מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
ערש"ק קרח (חו"ל) / חקת (א"י) ג' תמוז תשפ"ב. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
בשבת שעברה נסתלק לבית עולמו בחטף, יהודי חשוב מיקירי קרתא דשופריא הרה"ח ר' משה וינבאך ז"ל
לפני מספר שבועות עוד נפגשנו בלייקווד וחייכנו יחד, כי את ר' משה לא היה ניתן לפגוש ולא לחייך, תמיד צהלתו בפניו ובקביעות דבר צחות היה שגור על פיו, חבל על דאבדין
זכורני, לפני כ-30 שנה, ב'שנה ראשונה' שאחר נישואיי, למדתי (רשמית) תקופה קצרה בכולל לעלוב ברחוב צפניה בירושלים, עד שהסיקריקים שלפו אותי מהכולל כמעט בכח ומשכו אותי להיות מלמד זמני בת"ת 'חיי עולם בגולה' (כיום ת"ת רמ"א), וכל השאר היסטוריה, ואלמלא כן, אולי הייתי עדיין אברך כולל והשם 'סיקריקים' לא היה בא לעולם
מדי יום, כשהגעתי לכולל כבר הייתי רואה את ר' משה בביהמ"ד יושב ולומד בחברותא עם יהודי ירושלמי יקר ה"ה הרה"ח ר' מנחם כהן ז"ל, ויום אחד אירע מקרה מסויים ומני אז, כל אימת שהייתי נכנס לכולל לעלוב שניהם היו קמים לכבודי, למרות שבגיל, יכולתי להיות הבן שלהם.
(ללא קשר אליהם, מזכיר לי את הבדיחה, על אברך צעיר שהתחצף אל שמש ביהכנ"ס, גער בו השמש הזקן, יודע אתה, כי אני יכול להיות אבא שלך? ממש לא! ענה הצעיר, אמא שלי בשום אופן לא היתה נישאת לאחד כמוך...)
ועתה לבטח תרצו לשמוע כל כך למה? מדוע ששני יהודים בגיל העמידה יקומו לפני אברך צעיר כמוני שטרם קרא וטרם שנה ולא נחשבתי כארי שבחבורה בלשון המעטה?
מעשה שהיה כך היה: יום אחד נכנסתי לכולל, וחלפתי על פניהם ובירכתי אותם לשלום, ואז, אני שומע את ר' משה מיודענו, שתמיד אהב להתבדח, לשמוח ולשמח, אומר לחברותא שלו ר' מנחם, 'אולי ר' ישראל אהרן יסביר לנו פשט בסוגיה המורכבת שאנו תקועים בה' ?
(הדור הצעיר לא יודע להעריך את העובדה, שכיום, כאשר מתקשים בסוגיה, ניגשים לארון ומוציאים את אחד מכמה וכמה פרשני הש"ס והכל מתבהר, אך אלו היו ימי טרום ארטסקול ומתיבתא וכדומיהם).
שלושתנו צחקנו, כי זו היתה בדיחה, אולי לא כל כך מצחיקה, אבל העלתה גיחוך קל, ובכל זאת, באינסטינקט, העפתי מבט על הגמ' וראיתי אותם מתקשים בסוגיא של 'גמר מעדים זוממין' במסכת מכות דף ד: לא האמנתי למראה עיני, קלטתי בשבריר שניה כי יש כאן דבר פלא של השגחה פרטית, אבל כיון שזה התחיל בדרך בדיחותא, החלטתי לשחק אותה עד הסוף, הרמתי עיני מהגמ', והסברתי להם את כל הסוגיה בבהירות נפלאה בעל פה (וב"ה חנני השי"ת בחוש הסברה).
כעת תבינו, למה הם היו קמים לכבודי כל אימת שראו אותי, כי הם בטוחים שאני שולט על כל הש"ס בעל פה בשנינות הלשון.
בנוסף לכך, היה לי קורת רוח מרובה מכך, שמדי שנה, כאשר ר' משה היה מבקר את ביקורו הקבוע בלייקווד לזכות את בני ישראל בענייני החסד והפצת התורה שפעל, היה לוחש לסובביי, כי ה'עוילם' לא מכיר אותי והם אינם יודעים איזה יהלום שרוי בתוכם (סליחה על ה'ענוה', שתיכף תתפוגג).
