עצמות ר' יוזל הורוביץ הועלו לירושלים

 

‏לא מעטים מבאי בית הקברות בהר המנוחות, נתקלו מן הסתם, בקברו של הסבא מנובהרדוק, ר' יוסף יוזל הורביץ.

איך הגיע קברו של הסבא, שנפטר באירופה ב-1920, להר המנוחות?

ואיך כל זה קשור למגדל הטלוויזיה שהופצץ בקייב?

שרשור

‏עם פרוץ מלחמת העולם, יצאו מרבית ישיבות ליטא ופולין למסע נדודים ארוך, על מנת להתרחק מקו החזית.

סביב 1916 התבססו מרבית הישיבות בערי אוקראינה ובלארוס, תוך מאבק הישרדות מתמיד. מטבע הדברים, מימדיהן התכווצו מאד במהלך המלחמה.

לא כך בישיבת נובהרדוק.

‏הסבא, שדגל מאז ומתמיד בהתפשטות נרחבת, יצא למסע התפשטות חסר תקדים בהיקפו, שבמהלכו נפתחו קרוב ל-40 (!) סניפים, כשהסבא נודד די שבוע לסניף אחר.

המרכזים הגדולים התמקמו בהומל, רוסטוב על הדון, ברדיצ'ב וקייב, ומהם יצאו בחורים הבוגרים למשימות 'כיבוש' יעדים נוספים.

‏גם לאחר פרוץ מלחמת האזרחים, כשהדרכים שרצו גדודים וכנופיות, המשיך הסבר במסעותיו, אך ככל שהדרדר המצב, נאלץ יותר ויותר להישאר במרכז הקייבי.

גם בקייב, תוך כדי שהעיר עוברת 4 פעמים מצד לצד, המשיכה הישיבה בתנופת התפשטות, ובסוף 1919 נמנו בה 5 סניפים, ברבעי העיר השונים.

‏בסוף 1919 פרצה מגיפת טיפוס קשה בעיר.

הסבא ארגן את תלמידיו לטיפול בחולים הרבים בעיר, כשהוא עצמו, בגילו המתקדם, נוטל חלק בפעילות.

כתוצאה מכך, נדבק גם הסבא עצמו בטיפוס, ובי"ז כסלו תרפ, נפטר ונקבר בבית הקברות העירוני.

בשל סכנת ההדבקה, הורשו תלמידים בודדים בלבד להשתתף בהלוויתו.

‏ב-1965, החליטו השלטונות בקייב להרוס את בית הקברות היהודי הישן, ולבנות על מקומו את מגדל הטלוויזיה המפורסם.

למשך זמן מוגבל, ניתנה למשפחות אפשרות לפנות את קברי קרוביהם לבית הקברות החדש, אלא שמרבית קרובי הנקברים, נרצחו בבאבי יאר, ומרבית הקברים לא פונו.

‏אחת מיהודיות העיר, צעירה בשם בתיה בארג, הבינה שגם קברו של הסבא נמצא בסכנה, ובדרכים שונות הצליחה ליידע את משפחת הסבא על העניין.

החל מסע לחצים בינלאומי, ומשרד החוץ הרוסי הורה לרב לוין, רבה של מוסקבה, לנסות לאתר את קברו של הסבא.

‏שליחיו של הרב לוין ואנשי החברא קדישא המקומיים לא הצליחו לאתר את הקבר בבית הקברות ההרוס.

לאור זאת, הוחלט לשלוח את ר' צבי ברונשטיין מארה"ב שיחפש בעצמו את הקבר, יחד עם רבה החדש של אודסה, ישראל יעקב שוורצבלאט.

לחיפושים הצטרף אחד הנוכחים הבודדים בקבורת הסבא, אך החיפושים נחלו חרס.

‏ביום הרביעי לחיפושים, ניגש לברונשטיים יהודי קשיש ושאל האם הוא זה שמחפש את קברו של הסבא.

התברר שגיסו של אותו יהודי היה תלמידו של הסבא, שנפצע מפגיעת פגז בסמוך לפטירת הסבא, וטרם פטירתו, ביקש להיקבר לצד רבו.

הגיס הקפיד לפקוד את קברו לאורך השנים, וכך ידע את מקום הקבר המשוער.

‏לאור הכוונת הקשיש מוקדו החיפושים בחלקה קטנה, ולאחר מאמצים רבים נמצא הקבר.

ארונו הועלה לירושלים בקשיים רבים, הלווית ענק נערכה בצרפת, תל אביב ובירושלים, עד לקבורה בהר המנוחות.