שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת שמיני.
ובפרשתנו "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא ט, א).
משה מצוה על אהרון להתחיל עם הקרבנות, להבין מה זה לקחת בהמה, לשחוט אותה, להעלות אותה על גבי המזבח, ולהביא את בשרה לכהנים או לבעלים לאכילה.
מה קורה כאן?
מה רוצה מאתנו הקדוש ברוך הוא כאשר מצוה אותנו להקריב קרבנות? ועוד בכל כך הרבה פרטים ופרטי פרטים...
כותב ספר החינוך (מצווה טז) את המושג הבא: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".
כלומר, אם חשבתם פעם שקודם כל צריכים להשתכנע במשהו, ורק לאחר מכן לבצע אותו, הרי שטעיתם!
קודם כל מבצעים את הדבר ורק לאחר מכן משתכנעים עד כמה הוא נכון.
אם אתה רוצה להאמין בצדקת הדרך, צא לדרך, "תרים" את העולם בהפגנות, ורק לאחר מכן תראה עד כמה אתה משתכנע שזה נכון.
אם אתה רוצה להתפלל בכוונה, תעצום עיניים, תתנועע, ואז תבוא הכוונה.
אם אתה רוצה ללמוד טוב, תתפוס את הספר, תתמקד בו, תשכח מהעולם, תתחיל להתנועע מולו כאילו אתה באמת לומד בשקיעות עצומה, ולפתע פתאום תראה עד כמה הגמרא מאירה לך פנים.
זה מה שקורה בקרבנות.
אל תשחט סתם בהמה ותאכל אותה. קח אותה לבית המקדש, שם תבצע את השחיטה, תעלה את האימורים על גבי המזבח, תראה מה עובר עליה, ותבין עד כמה זה היה צריך לקרות לך בגלל העבירה שעשית. ואז תקום חדש ותבין עד כמה הקדוש ברוך הוא מרחם עליך, נתן לך לפתוח דף חדש, והעניק לך את הזכות להישאר בחיים, למרות הפשע אותו ביצעת.
מורי ורבותי!
היסוד של "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" נכון כל כך לגבינו, לגבי ילדינו ולגבי כל הסובבים אותנו. אל תנסה לשנות מערכת יחסים על ידי תבונה, אל תנסה לחנך על ידי מחשבה, אל תנסה לגרום לאנשים לעשות את מה שאתה מבקש לאחר הסברים בלבד.
אלא להיפך, תציע לכולם "בואו ונצא לדרך חדשה, בואו ונראה איך זה קורה", ולאחר מכן תראה איך אנשים יקשרו לדרך הזו.
"חן מקום על יושביו וחן אישה על בעלה" (סוטה מ"ז ע"א) - תתחתן איתה, תקפוץ למים, תעבור דירה, ותגלה עד כמה המצב החדש הזה מדהים ונפלא מצדך.
זהו יסוד לחיים, תובנה שמשנה חיים, לחיים איכותיים הרבה יותר.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני, ומכל צוות החיזוק היומי, העולמי, האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא?...
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.