מאת הרב ישראל אהרן קלעצקין
ערש"ק פר' תצוה תשפ"ב.
לידידיי ומכרי קוראי הגליון מעדני הפרשה ו/או את המאמר המצורף.
כבר כמעט שקלתי לא להוציא השבוע גליון, בגלל מעשה שהיה.
אתמול (יום רביעי) בערב, הגליון כבר היה מוכן ורק הייתי צריך פינישים, יצאתי להתפלל מעריב, אח"כ נזכרתי כי עלי לנאום בסיום חצי ש"ס שערך שכני היקר הרב מוישי מילער הי"ו, אין זה סיום רגיל, זה סיום על חצי ש"ס שהוא לומד בטלפון עם אביו מדי יום, 2 דפי גמרא, אוח, אני פשוט מקנא, הלואי ויכולתי ללמוד עם אבי שורה אחת ליום, 20 שנה שאין לי כבר את הפריווילגיה הזאת.
תכלית, סיימתי לנאום, ואז קיבלתי טל' מהחברותא שארגון 'עורה' סידר לי, ישראלי שרוצה ללמוד יהדות, שאלתי אותו פעם מה גרם לו באמצע החיים לרצות ללמוד? והוא ענה לי כי הוא מתגורר בעיינה נידחת בארה"ב ובתו התחילה ללכת לבית חב"ד ונדלקה, עברה לבית חינוך שלהם, והוא פשוט מתבייש מבתו שהיא יודעת כ"כ הרבה וכשהיא מדברת בשולחן שבת הוא יושב כתרנגול בבני אדם.
אז התחלתי ללמוד איתו מאפס, (וזה טוב גם לי להתרענן) פשוט לספר לו על בריאת העולם והמבול והאבות והשבטים, , מה שהיה עליו ללמוד בבית ספר בימי נעוריו בארץ, בכיתה א' והציונים מנעו ממנו, זכותם תגן עליהם.
כשחזרתי הביתה כבר היה מאוחר, ודחיתי השלמת הגליון והמאמר להבוקר, מפה לשם הלך היום, ואחה"צ כשהתיישבתי להשלים הגליון מתברר כי לא נשמרה הגירסה האחרונה ורק שליש מהגליון נשמר.
ניסיתי לשחזר בכמה אופנים, אף התקשרתי לבני הי"ו שמתמצא יותר טוב ממני במחשבים, הוא השתלט מרחוק על המסך אך ללא הועיל, האמנתי שזה לטובה מבלי להבין איך.
ואז, כשהקלדתי מחדש מזכרוני את החידושים שכבר היו כאן, התברר לי מדוע זה קרה לי, תוך כדי הקלדת החידוש שהקלדתי אתמול בענין 'מעי"ל האפוד' שהוא ר"ת 'עונה יש"ר מברך לעלם', בנסיוני להיזכר נקודה מסויימת, חיפשתי במקורות ונפתח בפני אוצר גדול בענין עניית אמן יש"ר שקורע גז"ד של שבעים שנה, והקשר ההדוק לפרשתנו, (אם מעניין אותכם תדפיסו גם הגליון ותעיינו). ורק אז הבנתי שהיה שווה לי כל ההפסד של התוכן כדי לעלות על הגילויים הללו שעיצמו את החידושים שבגליון.
אחי הרב יצחק שליט"א הוא רב אלוף בענייני 'שמירת הלשון' ו'חפץ חיים', הוא מייסד שיעורים בענין ובולע כל ספר שיש בתחום וכו' וכו', ביום ראשון השבוע הוא התקשר אלי והתלונן בפני, האיך עשיתי כדבר הזה וכתבתי במאמר בשבוע שעבר, מילים שיכולים להתפרש כפגיעה בכבוד אבי ז"ל, כביכול דיבר על חסידים?.
התגוננתי, טענתי כי לא התכוונתי כלל לרע, וניסיתי את כוחי בהלכה, אך אחי (הצעיר) הכריע אותי בנאוק אאוט בענייני הל' לשה"ר וטען בלהט כי אבינו התפלל בביהכנ"ס ביאלא שנים רבות ואף אמר 'ויצמח' כאשר התפלל בביכנ"ס שמתפללים ספרד, גם שלח בעצמו כמה מבניו לישיבות חסידיות, והיה מכבד אדמורי"ם ביותר, ולדבריו מוטל עלי ליזהר יותר.
הבטחתיו לתקן את הרושם ולבאר את דבריי בענין אבי ז"ל שכתבתי שדיבר על חסידים כל חייו
עיקר דיבוריו היו נגד ההברה החסידית, הוא היה מתווכח עם הגה"ח ר' ישראל קליין זצ"ל, כשר' ישראל היה מתפלל לפני העמוד ואמר בהברה בעלזאית 'בוריך אתה ה', מחיי המתים' היה אבי אומר לו: יהודי ת"ח כמוך לא חבל שתתן מחייך למתים?
או כשחסיד היה קורא בתורה ואומר 'והנותר ממני עד בוקר באש תשרופי', היה טוען בפניו וכי אין זה בל תשחית? אינך רוצה לחיות מעבר לבוקר שלמחרת, כך שאתה מנדב את מה שישאר ממך מחר בבוקר לשריפה?
כשחזן היה מסלסל בקדושה של מוסף ואומר: 'היא אלוקיני, היא אביני, היא מלכני', היה אבא אומר לו: היא מלכני, היא אלוקיני, אינך מדבר לענין. אבל 'היא אביני' זה סתירה מניה וביה, 'היא' ו'אבינו' לא הולך יחד?
שמעתי פעם את ר' יעקב מושקוביץ ז"ל צועק בתחילת הודו (בתפילת שחרית) 'דרשו ה' ועיזו', שאל אותו אבי איך מגיעים 'עיזים' למעון קדשו בשמים? ר' יעקב לא נשאר חייב וענה לו: שמעתי מקודם ליטוואק אומר 'תנו עז לאלקים' הרי שהליטוואקעס הביאו לשם את העיזים.
זכורני שאבי אמר פעם קדיש בזכרון משה וגם חסיד אמר שם קדיש יחד איתו, כשהגיעו ל'ויצמח פורקניה' עצר אבי והמתין לחסיד שיתיישרו, לאחר התפילה שאל החסיד את אבי ז"ל: וכי אינך מצפה וממתין למשיח? ענה אבי: אדרבא, הלא ראית בעצמך שאני הוא זה שהמתנתי ל'ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה'...
עוד כהנה וכהנה היה שיחו בענין ההברה, ולזה התכוונתי כשכתבתי בענין הדיבור נגד חסידים, ינוח בשלום על משכבו.
בברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.