטיתי מהדרך קצת אך הגעתי ל'מוסך' למכירת רכבים.
בדרך דיברתי לעצמי בקול, איך עלינו להתייחס לאירועים מסוג כאלו, בשבת זו שמעתי שלש סעודות תורה מרבה של אנטוורפן הרב שיף שליט"א ולכבוד היארצייט של הגה"ק ר' יענקל'ה הוא סיפר כי בצעירותו, כאשר היה בעוני ובמחסור גדול נסע הרבי לאמריקה ואיבד שם שטר של 10 דולר, ועד סוף ימיו הרבי היה מזכיר זאת בצער ותוהה בקול למה זה קרה לו? לעומת זאת יש לקבל כל דבר באהבה ובאמונה כי כך היה מוכרח וזה הכי טוב, ואיך הדברים מתיישבים?
בדרך התקשרתי לקהילת חב"ד בפרנקפורט ואמרו לי כי בית החיים פתוח החל משעה 7 בבוקר.
בהגיעי למלון נעמדתי חצי על המדרכה וחסמתי את פסי הרכבת הקלה ולקח לי מספר שניות עד שקלטתי שאני חוסם את הרכבת הקלה שמצפצף מאחורי, זזתי מיד מהמקום אך זה כבר לא עזר, כי שוטר אימתני הגיח מאחוריי ותוך כדי עקיפה הורה לי בכעס מתוך רכב המשטרה לנסוע אחריו, הוא עצר ברחוב חשוך למחצה, יצא מהניידת והסביר לי כי הקנס על הפרעה לרכבת הקלה עומד על 2000 יורו טבין ותקילין. ניסיתי להתווכח אך ללא תועלת, משום מה צץ בראשי צורת שער מחנה אושוויץ, ועקב כך שכחתי להגיד 'ר' ישעי' בר משה' וכו', למרות זאת, ב"ה יצאתי מזה באזהרה בלבד, לא לפני שהשוטר הקשוח אמר לי שהוא מציע לי להבא, לא להתווכח עם שוטר כי זה רק מחמיר את המצב.
למחרת לפנות בוקר (הנץ הוא ב-8.15) יצאתי מהמלון ונסעתי אל מיינץ לקברו של ר' שמעון הגדול שחיבר את הפזמון 'ברוך ה' יום יום' ועמדתי מול שער הכניסה הנעול שיש עליו שלט בעברית שזה שייך לקהילת שו"ם, ושרתי ברגש את השיר שלו בניגון שאני שר בשבת טיש בשבתות, הגרמנים שעברו עם הבייציקלאך (אופנים) שלהם הסתכלו עלי כמי שזה עתה נפל מהירח.
המשכתי לעבר העיר וורמס, מרחק פחות משעה נסיעה ממיינץ, הגעתי בסביבות 8.15 לשער בית החיים, הצמוד לבית מגורים, צלצלתי בפעמון שוב ושוב, ואין קול ואין קשב, כבר שקלתי לקפוץ פנימה מהגדר, אך רעייתי הדפה את אופטימיותי הכרונית, 'אתה בגרמניה ומישהו עלול לשלוף אקדח', עוד אני עומד ותוהה ואשה צעירה מגיעה עם כלבלב קטן ונעמדת ליד השער, מוציאה טלפון מכיסה ומתקשרת, ובעלת הדירה יוצאת ופותחת לה את השער, אוספת את הכלבלב ומסבירה לנו שהשער נפתח לציבור רק משעה 10.30, מה שאומר שאני כבר אמור להיות אז בשדה התעופה, ניסיתי להציע גם לה שטר ירוק אך כאן זה לא עבד, אני עלולה לאבד את משרתי, אמרה. אך מכיון שהשער כבר נפתח לאיסוף הכלב, פתחה רעייתי בשיחת נשים עמה והסיחה את דעתה, ואני ירדתי בהסכמתה כביכול לבדוק ולהציץ והיא הסכימה לדקה אחת, אך השיחה שנמשכה בינהן נתנה לי 5 דקות של חסד ובינתיים אמרתי שם את 15 שיר המעלות ואף שלפתי נרות מאמתחתי והדלקתי שם במתקן המיועד לכך.
שעטתי משם לעבר שדה התעופה ובדרך, אשתי סיפרה לי כי בעלת הבית סיפרה לה כי מדי פעם מצלצלים לה בפעמון ואין מצב בעולם שהיא תתייחס לזה, אך בדיוק הבוקר בתה יש לה תור אצל הרופא וביקשה ממנה לשמש בייבי סיטר לכלב שלה, ואנו זכינו מן ההפקר.
הגעתי לחניון השכרת הרכב, הפקיד קיבל את המפתחות מידי, עשה סיבוב לבדוק את הרכב ולא התפלאתי כאשר הוא מיד שלף את הלפטופ לבדוק ברקורד האם הרכב היה פצוע כשלקחתי אותו?
הוא ציין מה שציין ושאל מה איפה וכו' ושאל אם אני רוצה קבלה באימייל או מודפס מידיו, עניתי 'שתיהם', הוא הדפיס לי את הקבלה ושם כתוב שהחיוב הוא הסכום המקורי שסוכם בעת ההשכרה, עמדנו המומים, ניגשתי לתא הכפפות ושלפתי את המסמך שחתמתי עליו בעת ההשכרה ושם באותיות הקטנות הופיע כיתוב 'סופר קאווריטש' שפירושו 'כיסוי סופר מלא'. אציין, כי כבר שכרתי מאות רכבים בנסיעותיי ומעולם לא עשיתי ביטוח מלא כי זה מאוד יקר.
אך מה מתברר? הקב"ה ריחם עלי ועיכב אותנו בתחילת ההשכרה כאמור לעיל, ועקב העיכוב הארוך לא הסתכלתי כלל על מה החתימו אותי, ולפלא הדבר כי אותו פקיד משום מה הבין בפשטות בלי לשאול אותי להוסיף את ה-55 יורו לביטוח כיסוי מלא.
אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו, על ההשגחה פרטית של הרכב הן בתאונה והן בכיסוי המלא, ועל הכלב שהפך לשליח לפתוח עבורי את שער ביה"ח ועל כל זאת אנחנו מודים לך ומהללים שמך בפינו סלה.
בברכת שבת שלום ומבורך וחודש נפלא בנהורא מעליא
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.