וכעת, כאשר שניהם כבר בעלמא דקשוט ושם הוא יודע את האמת ואין לי מניעה לספר את האמת, איישב את תמיהתכם: אם 'רבי לא שנה, חיא מנין'? הלא כדי להסביר סוגיה בעל פה, צריך ללמוד אותה היטב לפני כן, וכבר אמרו חז"ל באבות 'מצאת ולא יגעת, אל תאמין'?
וכאן מגיע הדבר פלא ו'השגחה פרטית' שציינתי לעיל.
מספר שבועות לפני מעשה זה, עוד התגוררתי באנטוורפן סמוך לשולחן חותני שליט"א. מוצ"ש אחד, בעת שסעדנו מלוה מלכה, אומר לי מורי חמי כי הוא לא חש בטוב ולא יוכל מחר לנסוע לישיבתו באמסטרדם למסור את שיעורו וביקש ממני שאסע במקומו.
לא רק שלא התנגדתי, אלא ששמחתי על הגיוון, שיתן לי קצת תעסוקה בגלות האירופאית המשמימה ואמרתי למו"ח שאין שום בעיה, ושרק ידריך אותי במה להעסיק אותם ואיזה סיפורים לספר להם.
לא ולא, הסביר חמי בנחישות, תביא מהארון 2 מסכתות מכות ונלמד יחד בעיון את הסוגיא ואת זה תמסור להם מחר.
וכי היתה לי ברירה? התיישבנו, למדנו, קלטתי די מהר את עיקרי הדברים, אבל לא חלמתי את מה שמחכה לי מחר. בכיתתו היו קרוב למנין תלמידים, שכשהתחלתי לנסות להסביר להם את הסוגיה נזכרתי בסיפור על כפרי ששכר מלמד דרדקי שילמד עם בנו, יום אחד נכנס הכפרי לחדר ושומע את המלמד מדקלם לבנו, תגיד אחרי: 'יתגדל' והילד מגמגם 'יתקדל', 'ויתקדש' 'ויתגדש' וכו', שואל הכפרי את המלמד: אני בן אדם צעיר, למה אתה מלמד את בני 'קדיש יתום'? עונה לו המלמד: 'הלואי שתאריך ימים ותחיה כ"כ הרבה שנים, עד שבנך ידע לומר קדיש כדבעי...
שעות רבות עמדתי מול הלוח וכתבתי ושרבטתי והסברתי ושיננתי ושילשתי, הלך לי בחיים שמו"ח לא יבין שרימו אותו כשהבטיחו לו שהוא משיא בתו לת"ח, ושיעריך אותי ולא יחשבני כשלומיאל.
בסוף היום, לא כ"כ בטוח שכל התלמידים יצאו בהירים בסוגיה, מה שכן בטוח, שאני יצאתי עם הסוגיה חרוטה היטיב על לוח ליבי אחרי כל המאמצים להבהיר להם את נתוני הסוגיה.
וכעת תבינו, כמה השתוממתי באותה שבריר שניה כשר' משה התבדח שאני אסביר להם את הסוגיה, ולפניי נגלתה אותה הסוגיה שזה עתה למדתי עם מו"ח שליט"א ושיננתי אותה להולנדים במלא הדרתה.
אגב, תמיד כשהיה קם לכבודי היה לי נקיפות מצפון שמא עלי לספר לו את האמת (למרות שזה בעיה שלו, שהחליט להתבדח על חשבוני) אבל הרגעתי את מצפוני ע"י המשנה בפרקי אבות שאפילו לימדו הלכה אחת או אות אחת נקרא רבו, וממילא זה לא נחשב הונאת דברים.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים וכשם שתמיד שימח את הבריות למטה, כך יזכה לשמוח ולשמח לעילא אכי"ר
נ.ב. צירפתי גליון משנת תשע"ז ובכל יום יהיו בעיניך כחדשים
בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.