שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
והלילה, ליל בדיקת חמץ, ושימו לב טוב!
אתם יודעים שפעמים רבות הבעל והאשה נמצאים בבית כבר "בלי טיפת אוויר", בלי טיפת כח. הם עברו את כל השיעורים של שלום הבית, עברו על כל הדיסקים. אבל עכשיו בערב פסח, עם כל הלחץ, "אני לא אותו בעל", ו"אני לא אותה אשה", "אנו אפילו לא אותם אבא ואמא שילדינו הכירו עד היום".
מה עושים בכזה מצב?
עכשיו יש לך קיטור שאתה צריך לפלוט, יש לך יותר מדאי דברים על הלב, אתה מבין שאתה לא הולך להיות מיושב בדעתך, אתה הולך להיות "ההוא" ששואג והופך את הבית ל"איי חורבות".
איך יוצאים מזה? איך מנהלים בית בצורה כזו שפויה, כאשר אתה באמת ברגעים אלו אדם לא שפוי בעליל?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
למדנו יחד על הרב "ספר החינוך" הקדוש (ויקרא מצווה טז), שמלמד אותנו ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". זה אומר שאדם שידבר בנחת ובשלווה, ירגע אט אט, ובאמת יהיה שליו ושקט.
אבל כאן לכאורה אי אפשר להשתמש בזה, כי אתה נמצא כאן מול משהו שיותר חזק ממך, והדברים פורצים לך מהגרון כמו אשד.
רבותי!
אם מוציאים מהפה מלים טובות ב"ווליום" גבוה, הרי שמצד אחד הוצאנו את אותן מלים חריפות מחוץ לתחום, אבל עדיין הבאנו לעוז ולגבורה האופפים אותנו להתפרק.
אדם יכול להגיע לילדיו ולספר להם בשאגות פרא עד כמה הוא אוהב אותם, ועד כמה אין כמותם בעולם. אם אתה יודע שאתה לא יכול להתגבר על השאגות, אתה יכול לפחות להתגבר על התוכן שלהן. המלים שיוצאות לך מהפה, לא משנה באיזה טון, גם הן משפיעות עליך.
אם אתה לא ברמה שאתה יכול להשפיע על עצמך על טון הדיבור, תשפיע על עצמך על תוכן הדיבור.
היום בלילה כולנו בודקים חמץ, אף אחד מאתנו לא היה חייב בבדיקה בפני עצמה, אלמלא שרבותינו למדו אותנו לעשות זאת (פסחים ב' ע"א).
כאשר אתה בודק, אתה בעצם מבער. כאשר אתה רודף אחרי כל פיסת חמץ, אתה בעצם משכנע את עצמך עד כמה זה לא טוב, ועד כמה ממחר אתה לא רוצה לראות את אותו חמץ.
כאשר אתה "צווח" מלים טובות, המעשה משפיע עליך. וההשפעה הזאת תגרום לך לבער את החמץ, גם מהלב, גם מהנפש, וגם מהבית, בצורה נכונה וראויה.
ונזכה יחד כולנו להכנס לליל הסדר מתוך אהבה ואחווה שלום ורעות.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.